ג'דה ב מכתבי המורה זלמן ילין 1א
ג'ידה, יח' חשון פ"ט
הורים, אחים ואחיות שלום וברכה !
ושוב הגיעה פרשת מכתבים ואתה יחד גם פרשת תשובות, סדרה חדשה ממקום חדש, "סדרת ג'ידה".
הנסיעה לכשעצמה עברה בהצלחה, אבל לא בהצלחה רבה. מירושלים לא יצאנו בעשר רק ב- 11:30 ולג'ידה הגענו בשש בערב. כבר היה חושך אבל אני סדרתי את הכל ואותו לילה (גם שאר לילות שבוע זה – ואולי גם של השבוע הבא). לנתי בחדר אחד "המושבניקעס" ב"מנור" שנסע עם בני ביתו לאיזה זמן. החדר מרוהט יפה, עם ספה טובה וכרים וכסתות, כהוגן. יש לי שם גם מטבח שלם אם כי עוד לא השתמשתי בו עד היום.
רק ירדתי מהאוטו וכנופיית ילדים וילדות סבוני ובת צחוק על פניהם. חוש הריח מפותח, כנראה, מאד אצל קטנים אלה וקריאות "הנה המורה" התפשטו מיד בכל המושבה. ילדים אלה כבר לא עזבוני כל אותו ערב והיו כרוכים אחרי בכל מקום. כל אחד היו לו סיפוריו ומעשיותיו לספר לי. ילדים טובים, יפים וגם שקטים וחביבים. בדרך כלל הם מפותחים יותר מאשר בני גילם במקום אחר. יש ביניהם כאלה שחושבים ומדברים כמו גדולים. השפות המתהלכות כאן הן רק פולנית וז'רגון. עברית שומעים רק מפי הקטנים, אבל גם אלה מדברים בבית רק פולנית או ז'רגון, כי יש הורים, כל האמהות וגם הרבה מן האבות שאינם יכולים לפתוח פה ולדבר מלה עברית אחת. בכל זאת ישנם קטנים אחדים שמדברים עברית נהדרה.
מצב המושבה ירוד מאוד, גם במובן החומרי וגם במובן הרוחני. עוד לא הכרתי את כולם, אבל את אלה שהכרתי, רובם הם בורים "עמי-הארצים" בלתי מפותחים; השפה המקשרת אותי אתם היא "אידיש" שבקושי אני מבינה. כמובן שישנם גם הרבה יוצאים מן הכלל. גם המצב החומרי איננו מזהיר ביותר. מפרקים את ה"דרק" ועוזבים את המקום. כך נחרבה "מנור" שהיתה מושבה גדולה, נהדרה עם מאור חשמלי (היא רחוקה מג'ידה כעשרה רגעים וכאן נמצא בית הספר, הקליניקה של הדסה, ביהכנ"ס – ביכנ"ס יש גם בג'ידה – גם אני נמצא כאן ב"מנור" כי בג'ידה אין חדרים פנויים. כמו כן גרו כאן המורים הקודמים ורופא המושבה שהעבירוהו לסג'רה) והיום היא פינה מעוררת עצב של תריסר צריפים או יותר. תולים את האשמה באיזה "רוזנברג" שכבר שמעתי את שמו פעמים אין מספר. את כל ההיסטוריה של רוזנברג זה עוד אינני יודע, אבל כאן הוא "מושג" מפורסם ורגיל שאין שום צורך לשאול אודותיו איזה פרטים. במשך הזמן גם אני אדעהו, את כל "המושג" הזה, על בוריו, כך אני מקווה לכל הפחות.
מעשיות והתאוננויות של בני המושבה (על מי ? אינני יודע, אבל ברור – על עצמם) כבר שמעתי הרבה הרבה אעפ"י שאני נמצא כאן רק יום וחצי. ייזכר לטובה שמה של אותה אופה (אשת האופה שקניתי ממנו ככר לחם; הלחם דווקא טוב מאד), שיש לה "מענה לשון" כדבעי. אבל, חייכם שאזני לא קלטה כלום מלבד אותו פזמון שחזרה עליו תכופות, כי הם, כלומר היא ובעלה האופה, מתכוננים לנסוע ולהשאיר את כל "ג'ידה" ו"מנור" בלי לחם, פשוט "בלי לחם" כי בין כך ובין כך אין אוכלים כאן ... ברם, דא עקא, כי השקיעו כאן איזה מאות פונטים, כמו כל יהודי גי'דה וזה מעכב בדבר. למזלי יש לה עוד קול מצלצל ומרקיע שחקים. אבל מתנחם אני בזה שאסחר רק עם בעלה, יהודי שקט ונוח כנראה.
