ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 5ב

תמלול המכתב

24 בנובמבר 1932, שלום רב לך רחל שלי !

השבוע שלחו לי את מכתבך שנתקבל לברסטצ'קו, קראתיו והוא עורר בי הרגשה שהמצב אצלך הולך וטוב, שאת הולכת ומתאקלמת, וזה טוב. הפרקציה (= החבורה) שלכם הולכת ומתגדלת, לי נדמה שאין אתם צריכים כלל להרגיש כל כך את הנכר, איפה שתפנו – ברסטצ'קאים, רק שהאמהות והאבות כל כך רחוקים ולפעמים בטח מתעוררים געגועים בשביל העיירה שפעם כל כך רצו לברוח ממנה.

כבר לא פעם כתבתי לך, אני לעיתים קרובות חושבת עליך, עליכן, על חייכן שם ועל החיים בכלל שהם כל כך מסובכים ומפותלים. יש ואני למרות הכל לא מאמינה שקרה כזאת שכולכן, עד אחת, הנכן שם ורק אני פה. אבל זאת הלא עובדה שאם רוצה אני או לא רוצה, אני מוכרחה להסכים לה, ועובדה זאת מעוררת בי מחשבה שיכול להיות שאף פעם כבר גם לא נפגש, זה יכול להיות. אני כשלעצמי לא מרגישה בי כבר את המרץ, את הכח לעשות מה שהוא בכיוון זה. אחרי שכל כך התפכחתי, אחרי שהכל מה שאצלכם כל כך כבר ידוע וקרוב, אחרי שסר אותו הקסם והחן שכל כך קירב ומשך, שנתן את הכח להתגבר על הכל, נתן את הכח לעזוב אמהות חולות ואבות בודדים ולעלות, ומשסר הקסם, סר גם הכח לכל זה. הדבר היחידי שאני יכולה לעשות בכדי להוציא פעם את עליתי לפועל, זה הוא לנסוע בפעם השלישית אל הקבוץ (= קבוץ ההכשרה), וזה דבר אשר ממרים לא קיבלתי עוד שום מכתב. מברסטצ'קו יצאו הרבה להכשרה, ביניהם גולצי. מה ששמעת בדבר שמואליק ליטבק לא אמת, אין כאן בכלל חלוץ-צוהר (= הצה"ר היא "הסתדרות ציונים רוויזיוניסטים").

אם בשתי הפעמים הקודמות היה כרוך בקושי, הוא כיום אי אפשרי. קודם כל בשל מצבה של אמא. אמא שלי חולה. גם את, כשנסעת, כבר לא השארת אותה לגמרי בריאה. יש לי הרגשה שלו קמתי ונסעתי אל הקבוץ, זה היה בשבילה קשה מנשוא. זה ראשית, ושנית, אני כשלעצמי גם כן כבר התרחקתי מזה. שוב אותו הענין, התפכחתי כבר יותר מדי, כך שיכול לקרות שאני כבר אף פעם לא אעלה. כמובן שזה גם תלוי בכן שם, אם אתן מאד תרצינה, תוכלנה פעם לעשות מה שהוא בשבילי. כן רחל, אם תוכלי, תשתדלי שאבוא פעם אליך, אז יהיה טוב, נספר אחת לשניה את הכל, את הכל שעבר ועובר על כל אחת מאתנו.

כפי שאת רואה, אני כותבת לך את המכתב מלבוב. אני כאן השבוע השלישי, הסתדרתי די טוב. יש לי כבר שלושה שוחרים (= תלמידים), אינני נזקקת לתמיכה מהבית, תארי לך כמה זה משמח אותי. אני מבקרת בית ספר לגננות אבל אם אגמר אותו אינני יודעת. בכלל, יש ערך כל כך קטן לכל אותם הסמינריונים פה. מסתובבות מורות וגננות ומחפשות שיעורים, כשרואים את כל זה אין מרץ ללמוד. מה שנוגע למצב החומרי, הסתדר הכל טוב, אבל למצב הרוחני, אין שום דבר, יש תלישות, מפני שאני תלושה עכשיו: לא ברור לי לעצמי מה אני רוצה, למי אני שייכת. כשבאתי בשנה שעברה לווילנה, באתי בדרך מסוימת, הלכתי תיכף אל "החלוץ" ושם חיפשתי סיפוק לרוחי (אם מצאתי זאת שאלה). אולם היום, אני גם לא יודעת איפה לחפש אותו. אני גם לא קוראת, עכשיו לי אין פנאי אבל אני חושבת בזמן הכי קרוב להתחיל לקרוא, קשה לי לחיות בלי קריאה. אבל בדרך כלל קל לי, אין זכר למצבי רוח, לשטימונגען (= ביידיש, התנגשויות/קונפליקטים), יש מלחמת קיום ויש התלבטויות, חסר פנאי לכך וחולפים הימים.

אני אגמור, כתבי את הרבה ועל הכל, לשאול אין סבלנות. כתבי על החברה. חבל לי על (כאן במהופך) חייקה, מתי כבר תבוא קצת הקלה בחיי בחורה זאת אינני יודעת. ד"ש ליוסקה, ד"ש לכל המכירים וזוכרים אותי, שלך, רחל.

(חזרה לעמוד הראשון) ד"ש לשרה, מדוע היא שותקת, האם לא מעניין אותה בכלל להשמיע מהנעשה אצלה ולשמוע מהנעשה אצלי ? מה עם הנצה חודק ? באיזה (כאן במהופך) קבוץ היא נמצאת, משונה מה שמסרה לך שהשתניתי לטובה. מעניין במה מרים למשל אומרת, שהשתניתי לרעה, נעשיתי יותר קלה, יותר ותרנית. נו, אגמור כבר פעם, שלום, רחל.

הערות

הכותבת, ללא ספק צעירה רציונלית, מוכשרת ודינמית והיא, כמו קוראת את עתידה שלה כמספר פתוח: "יש ואני למרות הכל לא מאמינה שקרה כזאת שכולכן, עד אחת, הנכן שם ורק אני פה. אבל זאת הלא עובדה שאם רוצה אני או לא רוצה, אני מוכרחה להסכים לה, ועובדה זאת מעוררת בי מחשבה שיכול להיות שאף פעם כבר גם לא נפגש, זה יכול להיות". גורלה הבלתי נמנע בשואה 10 שנים מכאן וסימני השאלה שנותרו ללא מענה לגבי נסיבות מותה רק מעצימים את הטרגדיה.

רבת עניין הערתה של הכותבת "מה ששמעת בדבר שמואליק ליטבק לא אמת, אין כאן בכלל חלוץ-צוהר". לא שבאמת חשוב אם אותו ליטבק היה או לא היה רוויזיוניסט אלא האפשרות, רחמנא ליצלן, שמגיעה כשמועה מא"י ! שיש בברסטצ'קה חלוץ רוויזיוניסט ודברי "ההרגעה" של הכותבת שאין בעיירה, ולו אחד כזה .... ליטבק מכל מקום עלה ארצה והתגורר בתל אביב אבל אין לנו מידע על נטיותיו הפוליטיות, כאלה או אחרות.

חברותיהן של המתכתבות המוזכרות במכתב: "גולצי" היא גולצי (זהבה) לרנר, בארץ ברוור לאחר נישואיה, "חייקה" היא חייקה גיטליס, בארץ בקבוץ שריד, "שרה" היא שרה ברגר, בארץ בקבוץ יגור, "הנצה חודק" היא הינדה (עדה) חודק, בארץ ברושקובסקי לאחר נישואיה, ו"מרים" היא מרים בוידק, בארץ שכטר לאחר נישואיה.