בגדוד העבודה 5ב
הערה לתמלולו של המכתב: בגלל שיני הזמן שפגעו בנייר, נפגעו שולי המכתב במספר מקומות אבל הקריאה בו שלמה ורצופה.
לנדרס חביבי, יום ב', ט' טבת
אתה שם ואנכי רובץ על מיטתך. באתי ממגדל לרגלי "הסולל", זה שם העיתון שאנו עומדים להוציאו. החומר הולך ומסתדר ומחר אתחיל בהדפסתו. ההקטוגרף הצליח יפה. אנחנו צריכים עתה לסדר את ענייני התרבות במקום וגם בכלל. אני חושב שצריכים לדרוש סדר זה: ועדות התרבות המקומיות מסדרות תקציב של העבודה התרבותית ומזמינות ע"י אגודת פועלי התרבות את המורים. ועדת התרבות המרכזית שתמונה ע"י המועצה, תוכל להטיל מס קבוע על כל פועלי א"י בשביל הוצאות התרבות הכלליות ובשביל הון לעזרה הדדית בעניני התרבות. הועדה המקומית, כאשר תסדר את המס המקומי עפ"י היסוד של שווי משכורת המורה והפועל - תדע איזה מס מקומי להטיל על הציבור, נוסף למס הכללי שיהיה קטן. אם דמי המס לא יספיקו לועדה המקומית לצרכיה - היא תפנה בבקשת עזרה לועדה המרכזית. הועדה המרכזית רק תקבל את התקציב מהמוסדות החיצוניים ותספחו לתקציבה אשר תקבל מציבור הפועלים.
אספר מהנעשה אצלנו. אני הסתדרתי במגדל וראשית עבודתי היתה – העיתון. והשני – בדבר התקציב בגדוד וההחלטה שיהיו בו 4 מורים. אבל, כאשר עיינתי בדבר, מצאתי שזהו גזל. חייבים אנו לדאוג לייתר המחנות וביקשתי את שוייגר שישאר פה. הוא מפקפק אם יש לו הזכות לעזוב את הגדוד, ואף הגדוד יתנגד לזה, אבל אני חושב שעליך לדבר ולהשפיע עליו שתשארו שניכם במחנה המרכזי. אסור לרכז את כולם במקום אחד. יתר על כן, באי כח הועדות המקומיות אצלנו יוועדו בטבריה וצו הועדה המרכזית יכריח את הגדוד להרשות לברנר ולי לבא למחנות אחרים להרצאות, וכן גם לשוייגר, שלא נעשה את המורה לקנין פרטי של המחנה. ומובן, שכל מחנה ישא בשכר יום עבודתו של המורה בקרבו. על כן, תדבר על ליבו לטובת המחנה המרכזי.
הקיבל דוד כסף ? הזכר לו בשמי שיכניס כסף אלי הביתה, כי הם בעצמם כבר לא ידרשו, והם זקוקים מאד. אגב, הלא הוצאתי כסף על חשבון ועדת התרבות ואישרתי את חשבון ההוצאות והגשתי להנהלת החשבונות, אבל פתאום נתקבלה איזו פקודה טפשית מבהרב שלא יוציאו כאן אף פרוטה על חשבון ועדת התרבות בלי פקודתו. המוצא הדבר חן בעיניך ? מי נתן לו זכות זו ? אני כבר הספקתי לכתוב לו בעניין זה לבל יתערב בעניינים לא-לו.
הבטחתי בכם ואתי ספרי ברנר. ברנר כבר החל מלמד, הוא חריף מאד ותלמידיו מתרבים, איש יקר.
שלום לדוד, רחל וחנה'לה, אני מכיר כבר את (?), שלך, ש. גולדזייגר.
הערה כללית: כלי מרכזי להארת הטקסט החשוב הזה, להפחת חיים מחודשים באנשים ובארועים המוזכרים בו, היה ספרו של חיים גולן "הסולל, כלי מבטא לפועלי העבודות הציבוריות", הוצאת "יד טבנקין", 1991. לצד ששת גליונות "הסולל" עצמם בתמלול ועריכה נאים, המבוא וההערות המעמיקים של גולן מבהירים הבהר היטב עד כמה רבה חשיבותו.
התאריך, ט' טבת (תרפ"א) – 20 בדצמבר 1920, בו נכתבו הדברים הוא יום חג הסטורי לציבור הפועלים העברי בארץ ישראל. כשבועיים קודם לכן נפתחה בחיפה ועידת היסוד של "ההסתדרות הכללית" ולחופה המערבי של הכנרת הולך ומוקם במבצע הנדסי ואנושי חסר תקדים הכביש הראשון בארץ ישראל שכולו עבודה עברית מאורגנת – הכביש מטבריה לצמח. מיד אחריו ובמקביל לו נסללים אלה מטבריה צפונה לטבחה וכן מחיפה דרך ג'דה לנצרת (ג'דה, לימים רמת ישי), מנצרת לטבריה ומנצרת לעפולה (עפולה כמובן לא קיימת בעת הזאת אלא כתחנת "רכבת העמק" או הכפר הערבי אל-פולה). כאלף וחמש מאות איש ואשה מועסקים בפרויקט הגדול הזה, "רובם הבאים מחדש לארץ" כפי שכותבים סופרי "הסולל".