גם ג'ידה בעצמה מראיה עלוב מאד, ולא רק שאיננה הולכת ומתרחבת, כי תכניתה היא מושבה של שלוש מאות בית, אלא גם כאן יש פרוקי צריפים ונסיעות למקומות אחרים. מצבה הגיאוגרפי דווקא טוב מאד, ע"י כביש רב תנועה וקרוב מאד אל עיר מסחרית חשובה, אבל כל זה לא מועיל. אולי יד ה"מושבניקעס" "פוילישע דריבקעס" באמצע, ויפה העירה לי אשה אחת ב"מנור": "הילדים כאן הם הרבה הרבה יותר טובים נוחים ונעימים מבעלי הבתים בעצמם". תקוותי שאמצא בהם אנשים טובים, כמו שכבר מצאתי אחדים.
צרכי אוכל אפשר להשיג במידה מספקת. ישנן שתי חנויות והן משמשות גם מסעדות (איך אפשר שתהיה רק אחת, ואני מתאר לי ומקווה שבקרוב תהיה גם שלישית ...). יש גם תנור גדול ואופה מיוחד, קצב שמביא בשר וגם שוחט בהמות על חשבונו. אבל לא כל יום יש בשר לאכילה. אבל יש קשר כמעט תמידי עם חיפה ומביאים משם את הכל.
אני מצדי כבר סידרתי את הילדים לכיתותיהם, אבל ללמד נתחיל ביום הראשון, כי חלונות ביה"ס שבורים והרוח פורצת ומביאה לתוך הכיתה ענני אבק, וגם רופאה של המושבה (היא גרה בנהלל ובאה במקום הרופא שעבר לסג'רה) ביקשה ממני שלא אתחיל ללמד לפני שהיא תבדוק את הילדים והיא תבוא רק מחר יום שישי אחרי הצהרים. אמנם היום לימדתי שתי שעות אבל הן היו רק שעות פתיחה וסידור הכיתות. אני חושב שיהיו לי עשרים ילדים ושלוש כיתות. העבודה לא תהיה קשה ביותר כי רוב הילדים טובים ומקשיבים.
בדרך כלל עוד אינני מסודר, אעפ"י שיש לי חדר מצוין וכל הצרכים האחרים. כמו כן עוד לא הסתדרתי בענייני אכילה, אבל לאכול אני אוכל וזה כבר מספיק.
בקיצור, אני דווקא שבע רצון מאד ומקווה לטובות. לא אכתוב יותר אם כי יש לי כבר כ"כ הרבה סיפורים ומעשיות שהספקתי לשמוע רק ביום אחד.
אני חושב לנסוע מחר לחיפה ושם כבר אשים גם את המכתב הזה, כי כאן אין דואר.
מזג האוויר איננו טוב ומנבא לגשמים, רוח חזקה נושבת ומביאה עננים נוראים של אבק, כי בזה מצטיינת ג'ידה.
דרישות שלום לכל בני המשפחה, לקרובים ולרחוקים.
מאת בנכם, זלמן
במשך הלילה ירדו גשמים נוראים ואינני יודע אם אוכל לנסוע היום לחיפה, אם לא, אצטרך להשאיר את המכתב עד יום א', כלומר, אם לא אמצא הזדמנות אחרת לשלחו.
