ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 9ג
תמלול המכתב
כ"ו אלול, תרפ"ג, שלום רב לך ביילה,
סו"ס (= סוף סוף) הכרחת גם אותי לבוא בחלופי דברים, דבר הנעים לי ביותר בכל הזמנים ובפרט עתה. ולכן, מוכרח אני, בלי שום צרמוניות (= טקסים) והקדמות יתרות, בגסות ואי נימוסיות, הבאה מתוך אי סבלנות לעצמי, לשאול: ביילה, התשלחי סו"ס דרישה או לא ? עכשיו בפעם האחרונה, מוכרח אנכי למרות רצוני לדרוש ממך בשם האב, שבמכתב הבא אל תעיזי לבוא לפניו בלי צרוף דרישה בשבילו או בלי תרוץ מוחלט, שדרישה שדרישה אי אפשר להשיג בשום אופן ואופן. זה צריך להעשות עכשיו במוקדם הכי אפשרי, כי ידע תדעי, שהחליט האב בעוד כמה שבועות למסור את עצמו בידי הגורל ולצאת את הארץ אפילו בלי דרישה ואחת משתי אלה העמיד לפניו: לבא לארץ או למות בדרך. דיני אם לא תרגישי, כי זהו הצעד האחרון – צעד היאוש וממנו תוצאות מסוכנות אלו, מפני, שע"פ (= על פי) טלטולי חייו של האב עד הנה, שנותיו וכחותיו ומצב נפשו עתה, אך האלוהים הוא היודע מה יכול להיות בסוף מפעל נואש ובלתי אפשרי זה. אך אין הדבר נוגע לעניני, מכיוון שכנראה אינו נוגע לענינך ז.א. (= זאת אומרת) לקדם פני הרעה הזאת אין בידי ואת התיחסת ומתיחסת לזה כל הזמן בשויון רוח לגמרי. לפי דעת האב, מצבו עתה הוא האחרון ולמשוכו אי אפשר כבר. הוא ייצא ושום דבר לא יעכבהו עכשיו מדרכו היורד שאול, כשם שלא עכבהו מדרכי חייו עד הנה. ולכן, דעי לך, אם לא אצא אתו עכשיו את הארץ, ואבדה בשבילו התקוה לצאת לעולם. ואם אינך רוצה להתחרט לאחר זמן, אם לא תחפצי להיות האשמה באסון חיי, אזי עשי את אשר תעשי ולא תחול עליך האלה, אשר תצא אח"כ מלב דואב וממח מטורף. מהרי וגמרי את הדרישה שכבר התחלת בסדורה ואל תביא עליך בשל דבר קטן זה את קללת חיי השוממים .... יותר אין לי מה לכתוב אלא לסכם את דברי האחרונים: ביילה, למען ה' ולמעני, הזהרי לך בפעם הבאה מתשובה לחצאין ומהזחת הדעת, מהרי ועשי את אשר לפניך, כי אם לא תמלאי עכשיו אחרי הדבר הקטן אשר מבקשים ממך זה כבר, והיית מתחיבת בנפשי ....
"אחות נחמדה" ! בסוף דברי יושב אנכי ותוהה, בשל מה ולמה כל זאת ? בשל דרישה בזויה, אם ארשה (= יורשה) לי לומר כך, בדאבה אעיר לך, כי סו"ס הדבר דוקר את העינים. בשבילך ובשביל כולם שם, שליחת דרישה היא חזיון בלתי טבעי, ועולה לפי דבריכם, רק לאלה שזכותם גדולה מאחרים, בעוד שאצלנו הם מעשים בכל יום שיעלו נערים או נערות לארץ ע"י דרישות שנתקבלו, ממכרים או קרובים, שרובם ככולם פועלים פשוטים בארץ שזה מקרוב באו. רק לך, התושבת, האזרחית ובעלת החוג האנטיליגנטי, קשה דרישה כקריעת ים סוף. אבל, הבה אחוסה עליך ונניח, שאמנם קשה, קשה מאד מעשה הדרישה, מפעל לא יאומן, אבל מה קשה היה לך לענות מטוב ועד רע על מכתבי אבא ובקשותיו לח' צימרמן ורדובנסקי, שהוא מלא את ידיך בהם למסרם לבעליהם ואת, כידוע ממכתבך, התארחת בבית צימרמן במשך ימי חג אחד ולא מצאת לנחוץ להזכיר במכתב, מה ענה לך בעל הבית ומה דיבר ואיך התיחס. ומה ענה ידיד אבא רדובנסקי על בקשותיו של רעו, שאין האחרון (= אבא) מטיל ספק בשום אופן שהוא יעבור עליהם בשתיקה.
עפ"י מצב הדברים הבלתי טבעי ביננו, מוכרח אנכי לקרוא את הקריאה שאולי תפליא גם היא קצת באי-טבעיותה: אם בת-אבא השתנתה, ידידי-אבא איך השתנו !
שלמה
הערות לטקסט
בן 18 הוא שלמה פולק בכותבו את הדברים כאן. 10 שנים בדיוק חלפו מאז עלתה אחותו הבכורה ארצה והוא אך בן 8 ואי אפשר שלא להתרשם מנחישותו בפנותו אליה ובכוונו את חיצי האשמותיו ישר לנקודה: "בעוד שאצלנו הם מעשים בכל יום, שיעלו נערים או נערות ע"י דרישות שנתקבלו, ממכרים או קרובים, שרובם ככולם פועלים פשוטים בארץ שזה מקרוב באו. רק לך, התושבת, האזרחית ובעלת החוג האינטיליגנטי, קשה דרישה כקריעת ים סוף". בה בעת, כשתוכנם הקשה של הדברים מהדהד באוזנינו, אי אפשר שלא להתרשם גם מהעברית הקולחת, כתב היד היפה והבוטח ווירטואוזיות ההבעה. ומין הצד של הרגש, מכמיר-לב הוא תאורו של שלמה את אביו בערוב ימיו, נחוש לצאת למסע לארץ ישראל אף אם שעריה לא נפתחו בפניו, כמשה רבינו עליו השלום, שלא עלה בידו להגשים שאיפת חייו: "כי ידע תדעי, שהחליט האב בעוד כמה שבועות למסור את עצמו בידי הגורל ולצאת את הארץ אפילו בלי דרישה, ואחת משתי אלה העמיד לפניו: לבא לארץ או למות בדרך .... הוא ייצא ושום דבר לא יעכבהו עכשיו מדרכו היורד שאול, כשם שלא עכבוהו מדרכי חייו עד הנה".
ח' צימרמן הוא חיים צימרמן, חברו הקרוב של של אברהם יהודה פולק, בידיו ובידי אשתו, חיה ברכה לבית ליברמן, הפקיד אברהם יהודה את ביילה (בלהה) בתו בת ה 12 כשעלתה לא"י. רדובנסקי הוא ד"ר אברהם רדובנסקי (רביד), חברו של אברהם יהודה אף הוא. צימרמן ורדובנסקי שניהם אנשי העליה השניה, צימרמן ביבנאל ורדובנסקי בנהלל.
