ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 20ב
תמלול המכתב
העמודים מוספרים 3 ו 4, ככל הנראה ש 1 ו 2 אבדו במהלך השנים.
אמא בוכה לגורלך שנפל בחבלך לנוד ממקום למקום. היא (אמא) מתהלכת בבית אבל היא צולעת, חבשו את הרגל באופן לא מוצלח. בכלל יש הרבה לדבר עליה ועל מצבה.
מן הצדק ומן ההכרח היה כפי שכבר כתבתי לך פעם, להשתדל להוציאה מכאן. היא חיה ומתקיימת הודות לתמיכה של בריינדל וזו האחרונה בטח לא היתה מונעת את עזרתה ממנה גם שם (= כלומר בא"י). אחות חביבה, צאי וראי כמה ישתנה מזלנו לרעה בכל המובנים ממזל שאר בני אדם והדברים המעטים שיכולים היו להספיק לנו מעט נחת בחיינו האומללים, כאילו על ידינו יהא נמנעים הימנו. בך הכתוב מדבר עכשיו. כמה פעמים שביקשתי אותך שתכתבי לנו בפרוטרוט על בנך הנחמד יחיה ושתשלחי לנו את תמונתו, ואת בלי יודעים ולמרות רצונך בטח מונעת ממנו את הנחת הזה. לילדתה של רחל שפירה טרם נמלאה חצי שנה ובמשך העת כבר שלחה שתי תמונות הביתה הימנה ולבנך יחיה תמלאנה שלש שנים "ביז הידערט יאהר" (= עד 120) ופעם אחת רק שלחת את תמונתו. אינך אשמה, אחות יקירה, מזלא גרם .... אני מבקשת אותך שוב לא למנוע הימנו את הנחת הזה ולכתוב לנו עליו ולשלוח לנו את תמונתו עד שאזכה לראותו.
אחות חביבה, בטח ידוע לך בטח ידוע לך כי אני צריכה לקבל איזה מכתבים מ"החתן" שלי ובטח תסדירי את הענין. מי יתן וכבר זכיתי להתראות אתכם. בשנה שעברה בעת זו עוד היה אבינו המסכן חי, מוטל למשכב, ואני לא יכלתי לכתוב ע"ד (= על דבר) דרישה כי ידעתי שלא אוכל לעזוב את אבא ונדמה היה לי שכשאני אתחיל להתכונן לנסיעה, יחתם גזר דינו של אבא. אבא מסכן, לא לא יכלתי להעריך כהוגן את אושרנו בעת שהיית עדין שלנו, ברשותנו, כי אותה עת, אפילו כשהחומר שלך הלך הלוך וכלה, אבל המח העתק והגאוני עבד את עבודתו והיית משמיע את מחשבותיך ודעותיך העמוקות והיפות. זה כמה ימים שהעובדה האיומה של פטירתו של אבא כל כך מציקה לי שקשה לשער פשוט. הכאב כ"כ נורא ומוצץ את הדם. והלילות, אותם החלומות האיומים, אני בוכה וצועקת מתוך שינה, מקיצה מתוך צעקות ובכי ושוב נרדמת ושוב הולכים ונשנים אותם החלומות הנוראים. צר לי להכאיב את רוחך, בטח דברים אלו אינם עלולים לגרום נחת הרבה.
היי בריאה ושלווה, אלפי נשיקות לבנך הנחמד, פריסת שלום חמה לבעלך אם הוא מעונין בה, רוחמה.
איני יודעת אם אמא תכתב לך כי אני רוצה לשלוח את המכתב מחר בבוקר ואמא כבר הלכה לישון, הנ"ל.
הערות לטקסט
"לנוד ממקום למקום". בלהה בראשית דרכה בארץ עם משפחתה המאמצת, משפחת צימרמן ביבנאל, למדה בביה"ס בראש פינה ולאחר מכן בסמינר למורות ע"ש לוינסקי בתל אביב. לאחר סיום לימודיה היתה למורה (הראשונה) במושב כפר יחזקאל שקם זה לא מכבר. שם גם הכירה את בעלה לימים, המהנדס היהודי-הונגרי אנדור בלשה, שפיקח על בניית הבתים הראשונים של המושב. בבודפשט לרגלי הולדת בנם ואז שוב נדודים לבלפוריה לצד בעלה במקום עבודתו, המשפחה התמקמה בסופו של דבר בחיפה ושם הקימה את ביתה.
"(אמא) חיה ומתקיימת מתמיכה של בריינדל". בריינדל מלמן, אחותה של שרה פייגה, ילידת 1875 בקרוב, עלתה ארצה והתגוררה בחיפה, לא נישאה.
רחל שפירה (שפירא), בת ברסטצ'קה, עלתה לא"י ב 1921.
"לבנך יחיה תמלאנה שלוש שנים". אליעזר, בנם היחיד של בלהה לבית פולק ואנדור בלשה, נולד ביום 8 בפברואר 1924, אפשר על כן לתארך את מועד כתיבת מכתב זה לסוף שנת 1926 / תחילת 1927.
"אני צריכה לקבל איזה מכתבים מהחתן שלי ובטח תסדירי את הענין". מדובר בפרקטיקה הידועה שצעירות היו מתחתנות בנישואים פיקטיביים עם בחורים שהיה בידיהם "סרטיפיקט" אשר, עפ"י החוק המנדטורי, היה בר-תוקף גם לבת זוג. לאחר הגעתם ארצה היו השניים (בדרך כלל) מתגרשים. היה גם הליך, ואפשר שזה המקרה הנרמז כאן, שרווקים נתינים ארץ-ישראלים, היו נוסעים במיוחד לפולין, נישאים פיקטיבית עם "כלה" שהוסדרה מראש וחוזרים אתה ארצה כבני זוג לגיטימים.
"בשנה שעברה בעת זו עוד היה אבינו המסכן חי, מוטל למשכב". מסתבר ממשפט זה כי אברהם יהודה פולק, אביהן של הבנות ושלמה אחיהן, נפטר לקראת סוף שנת 1925 (מועד מדויק לא ידוע).