ג'ידה, כא' חשוון, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
את מכתבי מיום חמישי שעבר שלחתי רק היום, יום ראשון, לפני שעות אחדות, כלומר, מסרתיו שישלחוהו לחיפה, אבל מי יודע אם השליח ימסור אותו היום לדואר, ולכן אתם ודאי תקבלוהו ביום רביעי, ואולי גם ביום שלישי. דבר זה יצער אתכם ותדאגו לי, אבל אני לא יכולתי לעשות אחרת. ביום השישי לא היתה לי הזדמנות לשלוח ואני בעצמי לא נסעתי לחיפה ולא אסע גם היום. עניין זה של שליחת מכתבים, הוא עניין ביש בג'ידה ובמנור, וכמובן שגם עליו כבר שמעתי מעשיות. פעמים רבות לא מסר המקבל את המכתב ושמעתי שפעמים גם פתחו את המכתבים. על ה"ג'ידאים" וה"מנורים" אפשר כמעט להאמין גם דברים כאלה, ככה מספרים לי. אני מסרתי את המכתב לחנות שע"י הכביש והם הבטיחו לי לשלחו תיכף. אמרו לי שעל שליח זה אפשר לסמוך אף שעל דברים אחרים אינני מאמין לו כלל וכלל. למשל כשהוא מבקש ממני גרוש וחצי בעד אוקיה זיתים (מסלינס) בשעה שבצפת שילמתי גרוש בעד שתי אוקיות. בכלל, החנוונים פושטים כאן את העור. אני אולי אשלח את המכתבים ע"י הדואר שבנהלל. נהלל רחוקה מכאן כחצי או שלושת רבעי שעה ויש שם דואר מסודר. בנוגע לקבלת המכתבים יש תיבת דואר בחיפה מיוחדת בשביל ג'ידה ומנור, מספרה 98. גם כאן אין סדר, כי נדמה לי ששמעתי כי בשבוע שעבר אבדו שני מכתבים.
שבת זו חיזקה את מחשבתי לאכול בפני עצמי. את ארוחת הערב והבוקר אכלתי אצל בעל הבית שאכלו שם המורים הקודמים. לא ארבה בדברים ואגיד לכם שגם האוכל, גם הניקיון ואולי בייחוד הניקיון, וגם הבית לא מצאו חן בעיני. פשוט עוררו בי גועל עד להקיא. כשאבוא לפסח אספר לכם את כל הסדר של השולחן הזה ואת כל מנהגיו. רק אזכיר שהאוכל אשר אני השארתי התחלקו ביניהם, תיכף ומיד על המקום, לנגד עיני, האב והבן.
אני מקווה עוד להסתדר בענייני אכילה. בעלת הבית שבחדרה אני נמצא תבוא השבוע ואומרים עליה שהיא מבשלת היטב. גם הרופא שהיה כאן אכל אצלה. על הניקיון כבר דנתי בעצמי והוצאתי את משפטי. בעל הבית בעצמו היה כאן השבת. הוא אדם טוב, מפותח, מדבר לא רע עברית והוא בעצמו עמד ושטף את כל הכלים נקי נקי כדי לא להשאיר כלים בלתי נקיים.
נראה איך יפול דבר ונקווה לטובות.
בשבת התפללתי בביהכנ"ס שבמנור וכבדוני גם במפטיר. באמצע השבוע אין מנין.
עוד אינני מסודר, בצריף הזה שאני גר בו עכשיו ישנו חדר בשבילי, גם מיטה ושולחן, אבל אין לי כרים וכסתות. טוב היה לו יכולתם לשלוח לי כר קטן ושמיכה וסדין.
היום לימדתי ארבע שעות והעבודה לא קשה ביותר.
יותר אין כל חדש אעפ"י שהכל חדש.
באהבה, בנכם, זלמן
דרישת שלום לסבתא ולכל בני המשפחה, לבן- ציון והמשפחה.
דרישת שלום מיוחדת לשכנא ולאלה באמריקה.
ג'ידה, כח' חשוון, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, רב שלום !
את מכתבכם מאור ליום כ"ו לחודש דנא, קיבלתי תיכף למחרתו ביום השישי כז' לחודש, חצי שעה לפני קבלת שבת.
בחיי החד גוניים, א"כ חדשים לגמרי בכל צעד ושעל, היה זה מאורע חשוב מאוד. חיכיתי למכתב כל השבוע, אף שידעתי שלא הגיע עוד הזמן לקבל תשובה. התעניינתי מי נוסע לחיפה, מי לוקח עמו את המפתח של תיבת הדואר, ובערב כשהאיש חזר ולא הביא לי מכתב – היה זה גורם לי איזה רגש של אי נעימות ושל אכזבה. כי תתארו לכם חיים של שבוע וחצי בלי שום ידיעה וקשר עם העולם, מבלי להעיף אפילו מבט אחד על עיתון, כי לא השגתי במושבה, חיים חד-גוניים עם ילדים וצעירים אחדים בלתי מפותחים בפינה בודדה של צריפים אחדים מעוררים עצב. את האמת אגיד לכם כי כל זה חדש בשבילי ודווקא מעניין מאד מאד, ואני שבע רצון מכל הצדדים. הטבע והסביבה הרבה הרבה יותר יפים מאשר בצפת. כל העמק לפניך, מצד אחד מתרוממים הררי הכרמל עם איזה מנזר בודד מלבין בראשם ומצד שני שטוח העמק עם נהלל ומושבים אחרים. המראה נהדר. וגם החיים בעצמם מעניינים. החיים במושבה, החיים בבית הספר, החיים בבית הכנסת, כולם מעניינים מאד.