"באתי ממגדל לרגלי הסולל". ליד המושבה הקטנה מגדל המשקיפה על הכנרת מעל טבריה, קם בשלהי 1920 מחנה גדוד העבודה החדש (הראשון היה ליד חמי טבריה ושני ליד המושבה כנרת, שני קצוות כביש טבריה-צמח), המאורגן הרבה-יותר, אשר ממנו גם תצא לדרך סלילת הקטע הנגדי של הכביש, מטבריה לטבחה. בציטוט מתוך "קובץ גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור" שיצא לאור ע"י חברי גדוד העבודה ב"קבוץ המאוחד" בהוצאת "מצפה", תל אביב תרצ"ב (1931), נאמר (בעמ' 31) כך: "מעבר המחנה למגדל פתח דף חדש. ואם כי הורתה, לידתה וחדשי קיומה הראשונים של הפלוגה היו בכביש טבריה–צמח, הרי בכל זאת זכתה מגדל שפלוגת הגדוד הראשונה תקרא על שמה. כי פה נעצבה (= עוצבה) דמותה ופה ניתן לה תכנה האמיתי. פה היה הגדוד עצמי (= עצמאי) בסדור העבודה ופה היו כל האפשרויות להתרחבותו".
"אתה שם ואנכי רובץ על מיטתך". ז.י. לנדרס כפי שנוכל להתרשם עוד בכתובים הוא עתה מורה במחנה כנרת ואילו חברו, כותב השורות הללו (חתימתו ש. גולדזייגר למטה), הוא שמואל גולדזייגר (סבוראי) במחנה במגדל. החוברת הראשונה של "הסולל", זו המדוברת כאן, נערכה ע"י יוסף חיים ברנר כשגולדזייגר מסייע בידו ואילו את השאר (שש בסך הכל, האחרונה שבהן ב 8 ביולי 1921) התמיד גולדזייגר לערוך עם חברים ליצירה. יליד 1896, גולדזייגר עלה ארצה ב 1912 וכמו זלמן יצחק, אף הוא בוגר גמנסיה "הרצליה", גולדזייגר בוגר מחזור ג' שהחל לימודיו ב 1913 ואילו זלמן יצחק בוגר המחזור שאחריו.
גולדזייגר/סבוראי נפטר ב 1971 בקיבוצו עין חרוד.
"החומר הולך ומסתדר ומחר אתחיל בהדפסתו. ההקטוגרף הצליח יפה". העיתון נכתב בכתב יד ושוכפל בדפי סטנסיל במכשיר ה"הקטוגרף" הנמצא בטבריה (לא תהיה זו השערה פרועה אם נגיד שבבית המסחר למכשירי כתיבה ולימוד "ב. רומן" בעיר ....).
"ביקשתי את שוייגר" הוא יצחק שוייגר (דמיאל), אף הוא מורה בגדוד העבודה.
"להרשות לברנר ולי". הן הכותב והן זלמן יצחק הכירו היטב את י.ח. ברנר שבשנת 1915 היה מורה שלהם לספרות בגמנסיה "הרצליה".
"נתקבלה איזו פקודה טפשית מבהרב שלא יוציאו כאן אף פרוטה". יקותיאל בהרב (1894-1980), עלה ארצה ב 1905, חבר הנהלת העבודה בכביש טבריה-צמח, בוגר המחזור הראשון של גמנסיה הרצליה, בזמן מלחמת העולם נמנה על "הקבוצה היפואית" – התארגנות של צעירים ובהם בוגרי הגמנסיה שעסקה בהגנת השכונות היהודיות מפני התנכלויות ערבים, מאנשי המפתח בחברת החשמל מיסודה ומעוזריו הראשיים של פנחס רוטנברג מראשית פעילותו בהקמת מפעל החשמל בנהריים. ללא ספק, דרכו של זלמן יצחק הצטלבה עם זו של בהרב, לא רק כאן, בגדוד העבודה כאמור, אלא גם בגמנסיה, בקבוצה היפואית ובנהריים !
"שלום לדוד, רחל וחנה'לה", הם דוד ורחל זכאי, דודו ודודתו של זלמן יצחק, וחנה'לה בתם.
שתי הערות לגבי אופיו של העיתון ופעילות החינוך והתרבות במחנות הפועלים מתוך ספרו של חיים גולן. בעמ' 11: "העיתון לא עסק רק בבעיות העבודה והשלכותיה, עורכיו הגיבו על בעיות השעה, הביטחון, העלייה, היחס לממשלה ועוד .... הסולל פרש על דפיו את בעיות היישוב, הדריך וחינך לאחריות ציבורית .... לכן, הרשימות, המאמרים והדיווחים שבחוברות אלה, הם גם מקור מהימן להבנת ארועי התקופה". בעמ' 13: "העובדים התגוררו במחנות אהלים שהוקמו סמוך לכבישים והפכו לריכוזים גדולים של פועלים ותיקים ועולים חדשים .... באוהלי המחנות הונהגו שיעורים ללימוד השפה העברית ופעולות תרבות אחרות, מורים מתנדבים יצאו אל המחנות האלה ללמד ולהדריך".
