ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 38ב

תמלול הטקסט

כ"ז אלול תרצ"ו, 14 בספטמבר 1936, שלום לך בלהה יקירה

בתשובה מגלויתך מיום א' אלול, הנה בסוף החדש אזרתי עוז וחגרתי מתנים ואשב לכתוב או לענות לך לכה"פ (= לכל הפחות) אי-אילו מילים, ולי כה קשה לכתוב בכלל ובפרט .... כשאין לי מה לכתוב. אדרבה, הגידי ושערי את מה שאני יכול לכתוב לך ואיזו חדשות ? העיקר בלהה, למה את לא כותבת תכופות, עכשיו ביחוד, בימים טרופים ונוראים אלו. קראתי את דבריך אלו בגלויה במקום שאת כותבת שאת דואגת "ביחוד בימים אלו" כמעט שצחקתי למקרא הדברים. מה פשר דאגתך דוקא עכשיו בימים האחרונים ולמה את מתכונת ? לפי שעה יקירה, הערבים לא התקיפו עדיין את ברסטצ'קה ודומני שאין אולי גם לחשוש לזה גם בעתיד הרחוק. אצלנו בכל אופן, בשעה זו, חיים בשקט רגיל, חיים לפי שעה ולא מוכרחים "להבליג" (מובן שאין אני מתכון למצב בעירות פולניה בכלל). ובאותם הרגעים דעכשיו, כה קשה ונורא להעלות על הדעת, שבשעה שמטיילים אצלנו בשוק או מחוץ לעיר בשקט ושלוה, או בלילה, כשאני שוכב על הספה בלי מורא ופחד, יש שתבריק מחשבה מי יודע מה שבאותו הרגע, באותה הדקה, קורה עכשיו בארץ. כן, נורא לחשוב בדבר המצב בארץ, בעת שלאחר חמישים שנות עבודה ציונית התישבותית, התחילו זה עכשיו חייכם להיות תלוים לכם מנגד ואת צריכה לחרוד לחיי מאיר ולולה ולחייך את וכן גם רוחמה. כן, קשה אפילו לחשוב על זה ובעיקר נורא לחשוב בדבר מצבו של מאיר. מי יודע, חייו בודאי תמיד בסכנה היות והוא מוכרח להימצא לרגלי עבודתו בדרכים והכבישים הרחוקים ולא פעם אולי עובר באוטו בשכונות ומקומות מסוכנים וצפוי לכל מיני התנפלויות איומות. כן בלהה יקירה, לאדם כמוני, החי על חשבונם של אחרים, אסור בכלל להעיז לפצות פה ולהעיר הערות איזו שהן ולגלות עמדתו בנוגע לאיזו שהן תאוריות חיים ודרכי תנועה חברתית איזו שהיא, אבל בתנאים נורמליים אחרים, מי יודע אם לאור או יותר נכון לחשכת האיום של אותם המאורעות, בהראות הממשלה הא"י בגלוי את יחסה הציני לישוב ולסכנות, הוא ורכושו, והאחרונים מקבלים צביון של פשיטיק (*) הפולנית במהדורה ארצי-ישראלית, הייתי נהפך אולי לאחד משונאי-ציון המובהקים. אבל נניח בזה,  מה יתנו ומה יוסיפו דיבורים אלו.

בלהה יקירה, העיקר אבקשך, כתבי תכופות כמו רוחמה. הלא בעצמך תביני למה שאת גורמת בכתיבתך הנדירה. כתבי גלויה או כמה מילים במכתב ובלבד תכופות. תמסרי פ"ש לרוחמה ולרמי הקטן, ללולה ולמאיר. רוחמה תיפגע ותכעס עלי, ובצדק, על שלא כתבתי לה כמה מילים בה בשעה שהיא כותבת אלי תכופות. אבל מה לעשות מה, שלי לכתוב וכו' בעצמה לא תבין, שקשה לכתוב ואין מה, גם אצלי הרוס לגמרי.

לפי שעה אני גומר ודורש בשלום הטוב של כלכם ומאחל לכם שנת שלוה ובריאות, שלכן, שלמה.

הערות לטקסט

הד לדיאלוג של שלמה עם אחותו בו הוא מגלה בקיאות ומעורבות בארועים הדרמטיים בא"י. "אצלנו .... חיים לפי שעה ולא מוכרחים להבליג". הכוונה למדיניות "ההבלגה" של הנהגת הישוב נוכח מתקפות הערבים בראשית תקופת "המאורעות".

(*) וכמשל "פשיטיק הפולנית" -  קבוצת היהודים מהעיירה פשיטיק בפולין ששרדה את הפוגרום שהתרחש בה ואז נאלצה להפנות תחנוניה לקבלת אישורי הגירה לארץ ישראל.

"כן בלהה, לאדם כמוני, החי על חשבונם של אחרים, אסור בכלל להעיז לפצות פה ולהעיר הערות איזו שהן ולגלות עמדתו" וכו'. שלמה ואמו אכן מתקיימים מתמיכתה הקבועה של בלהה ובעלה. סכומי כסף שונים הנשלחים מעת לעת מא"י לפולין עולים מידי פעם בתכתובות ופעם אף מוזכר סכום של "ששים זהוב". וסיומו הפסימי של שלמה: "קשה לכתוב ואין מה, גם אצלי הרוס לגמרי".

 

מידע-נוסף2

ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 38

14 בספטמבר 1936. על מנת שלא להדאיג את…

ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 38א

גוף הטקסט.

ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 38ב

תמלול הטקסט כ"ז אלול תרצ"ו, 14 בספטמבר 1936,…