ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 2ב

תמלול הטקסט

י"ב תמוז פ"ז, 12 ביולי 1927

שלום לך ולטר !

אתה אומר ששורר אצלך עכשיו מצב של בהלת המחשבה והרגש, "אין אני דואג דיי לאושרי", כה הם דבריך. ואם אגיד לך כי גם אצלי מצב כזה ועוד אשר אני מוצא בי לפעמים מעשים ומחשבות של חדל אישים נבזה ממש. אבל לפעמים להפך חושב אני כמוך ואלו הן פרי התרגזות עצבים מסכנה וחטוט בנפש יותר מדי כי הלא סו"ס (= סוף סוף) בני אדם אנחנו .... יקח האופל את המישהוא ! למה נדבק אני לענוותנו ? איני יודע, השד יקחהו (אין להמציא אפילו איזו מילת גידוף משחרר) ובכל זאת אני מפתה את עצמי להאמין באם לא כל – אבל קורטוב של אמת וטהר, מחשבה ורגש וחפץ לבאר כאלה הדברים שאומר לך להלן, הרי סו"ס מאמין אני בישרותו של האדם ולהכרת נפשו כמו שאני מאמין בכעורו חלאתו קהותו וזיופו. האחת: דרוש אתה כאן מאד ! נחוצה עזרתך בכל מה שנוגע אלי. איני יכול למלאות את התפקיד הרצוי כמו שמלאת אתה. להכניס את עצמי בסבך אותם הענינים הפרטים והנבזים כל כך. כל ישותי מכריז די ואיני יכול. אין בכוחי להתקומם נגד החלאה שבחיי (אע"פ שיכול להיות שאני בעצמי חלאה). אבל בין כך ובין כך, אותם הענינים מכלים אותם, אותו ואת אמו, מיום ליום ומרגע לרגע. בכל יום ויום באים ומתחדשים כל אותן הקטטות, יותר העינויים, אותן "הסצינות" הידועות לך. בכל פעם עוברים דרך השביל המוביל לבניה של חיה ביילה, היא ובנותיה, ואתה כבר בטח משער מה שנעשה אז. ותוכל גם לשער שמשפיעים כל אלה הדברים על שלמה ואמו, וביחוד על שלמה. אין המח תופס אפילו וכיצד זאת ולולי הצטייד במח בבהירות להמצב הראוי, איני יודע מה איידע אז. ועכשיו בטח תבין כי כבר השעה המכרעת לשלמה שיברח מכאן, הקיץ כבר עבר עוד מעט והנה פלא שלא התחילו בשום דבר ממשי. וזה אני חפצתי לאמר לך ולשאול אותך לטכס איזה דבר, כי הלא מבלעדיך אין מי שיעשה דבר ויוכשר לזה. עוד הפעם אומר, אפילו אם אין תועלת בדברים הריקים, כי תמה אני איך נתנו כי תסע רוחמה תחילה והלא היא סו"ס ערומה (= רווקה) ויכלה לחכות. בכלל, אומר לך (אני יודע שאח"כ יצר לי) יש איזה דבר במשפחה זו מעין אלוה, אור תמימי, נפשי ואנושי כללי .... שקשה למצוא בדומה במשפחות אחרות – איזה מה שיכולים להתפעל ולהכריע בכך לפני המה הזה ! (אולי זה גזום אבל להגיע באופן אחר אי אפשר לי) וביחד גם זה בלתי מובן !

(וכאן, בראש הגלויה, במהופך) אבל צריך להתחיל בדבר למען לא תאחר השעה.