אבא העיר שהמכתב הראשון הצליח בידי והוא יפה מאד. עכשיו אינני זוכר מה כתבתי במכתב זה, אבל ברור לי שזה היה תלוי במצב רוחי. את המכתב השני כתבתי במוצאי שבת אחרי האכילה בשבת אצל ה"מושבניק" ואז היה מצב רוחי רע מאד, וכמובן שבו היו מוכרחות להתגנב איזה התאוננויות. שבת זו שינתה קצת את דעתי לטובה. גם השבת אכלתי אצל אותו בעל בית והמאכלים היו הרבה יותר טובים; אולי קלטה אזנם שמץ התאוננותי, כי העירותי לאנשים אחדים במושבה אודות זה. בכלל הנני שבע רצון מהכל ואוכל כהוגן וכראוי ואין לאמא לא לדאוג ולא להצטער. אינני סובל ח"ו רעב. צורכי מזון אמנם ביוקר בתקופה זו; שבע ביצים בשילינג, שישה גרוש רוטל חלב וכו' וכו', אבל לאכול יש די והותר וגם מקיימים מצווה זו ר"פ דרך הפולנים ותאבונם הענקי. אבל נניח ענייני אכילה, יותר מדי אני עוסק בהם.
העבודה בביה"ס נמצאת כבר בתוקפה וכל השבוע עבדתי עד ארבע אחרי הצהרים, עם הפסקה של שתי שעות. הילדים טובים מאד, מבינים, מקשיבים ושקטים. לועד המפקח עוד לא כתבתי אבל ודאי אכתוב השבוע.
יכול להיות שעוד אכתוב לכם השבוע מכתב שני ולכן אשאיר קצת חומר בשביל מכתב זה. כתבתי הערב גם מכתבים לצפת ואני קצת עייף.
את החבילה אפשר למסור בחנות שע"י הכביש, טורנר שמו של בעל החנות.
מספר תיבת הדואר של ג'ידה הוא 98 ולא 38.
לע"ע שלום וברכה, בנכם ואחיכם, זלמן
מנור, ו' כסלו, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מ ג' כסלו. כמו כן קיבלתי את החבילה ששלחתם לי ע"י האוטו. עד היום עוד לא הביאה לי תועלת אבל בקרוב תביא תועלת גדולה ותודה רבה בעד זה.
אני כבר עברתי לגור בחדרי. חדר טוב ויפה. שולחן כתיבה עם כסאות ומיטה וכו' וכו'. כרים וכסתות השאילה לי בעלת הבית שגרה יחד אתי בצריף, אבל היא חושבת לעזוב את המקום בקרוב ואז אתחיל להשתמש בחבילתכם.
בדרך כלל הסתדרתי יפה מאד ואני שבע רצון מסידור זה. בשבת אני ממשיך לאכול אצל ה"מושבניק" שאכלתי, ובאמצע השבוע אני מבשל, כלומר מבשלים לי, מאכלי חלב וכיוצא בהם. גם בבית הספר מתקדמת העבודה ואני והילדים שבעים רצון. אמנם העבודה איננה קלה ביותר אבל אני מקווה שבקרוב אתרגל או כבר התרגלתי בה.
כסף עוד לא קיבלתי עד היום הזה, אבל כנראה שכל המורים עוד לא קיבלו בעד אוקטובר.
קיבלתי השבוע מכתב הגון עם קצת דברי חרפות כנגדי, מצפת, פשוט תובעים את הכסף בפה מלא, הצדק אתם. למחייתי כאן יש לי כסף ואם אקבל בעד אוקטובר אשלם תיכף ומיד את חובי בצפת.
אל המפקח כתבתי אבל לא היתה לי הזדמנות לשלוח את המכתב והוא נמצא עדיין בידי.
יותר אין כל חדש.
תסלחו לי על מכתב קצר כזה כי מתכונן אני, תיכף ומיד, ללכת לבית הספר.
לעת עתה שלום וברכה.
