ברסטצ'קה מש' ולטר ורזניק 18ב

תמלול הטקסט

קרמניץ, יום א' פרשת תולדות תרצ"ו, 24 בנובמבר 1935

לגיסי ולאחותי היקרים בארץ ישראל שלום !

מכתבכם קיבלתי והיה למשוב נפשי כי לא ידעתי מה לחשוב אודותיכם ואף מהביאכם (= מבואכם) מהתם להכא (ביטוי ארמי מליצי שמשמעו משם לפה, ואפשר גם להיפך, כלומר, מאז עלותכם לא"י) לא קיבלתי שום ידיעה מכם. כעת נגלל אבן כבדה מלבי, אל תדמו אם רחוקים אתם מעיני, רחוקים גם אתם מלבי ורעיוני, לא ! לא ! יקירי, עדיין לא נתקו מיתרי האחווה ואהבה אשר בינותינו. הלא בני אב ואם אחד אנחנו. התרוצים מאבידת הכתובת ועוד, אינם מספיקים לי אף במאומה ועל להבא, היו דייקנים מעט יותר.

אהובי ! מכותלי מכתבכם ניכר שמצבכם בארץ ישראל איננו כל כך בהיר בשחקים ולא כמו שתארתם לכם פה בגולה, שארץ ישראל תוציאה (= תציע) לכם כלי מילת (בארמית, בגדי פשתן) ועל עציה גדלים גלוסקאות (בארמית, מיני מאפה) יפות, כהבטחת חז"ל על עתידות ארץ ישראל, לא ! לא ! יקירי ! עדיין לא הוכשר דריא (בארמית, הדור). אנשי דור המדבר עדיין לא מתו ומי יודע כמה גלים ומשברי ים יעבורו על אחינו בני ישראל עדי יבואון אל הנחלה ואל המנוחה. המסיתים לעזוב את ערי מגוריהם ולנוד לאדמת ישמעאלים, לנקר שמה באשפתות ולסלול דרך להבורז'אים (= לבורגנים) הבאים בכיסים מלאים ובאמתחות מלאים כל טוב, יושבים פה, בגן עדן התחתון ונהנים מזיו השכנים .... ולבם יאמרו: בנימין ! געליא (=גילה) ! קחו לכם מקל נודדים והיו לעת זקנתכם תיירים, וכי תבואו אל הארץ ? תעדרו בחוטמיכם ובצפורניכם את אדמת א"י להכין להם כל טוב, ה' ישלם להם ....

על אודות בריאותנו, תודה לאל, בריאים ושלמים אנחנו. בתנו הצעירה לאה סונקע מכינה את עצמה לנסוע לארגנטינה ובעגלא ובזמן קריב תעזוב אותנו. יהי רצון שתבואה למחוז חפצה וחפצינו לשלום. מצבי הכלכלי לא נשתנה, בדקאי קאי (בארמית, ברבים או בסתר). מבתי רבקהלע תחיי מדובנא מקבלים אנחנו מכתבים תכופים, תודה לאל שלום להם ויש לה ילד שעשועים שיחיה ! מבתי פנייהלע מקבלים אנחנו גם כן מכתבים בכל שבוע עם תמיכה חדשית. תודה לאל שלום גם לה ולבעלה ובתה הנחמדה שתחיי ! מאימנו ומאחותנו שפרינצה שתחיי ! מקבל אנכי גם כן פרישת שלום תדיר, תודה לאל בריאים ושלמים אך פרנסתם מקופחת, אך מה לעשות, הלא זאת היא מכת המדינה.

אבקשכם להקדים במכתבכם הכי יותר תכופים ואני מוכן ומזומן לענותכם.

דרשו למעננו אודות שלום בנכם יחידכם, במר לייבניו שיחיי ואת כלתכם ונכדיכם היקרים. רעייתי רחל ובתי לאה סונקע דורשות את שלומכם הטוב באהבה.

על המסחר של כמהין ופטריות, לא אוכל אנכי לענותך כי טרוד אנכי בחנות מן הבוקר על חצות הלילה ואין לי פנאי אף לבלוע רוקי, לכן, סלח נא לי גיסי יקירי. אשאר אחיכם אוהבכם המנשק אתכם מרחוק, החפץ באשריכם תמיד, בברכת התחיה, אליהו.

הערות

אך שלושה חודשים לאחר עלותם ארצה והם כבר באמצע שנות החמישים לחייהם ! בנימין וגילה ולטר מקבלים גלויה מפורטת זו מאחיה של גילה בקרמניץ והוא לא ממש מעודד אותם בדרכם החדשה, ההיפך הוא הנכון: "לא ! לא ! יקירי ! עדיין לא הוכשר דריא (בארמית, הדור). אנשי דור המדבר עדיין לא מתו ומי יודע כמה גלים ומשברי ים יעבורו על אחינו בני ישראל עדי יבואון אל הנחלה ואל המנוחה .... המסיתים לעזוב את ערי מגוריהם ולנוד לאדמת ישמעאלים, לנקר שמה באשפתות" וכו'.

התייחסות מצומצמת בלבד במכתב לבני משפחת רזניק הרחבה בברסטצ'קה: לאמם של אליהו וגילה (בלי ציון שמה) ולאחותם שפרינצה. (האב כבר אינו בין החיים כשנכתבים הדברים הללו ב 1935).

אליהו ורעייתו רחל נספו בסופו של דבר בשואה. בתם, פנייה היגרה זה מכבר לארגנטינה (שם משפחתה לאחר נישואיה הוא גרבר) ובת נוספת, לאה סונקע, עומדת להצטרף אליה לשם בקרוב כמצוין במכתב. הבת השלישית, רבקה (רבקה'לע), מתגוררת עם בעלה יצחק (איסאק) גולדשטיין ו"בן השעשועים" שלהם, משה (מוסיק), בדובנא, וכמו הוריה, גם שלושתם נספים בשואה. את העדות על גורל בני המשפחה בשואה מסרה ל"יד ושם" פניה גרבר רזניק, בתם של אליהו ורחל שהגרה כאמור לארגנטינה לפני המלחמה. בת נוספת המוזכרת במכתב, לאה סונקע, הספיקה להגר גם כן והצטרפה לאחותה בארגנטינה.