הלא כתבתי לך "עוד מכתבים" ובקראי אותם אזי איזה גל חום שוטף את הלב, איזה התמסרות יפה וענוגה ויחד עם זה קנאית. וזה שמזעזעני – היא הבלתי אגואיסטית המצויה במשפחות ידועות. איזה אהבה טהורה ושאננה משתקפת במכתבים (אני מחטט שם בין הניירות וקורא את המכתבים מאי עוד לפני המלחמה, וגם מכתבים מכאן, מארצנו, לאברהם יהודה). אזי נטיתי מן הדרך. בכל זאת נחוץ להתיצב ולהחליט במהירות הכי אפשרית. חפצי עוד לכתוב אבל כמו אצלך, אין לי תוחלת. כבר כתבתי לך ואני כותב גם עתה, אסוף את כל המאורעות והמחשבות בכתב א"כ (= אחר כך) תשלח הנה. כי מאד מאד מענינים אותי ואיני יודע עוד כלום ממה שנעשה בקרבתך, ואני יודע שיש לך רק מן החשוב והמענין.

בטח תסלח לי על גיבובי הדברים והשתדל בדבר זה שכתבתי לך, כפי שאני יודע, אמו החליטה כן לנסות (= לעלות לא"י) אם אך ישלחו דרישה.

(וכאן שוב בהיפוך בראש הגלויה) בביתך שלום, הדוד שלך מאמריקה יש כאן, ואולי כבר נסע, אינני יודע, שלחתי לך מכתב. (וכיתוב גם בצד) עשיתי מה שהשכל המכני דרש ממני וכנפי הרוח. בפעם הבאה בודאי אכתוב דברים משמחים. אני גורשם ברוח. אני יודע שקשה לך אבל אין אחר שימלא את מקומך, גם בזה נגבר, שלום, א. (= אברהם).

הערות לטקסט

רוחמה, בתה של שרה פייגה, עלתה לארץ ישראל בעצם אותם ימים כך ששלמה אחיה נותר לבד בחזית ההתמודדות עם צרות משפחתיות כואבות. ועתה, כשאריה ולטר (אליו נכתבים הדברים כאן), חברו הקרוב של שלמה ומשענת מוצקה לאישיותו הרגישה וההפכפכה, נמצא כאמור בהכשרה ובדרכו לעלייה לא"י, נותרים שלמה ואמו ללא מגן ומושיע ואת דאגתו הרבה מהמצב הזה מביע אברהם סקולסקי בדבריו.

הכותב מרעיף שבחים ומתאר את סגולותיהם הטובות של בני משפחת פולק – האם שרה פייגה וילדיה רוחמה ושלמה שאת מצוקתם הוא מתאר. אזכור גם לימים הקשים של תקופת מלחמת העולם ולדמותו הבלתי נשכחת של אבי המשפחה אברהם יהודה שהלך לעולמו.

התייחסות קצרה בסוף המכתב "לדוד מאמריקה", הוא אהרן פרידמן, בעלה של רבקה לאה לבית ולטר, המבקר בברסטצ'קה באותם ימים בניסיון לסייע בידי אחי אשתו להגר לארה"ב. בנימין ולטר שאף למעשה להגר לארה"ב כבר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ואף בימים אלה, בהם בנו עושה בהכשרה בקלוסוב ומכוון כל כולו לעליה לארץ ישראל, הוא עדיין אינו מוותר. בסופו של דבר, שנים לאחר מכן, עלו בנימין וגילה ולטר לא"י בעקבות בנם.

ובאחרית דבר: שרה פייגה פולק נפטרה ערב השואה, שלמה בנה נספה ואילו אריה ולטר ורוחמה פולק נישאו בארץ ישראל והקימו את ביתם ומשפחתם בקבוץ יגור. אברהם סקולסקי נפטר ממחלת לב ב 1935 והוא אך בן 30.

באדיבות שלמה (ולטר) מורן, בנם של אריה ורוחמה, כל חומרי התעוד החשוב הזה.

מידע-נוסף2

ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 2

12 ביולי 1927, אברהם סקולסקי לאריה ולטר חברו…

ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 2א

גוף הטקסט, ראו תמלולו והערות בנספח.

ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 2ב

תמלול הטקסט י"ב תמוז פ"ז, 12 ביולי 1927…
error: Alert: Content selection is disabled!!