בתקווה לשמוע טובות, זלמן
דרישות שלום לכל.
מנור, יג' כסלו, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, רב שלום !
קיבלתי את מכתבכם מאור ליום י' חודש דנא.
אתם מתפלאים שלא קיבלתם ממני מכתב זה קרוב לשבועיים, וגם לא שום ידיעה על דבר החבילה ששלחתם לי. הסיבה פשוטה מאד. המכתב היה בידי כל הזמן אבל לא היתה לי שום הזדמנות לשלחו מפאת הגשמים הרבים שירדו במשך שבוע זה ורק אתמול היתה לי הזדמנות לנסוע לחיפה לקבל איזה ספר בשביל בית הספר ושלחתי גם את המכתב. על המעטפה כתבתי את התאריך "יא' כסלו" וזה הוא תאריך יום השבת; אבל, פשוט, היתה כאן טעות.
אצלי אין חדש, בימים אלה יושבים כל היום בבית, כי אי אפשר לצאת החוצה לרגלי הגשמים הזועפים ובייחוד לרגלי הבוץ הנורא. הרגליים טובעות ברפש וטיט וקשה גם להוציאן.
ביום השישי והראשון לא לימדתי. ביום השישי אי אפשר היה לשבת בכיתה. אין שמשות, הגג שבור והרוחות והגשמים חודרים. ביום הראשון לא לימדתי לאות "שביתה" עד שיתקנו את בית הספר. ואמנם זה פעל הרבה ובאותו יום תקנוהו ואפשרוהו ללימוד.
לכן נסעתי ביום זה לחיפה וקניתי לי איזה דברים נחוצים, אם כי אין לי כבר פרוטה בכיס. עומדים אנו כבר בסוף נובמבר ובוודאי יתנו בעד שני החודשים ביחד.
את "דבר היום" לא ראיתי במשך הזמן מלבד איזה גיליונות בודדים ולכן אינני יודע איזה "מהפכות" הספיק לסדר במשך הזמן. ע"ד ה"מהפכה" האחרונה שהוא מועד לעבור לעריכתו של ה' ז'בוטינסקי הספקתי לשמוע עוד בהיותי בירושלים. אני מאחל הצלחה לאבא בהטבת התנאים והעבודה במערכת החדשה, אם בכלל הוא חושב להמשיך את עבודתו.
יותר אין כל חדש אצלי. התרגלתי כבר למקום והמקום התרגל אלי והכל טוב וישר.
אבל, כן, חדשה אחת עוד יש לי להודיעכם: "נתעשרתי בילד אחד" ובימים אלה עומד אני להתעשר בעוד אחד. ככה אני מונה כבר עשרים ושלושה ילדים. אב אני ל- 23 בנים ...
ועוד חדשה: אוכל אני היום בפעם הראשונה אחרי חודש ימים "דגים" ...
דרישות שלום לכל.
היו שלום ומאושרים עם בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לשכנא, האם נתקבלה כבר תשובה ממנו על מכתבי ?
מנור, כ' כסלו, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, רב שלום !
קיבלתי את מכתבכם מאור ליום י"ז כסלו, פ"ט.
אצלי אין כל חדש. עובדים, אוכלים ושותים ומבלים את הזמן בדא והא. עיתון לקריאה כמעט ואין לי. כבר התרגלתי לזה ואינני משתדל אפילו לחפש אותו. אם הוא נופל לידי אני מעיף בו עין וזורקו הצדה.
איכר אני לשליש ולרביע, וקדחתנות המושבה לזריעה לפני ירידת הגשמים תקפה גם אותי, והריני משתתף בצערו של זה, בכאבו של פלוני ובצרותיו של אלמוני. בקיא אני בשיחותיהם, מכיר כל אחד ואחד בשמותיהם ובכינוייהם ובפרצופיהם. לאט לאט קולטת אוזני את כל מיני לשון הרע של כל אחד ואחד - ודיבות, ריבונו של עולם, יש כאן בשביל כל העולם כלו. אחד מדבר על השני, לועג לשני, מקנא בשני והיה חונקו בכף מים.
