ברסטצ'קה משפחת לרר 14ב

תמלול הטקסט

ראש חדש חשון תרפ"ו, אחותי היקרה חליה (ראש חדש חשון תרפ"ו הוא 19 באוקטובר 1925, חותמות הדואר בתל אביב על גוף הטקסט הוטבעו 10 ימים לאחר מכן !).

השבוע קבלנו את מכתבך הקטן בצרוף למכתבה של שיינדל (= שיינדל פרשטוט, חברתה של חליה) ואת כותבת שלא קבלת עדיין מאתנו שום מכתב. הרי זה פלא, מיום נסעך כבר כתבנו לך כחמשה או ששה מכתבים על כתובתו של אהרן ומה הסיבה, איני יודעת. אצלנו אין חדשות, כבר כתבתי לך שישראל נסע לבובה (= לעיר לבוב) אבל עקבנו אותו עד אחרי החגים ותכף אחרי החגים נסע. איך יסתדר אין אנו יודעים עוד, לעל (= יען כי) הוא שכר לו דירה אצל בעלת-הבית שלו. הילדים לומדים, אבא, גור-אריה וחיים עסוקים במסחר. המסחר הוטב בהרבה באחרונה וגם אמא וחיה עוזרות להם בחנות. כרגיל, אני לכשעצמי, חיה לי את חיי כרגיל, עוסקת בעבודות הבית, קוראת מעט מאד וככה עוברים הימים. זה עכשיו שבתי מישיבה של הוועד לעניני א"י העובדת. העבודה מתנהלת אצלנו כקודם. בימים הקרובים גמר שנת העבודה ואנו משתדלים לאסף את שאר הכסף למניות (= לתרומות). בישיבה זו החלטנו לבקש שישלחו לנו חבר מוורשא בכדי לארגן שוב את ועדתנו כי התקטנה מאד וגם להרחיב את הפעולה לטובת הקפא"י (= "קופת פועלי ארץ ישראל" לעידוד העליה של פועלים יהודים לא"י וסיוע בביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי שם).

ככה לא נהיו שום חדשות בברסטצ'קה. בשמחת תורה בילינו יפה את היום, היה מנין בבית הספר (= בביה"ס "תרבות") ובערב הלכנו על מחזה שהציגו לטובת "לינת הצדק" (= ארגון הסעד הרפואי הקהילתי הוותיק שהתקיים מתרומות התושבים).

עכשיו אבקשך, כתבי מהר, שלום, אחותך פייגה.

ובכתבי יד שונים מעברה השני של הגלויה:

  • מה נשמע אצלך חליה, מדוע אינך כותבת אל החברות. האם שכרך כבר באיזו עבודה. כתבי לעיתים תכופות. הדסה.
  • שלום לך גם ממני חליה היקירה. חפצתי לכתוב לך פה יותר אך הדסה היא חזירה גדולה ולא השאירה עבורי, ברכה.

הערות

אף כי ניכר בה בכותבת "פייגה" שהיא בת משפחה לכל דבר, אין בפנייתה כאן "אחותי היקרה חליה" כדי להצביע שהיא אכן אחות. פניה מסוג זה הינה מקובלת ביותר בתקופה, על נשים וגברים כאחד, ויש בה כדי להורות על קרבה נפשית גדולה והערכה רבה. אין ספק עם זאת, כי פייגה הנ"ל, הלוקחת חלק באופן פעיל בהתכתבות עם חליה בא"י, היא אכן כאחות לה לכל דבר. עפ"י התייחסות מאוחרת יותר, אפשר שהיא בת לענף מש' לרר בעיירה לודמיר. יתר על כן, מעורבותה הניכרת גם בחיי הקהילה "זה עכשיו שבתי מישיבה של הוועד לענייני ארץ ישראל העובדת" מצביעה על כך שהיא לא אורחת מזדמנת.

ישראל המוזכר כאן כמי שנסע ללבוב, ואולם, "איך יסתדר איננו יודעים עוד", הוא ישראל לרר, אחיה של חליה, בן 15 באותה עת ובוחן את עצמאותו בתכנית לימודים הרחק מהבית, בלבוב.

"כתבנו לך חמישה או שישה מכתבים על כתובתו של אהרן ומה הסיבה (= שלא נתקבלו) איני יודעת". "אהרן" הוא אהרן לרר, קרוב המשפחה שעלה ארצה לפני חליה ואשר בתקופתה הראשונה בארץ, מוענו דברי הדואר עבורה (כמו גלויה זו) עפ"י כתובתו בתל אביב. לרר עבד בפקידות בקופת החולים / בית החולים "הדסה" ונהג להלין על כך שנאלץ לבחור בעבודה זו שכן ראה בה סטייה מהדרך אשר היטוה לעצמו. הוא נפטר ממחלה ארוכה ורווית סבל בטרם עת.

עוד על ארגון הסעד הרפואי "לינת הצדק" כותב אברהם זילברשייד בספר הזיכרון לעיירה, בעמ' 285: כאשר גדלו צרכי "לינת הצדק" וההכנסות לא הספיקו לכסות את ההוצאות, הציע אבינו המנוח לנצל מקור הכנסה חדש: לקנות מכונה לאפיית מצות לפסח וההכנסה קודש לצרכי המוסד. ובהגיע המכונה היו צריכים לדאוג למקום מסוים, שלא יטלטלוה ממקום למקום. הציע אבא לבנות בנין עבור בית חולים ובו הקצאת חדר עבור אפיית מצות. נגשו במרץ להקמת הבנין על מגרש ההקדש ובקומת המרתף חדר לאפיית מצות. הבנין הוקם בחלקו אך הכסף לא הספיק כדי לסיים את הבנין גם לצרכי בית חולים. האולם הגדול שימש לאספות, להצגות ולנשפים של תלמידי בתי הספר ותנועות הנוער. גם תיאטראות מהחוץ היו מציגים בו. כל הכנסת הבית היתה קודש ל"לינת הצדק".

"הדסה" המוסיפה כמה מילים בסוף המכתב היא הדסה הכט לבית לרר, בת דודתה וחברתה בת-גילה של חליה, נספתה בשואה עם בעלה אייזיק ובנותיהם שרה בת ה 6 ואסתר בת ה 4. "ברכה" הכותבת לידה היא ברכה לרר, בארץ ברכה קפצן בכפר ביל"ו.

מידע-נוסף2

ברסטצ'קה משפחת לרר 14

19 באוקטובר 1925. פייגה לרר כותבת לחליה. הגלויה…

ברסטצ'קה משפחת לרר 14א

גוף הטקסט, ראו תמלולו והערות בנספח.

ברסטצ'קה משפחת לרר 14ב

תמלול הטקסט ראש חדש חשון תרפ"ו, אחותי היקרה…
error: Alert: Content selection is disabled!!