ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 14ב

מכתב שלמה לאחותו, תמלול הטקסט העברי

כ"ב שבט תרפ"ה, 16 בפברואר 1925, שלום רב לך בלהה.

למרות זה שכבר החלטתי בנפשי לבלי לבוא אתך יותר בחלופי דברים, מוכרח אנכי לעשות זה עכשיו נגד רצוני, אחרי קבלי ממך את מכתבך האחרון מג' שבט (= 28 בינואר). אודה ולא אבוש אחות יקרה, שבמכתב הקודם, ששלחנו לנעמי, ובקשתיה שתשתדל בשבילי בענין דרישה, הזהרתיה בפרוש שלא תפנה אליך למסור ענין זה בידך את. כי הרבה והרבה כבר השפלתי את נפשי בדברי אליך בנוגע לדרישה נבזה, שכן, מתקבלות פה לעשרות בברסטצ'קה בלי פרץ ובלי צווחה, רק לך יקשה הדבר תמיד יותר מכל. את ורק את, הודות ל"התענינותך המרובה", אשמה באסון האב, שלא עלה עד עכשיו, ואת האשמה גם בי. כשהתחלנו בעת האחרונה לבוא בכתיבה עם נעמי, נודע לנו, שבמשך כל אותו הזמן שהריצו אליך מכתבים ודברו וחזרו ודברו אודות דרישה, לא ידעה נעמי כלום מן אותם המכתבים וממצבנו. גם עכשיו, אופינית היא העובדה בשעה שאת כבר כותבת, שתמיד בענין הדרישה את מוסיפה "אם רק יהיה ביכלתנו". ואני אומר, שלא רק עכשיו אלא תמיד היה ביכלתך. אם באמת את נגשת אל הענין, אל תשלי את נפשי לשוא כמו שעשית עד הנה .... ראי הזהרתיך בלהה. אני יליד 1905. מצב-המשפחה (= מצב משפחתי, דהיינו רווק) ודאי ידוע לך.

כמה מילים של שרה פייגה לבתה, תרגום מיידיש

שלא ברצוני אני חייבת לכתוב לך מספר מילים, אני עדיין בין החיים, חיה אבל מאד תשושה. היי בריאה, אמך שרה.

הערות לטקסט

מבלי ליפות את הדברים ומבלי ללכת סחור-סחור, מאשים שלמה את אחותו "באסון האב, שלא עלה עד עכשיו".

אין כל ספק שנושא "הדרישה", דהיינו תלותם של המבקשים לעלות לא"י בנכונותם של בני משפחה תושבי הארץ לפנות בכתב לשלטונות המנדט, להביע את רצונם להעלות ארצה את קרוביהם ולהתחייב בעזרה בקליטתם, יצרה חיכוכים רבים, בין אם בגלל עצלות המקומיים להתמודד עם ההליך הבירוקרטי הנדרש ובין אם בגין חיכוכים משפחתיים אשר "מתחת לפני השטח". דברים כגון אלה המטיח שלמה באחותו כאן, הם אם כן ביטוי לתסכול מתמשך. למרבה הטרגדיה, השתהויות מהסוג הזה הביאו במקרים רבים לגורל המר של הנשארים, בשואה.

"נעמי" היא נעמי קליבנסקי לבית מלמן, אשת העליה השניה, דודתו (אחות אמו) של הכותב.