יוצא אני לפעמים לשדה ומסתכל בזמן החרישה והזריעה, מפטפט עם זה ומשוחח עם השני. בקיצור, חצי איכר כבר הנני, וכל היום מצלצלות באוזני המלים: דונם, אדמה, זריעה, חרישה, הכשרת הישוב, קהילות ציון, סוסים, פרדות, "בוקר" "דריל", "בוסק" וכו' וכו'. אפילו בביהכנ"ס בשעת קריאת שמע וקריאת התורה מצלצלות מלים אלו, וחבורת "מושבניעקס": זקנים, צעירים וילדים עומדים ומתווכחים בעניינים העומדים ברומו של עולם ובתוך ביהכנ"ס עומד הרב, בשעה שאיננו מדבר בענייני סוסים ופרדות וצועק: מנין ! מנין ! אין מנין !
ככה הם החיים כאן, ברם מעניינים הם מכל הצדדים.
בשבת אוכל אני אצל ה"מושבניק" שאכלתי בשבתות הראשונים, וכבר התרגלתי גם למאכלים אלה של יהודי שהיה כל ימיו איכר בסביבת ביאליסטוק באוסטרובה כמדומני ועכשיו איכר במנור.
דברים מיוחדים בסדר חיי אין. מבשל אני את מאכלי אצל השכנה שגרה אתי בצריף אחד ואוכל פעם יבש ופעם לח. בעד החדר אינני משלם לא כלום.
את ה"דגים" זכיתי לאכול רק פעם אחת משכנה אחרת שגרה באותו צריף, ומאז לא טעמתי "דגים". גם בשבת אינני אוכל "דגים" כי כאן בג'ידה אינם בנמצא. רק לפעמים מביא איזה ערבי "דגים" למכירה. אמנם, כאן, ענייני אכילה הם הדברים שעומדים ברומו של עולם, אבל אצלי הם עדיין דברים של מה בכך ולולא דרשתם לא הייתי אפילו מזכיר אותם. סוף סוף הם כבר תופשים מקום רחב במכתבי.
יותר אין כל חדש.
דרישות שלום לכל, לסבתא ולכל בני המשפחה
ברכות לקטנים ולגדולים ולכם אבא ואמא
מבנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לשכנא , רצופים שני מכתבים !
מנור, כח' כסלו, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
אתמול אחרי הצהרים קיבלתי את מכתבכם מיום כב' לחודש. תודה רבה בעד חצי הלא"י, אבל אבקש לא לשלוח יותר, אני כבר אמצא דרכי או כבר מצאתי, בלי הכסף הזה שאתם שולחים לי. סוף סוף הלא ישלמו בעוד איזה ימים את משכורת אוקטובר ואולי גם של נובמבר.
כפי שקראתי בעיתונים מריח כבר ריח של שביתה בעולמם של המורים, ולפי זה המצב קצת מסובך. אבל בוודאי לא יגיע הדבר לידי שביתות.
אצלי אין כל חדש. בימים של גשם אני יושב כל היום בבית כי הילדים אינם באים לבית הספר לרגלי הבוץ הגדול שיש במושבה. ככה ישבתי היום בבית ולא יצאתי אפילו לרגע החוצה. הצרה היא שאין מה לקרא והיום ארוך כאורך הגלות, ואחרי היום יש לילה ארוך ונורא שהגשם דופק בחזקה על פחי הגג ואינו נותן להירדם. קורא אני אנגלית אבל קשה לקרוא כל היום אחרי שגם מילון אין לי. בדרך כלל אני מבלה לא רע, יש בחורים אחדים הגונים מפותחים פחות או יותר.
מצפת לא נותנים לי מנוחה וגם השבוע קיבלתי מכתב המזכירני שאזכור אותם.
יותר אין חדש.
מה נשמע אצלכם? מה שלום אמא? מה שלום הקטנים והגדולים? יכולים הם לכתוב פעם אי אלו מלים. זה לא יזיק להם. מה עושה רבקה ?
מה בדבר העבודה ב"דואר היום" ? את הגיליונות האחרונים בעריכתו של ז'בוטינסקי קראתי וניכר בהם שינוי לטובה, בייחוד בולט היטב הכיוון המפלגתי.
בא ז'בוטינסקי ובמחי יד מחה את כל המהפכות של בן- אב"י. אין "ראשים" צעקניים וכו' וכו'. מה אומר בן- אבי על זה ?
שלום לכולכם, מאת בנכם ואחיכם, זלמן
דרישות שלום לכל.
חיים ! האם מצאו כבר את הבחור פרוילכמן (גילוני) מכיתה א' ? הוא היה תלמידי בצפת וקראתי השבוע בעיתון שנעלם. מה היה אתו ?
