אלי שטגר בארץ ישראל 48א
על יחסי יהודים ערבים ועוד במשטרת המנדט מפי אלי שטגר
גם בקורס השוטרים בשייח ג'ארח וגם במשימות השיטור לאחר מכן, תמיד היו מעורבים ערבים ויהודים יחדיו. אצל הערבים, עצם הקבלה לקורס היוותה בד"כ יציאה מהמעמד הכפרי הנמוך ועלייה בסולם החברתי. גם המשכורת ההתחלתית של 6 לירות לחודש, הייתה ב 50 אחוז גבוהה מהמשכורת הממוצעת של פועל. היחסים בין הערבים ליהודים תחת ההנהגה הבריטית היו קורקטיים, כך גם בתקופת המאורעות כשהשוטרים הערבים שמרו על פרופיל נמוך כדי לא לאבד את מקום עבודתם. לעיתים היו צריכים לחלוק מגורים משותפים אבל בעוד שהערבים נטו לגור במגורים הצמודים לתחנת המשטרה, השוטרים היהודים תמיד חפשו מגורים בחוץ. ניתן להבחין בתמונה (מספר 35) כי השוטרים הערבים חובשים את ה"קולפק" הטורקי. הערבים סרבו בכל תוקף לחבוש את כובע המצחייה הבריטי והתעקשו על חבישת ה"קולפק". כתוצאה מכך גם השוטרים היהודים נאלצו לחבוש את ה"קולפק". חובשי המצחייה בתמונה הם אנגלים. בתל אביב פטרו את השוטרים היהודים מה"קולפק" ואילו בירושלים חבשו אותו כולם, כולל הקצינים הבריטים !
שכרו של שוטר כאלי היה מכובד לכל הדעות. על בסיס של 6 לירות לחודש כקורפורל, התווספו שתי לירות, לירה לכל שפה זרה (אנגלית וערבית) ששכלל במהלך שרותו. בנוסף לכך, לירה ורבע "דמי הצטיינות" לאחר בחינה שהצדיקה עמידה בקריטריונים. כסרג'נט נוספו לכיס שתי לירות נוספות וכסמל ראשון, עוד שתי לירות. עם משכורת כזו, יכולת להרשות לעצמך רמת חיים גבוהה (אם מביאים בחשבון ששכרו הממוצע של פועל פשוט באותה תקופה היה 4 לירות לחודש בלבד). הכול היו קונים בהזמנה, למין חליפות וחולצות תפורות למידה (2-3 לירות לחליפה אצל חיט ערבי) ועד לנעליים לפי מידה שעשו אצל הבורסקאים הארמנים (לירה אחת).
בתחנת המשטרה המערבית של חיפה (הבניין נהרס לצורך הרחבת ציר התנועה) שירתו ביחד כעשרים שוטרים ערבים לצד יהודים. מפקד התחנה, קצין ערבי גדול מידות, היה נוהג לעשות את הקניות בשוק (אצל הערבים, רק הגבר הוא שהיה עושה קניות בשוק) כשסבל לצידו, נושא על גבו סל נצרים ענק וממלא אותו עד קצהו.
