אודות הארכיון
מתוך אגרת תיאודור הרצל לבארון מוריץ פון הירש, 3 ביוני 1895, תרגום דב שטוק (סדן).
מתוך אגרת תיאודור הרצל לבארון מוריץ פון הירש, 3 ביוני 1895, תרגום דב שטוק (סדן).
בקיץ 1997 יצאנו קבוצה גדולה של יוצאי וניצולי העיירה לודביפול ובני משפחותיהם למסע גילוי טרגי ודרמטי בחבל ווהלין שבערבות אוקראינה. הימים היו ימי התהפוכות שלאחר נפילת "מסך הברזל" וידיעות מפי מקומיים אודות ימיה האחרונים של העיירה ערב הכחדתה בשואה החלו לחלחל החוצה. המטרה המרכזית של המסע היתה חשיפתו של בור הרגה בחצר בית תמים למראה אליו הושלכו גופותיהם של כ 60 יהודים. אלו מצאו מסתור ביום האקציה הגדולה בעיירה (26 באוגוסט 1942) ולאחר מספר ימים של הסתתרות חסרת תוחלת, מצאו את מותם הברוטלי בידי שכניהם האוקראינים. דבר קיומו של הבור היה ידוע לניצולים ספורים ואולם מיקומו הוסתר ע"י המקומיים במשך עשרות שנים ועל שטחו בחצר בית אנונימי נשתלו שיחי תפוחי אדמה. הרשויות המקומיות והצבא האוקראיני שתפו פעולה בצורה מעוררת הערכה ובהגיע אנשינו לאתר, חפרנו והוצאנו במו ידינו את עצמות בני משפחותינו מתוך הבור הענק. שרידי הגופות הוכנסו לשנים עשר ארונות קבורה צבאיים עשויים עץ בהיר ופשוט, הארונות נעטפו בדגלי ישראל והועמסו על משטחיהן הפתוחים של משאיות צבאיות. מסע הלוויה יצא רגלית בעקבות המשאיות שנעו לאיטן ברחובותיה הדוממים של העיירה הקטנה אל עבר גיא ההרגה הגדול ביער שבפאתיה בו הוצאו להורג כ 1200 יהודיה בשואה, ולמצוא שם את מנוחתם האחרונה.
המסע לווהלין (אוקראינה המערבית דהיום, פולין המזרחית בתקופה שבין מלחמות העולם) כלל גם סיורים מרגשים באין ספור עיירותיה המבודדות שבהן התנהלו חיים יהודיים תוססים במשך מאות שנים. באוקראינה כפי שנתגלתה לעינינו, הזמן למעשה עצר מלכת מאז תום המלחמה. דלות הקיום המקומי הכתה בפנינו מכל עבר אבל מאידך, נשתמרו בה אורחות החיים המסורתיות שהיו גם מנת חלקם של אבותינו: חצרות משקי הבית שספקו את צרכיהם הבסיסיים של יושביהם, חריש השדות באמצעות מחרשה רתומה לשוורים, זריעה ביד, קציר בחרמש או במגל והובלת החציר העמוס על עגלות רתומות לסוסים. ציוד מכני חקלאי לא נראה בכלל בשדות העצומים המשתרעים עד האופק. אולם את יופייה של הארץ, את עושר אדמותיה וצמחייתה והמים הרבים הזורמים מכל עבר, את צמרות עצי התפוח הנישאים למרומים ויערות עצי הליבנה המבהיקים בלובנם, מהם אי אפשר היה שלא להתפעם. זה היה הנוף הפסטורלי היפה עד כאב ששלט במחוזות היהודים. המסע, אם כן, לא היה רק בעקבות המוות המוכמן בכל פינה בארץ הזאת אלא גם מסע גילוי של מכורת החיים היהודיים שעצרו באחת מלכת.
בקיץ 2012 ערכתי מסע גילוי דומה בחבל הארץ של גליציה המזרחית הנושק לחבל ווהלין בדרומו. שני החבלים העצומים הללו (כיום כאמור מערבה של אוקראינה) בהם חיו מיליוני יהודים נודעו בשם "הסְפָר הפולני" שכן גבלו ברוסיה (קודם הצארית ואח"כ הסובייטית) במזרח.
כבר במהלך המסע הראשון והמטלטל לווהלין גמלה בליבי הההחלטה שלאחר שובי ממנו אעשה כל שלאל ידי כדי לתעד את חיי היהודים שם בתקופה האמורה ועד לסיומם בשואה ואכרוך אותם במסגרת אחת עם הארועים בארץ ישראל המנדטורית בתקופה המקבילה.
ייחודו של "הסְפָר הפולני" ותרומתם האדירה של החלוצים גיבורי דיוננו לתקומת ישראל עומדים אם כן בלב התעוד כאן. למין המהפך הגדול שעברו העיר, העיירה והכפר היהודיים המסורתיים במפנה המאה ה 19 - התעוררות הציונות והלאומיות העברית, החינוך ולימודי השפה, הכמיהה, ההכשרה והעלייה ארצה - ועד לתרומתם העצומה בארץ ישראל, הן בהקמת ישובים והן במערכה להקמתה כמו גם לתרבותה המתחדשת.
הארכיון הזה שאני פותח היום ללימוד, מחקר וחיפוש אחר מורשת ושורשים שאבדו הוא, אם כן, פרי מחקר אינטנסיבי של 20 שנה שבמהלכן נפגשתי וחקרתי אין ספור עדים כמקור ראשוני. העדויות והסיכומים ההסטוריים התמציתיים פרי עטי מלווים את התעוד הויזואלי המרהיב הכולל אלפי תמונות ומסמכים (כולם מקוריים!) שרואים כאן אור לראשונה. מסגרת הזמן של התעוד מגיעה לסיומה לאחר הקמת המדינה ומלחמת השחרור ומכאן גם שמו של הארכיון - "גולה ותקומה".
תודתי נתונה לכל אלה שנתנו בי את אמונם, פתחו בפני את סגור ליבם ובלב חפץ, בראיונות פנים-אל-פנים שנמשכו לעיתים עשרות שעות, פרסו ופרטו בפני את עדויותיהם והעמידו לרשותי את התמונות והמסמכים האישיים היקרים להם מכל.
עזרו לי ללא ספק בבניית הקונספט הכללי של הארכיון ואלפי השעות שהקדשתי להקמתו, תשוקתי הבלתי נלאית להסטוריה ולשימור הזיכרון והכשרתי האקדמאית באוניברסיטה תל אביב (תואר ראשון בארכאולוגיה) ובאוניברסיטה קולומביה שבניו יורק (תואר שני במדע המדינה). תקוותי וכמיהתי שכל מי שהנושא קרוב לליבם, בין אם לצרכי מחקר או מסקרנות לשמה, יפיקו ממנו את מירב התועלת וההנאה. אשמח תמיד לקבל תגובות המשתמשים בארכיון, לעדכן ולהוסיף פרטים חסרים לתועלת הכלל.
יוסי עופר, תל אביב, דצמבר 2017