רצופה תמונה – רגעית שהצטלמנו השבוע אצל צלם עובר ושב.
מנור, ד' טבת, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מיום א' טבת.
היום הייתי בחיפה וקיבלתי את השלמת משכורת אוקטובר, סך 573 גרא"י. יחד עם ה"הקדמה" שקיבלתי ישנה כבר משכורת שלמה בניכוי של 27 גא"י: אחוז אחד למרכז המורים ושני אחוזים לקופת חסכון. זיכיונות אחרים אין לי עדיין.
שלחתי מיד ארבע לירות לצפת (אגב: קיבלתי אתמול מכתב שאם לא אשלם את החוב עד עשרה ימים יזמנוני למשפט ... מילא יהיה לי בפעם הזאת גם משפט ואלך להישפט בערכאות. אבל, כנראה, שגם לזה לא אזכה. שילמתי את יתר חובותיי כאן באופן ששוב נשארתי בלי פרוטה בכיס ויצאתי נקי מ"נכסי". אבל בכל אופן ה"מצב" טוב ונמצא בשווי משקל ולצדי נמצא לי שוב "קרדיט" חדש.
כל אלה שנמצאים בתמונה הם תלמידי ואמנם יש ביניהם תלמידים ותלמידות בני גיל גדול אם כי לא גדול מאד; הכי גדול הוא בן 15 שנה. לשפוט מהתמונה על מראה פנים אין זה מן הצדק והיושר, ואולי אפשר לקרוא לזה גם "חטא". הלא כבר כתבתי לכם שזוהי "תמונה רגעית" ובתמונה כזו אי אפשר לדרוש מראה פנים יפים. בקרוב אסע עם ביה"ס לחיפה להצטלם. בענייני אכילה אל נא תדאגו לי, אוכל אני אוכל ואוכל ויכול אני להגיד לכם שכבר טעמתי טעמן של כל מיני קופסאות שישנן בעולם. גם אינני אוכל תמיד מאכלים יבשים כפי שאתם מתארים לכם, וכלכלתי אינה כלל וכלל זעומה. כמובן שבבית האכילה יותר טובה ובריאה.
לא צדק שכנא בהשערתו שכאן זולים מאד כל צרכי החיים. להיפך, כאן מחירים פעם וחצי ולרוב גם כפליים, וגם לא הכל אפשר להשיג פה.
חופשת חנוכה עבר גם הוא ואפשר היה להחליף מעט כוח. לא נסעתי לשום מקום כי לא היתה פשוט פרוטה בכיס.
יותר אין כל חדש.
תחיו בשלום ובנעימים
בברכת בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לזקנה לדודים ולדודות ולכל בני המשפחה.
ד"ש לשכנא ולאלה שבגלות אמריקה. לא צדק שכנא גם בזה שהוא תובע ממני תשובה על מכתבו היות ואני עוד לא קיבלתי תשובה על מכתבי. יזכור נא שאני ה"תובע" והוא "הנתבע".
מנור, יד' טבת, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, רב שלום וברכה !
עכשיו קיבלתי את מכתבכם מאור לי"ג טבת.
כבר דאגתי מעט כי לא קיבלתי מכם מכתב בשבוע שעבר, ואתמול שלחתי לכם מכתב קצר; אבל אני חושב שאתם תקבלו את שני המכתבים, מכתב זה והמכתב ששלחתי אתמול, ביחד.
את כתובתי אני מעביר לדואר שבנהלל, כמו שמעבירים רוב בני המושבה, כי בינואר תגמר השנה והם אינם רוצים להחזיק הלאה תיבת דואר מיוחדת בשביל המושבה. בכלל לא היה סדר בהבאת המכתבים, לפעמים נסעו והביאו את הדואר רק פעם אחת בשבוע ולפעמים נשאר מכתב אחד בידי המביא ימים אחדים ורק אח"כ החזירוהו לבעליו. גם מכתבכם זה הביאו מחיפה עוד אתמול ואני קיבלתיו רק היום. נהלל קרובה מאוד לג'ידה, כחצי שעה, ויוכלו להביא את הדואר בכל יום. אבל, יכול להיות שניקח אי אלו שותפים תיבת דואר מיוחדת כי כאן בנהלל תשלום תיבה איננו הרבה.
אצלי אין חדש. עובדים ואוכלים ומשתעממים. מבלים לפעמים בחברת בחורים ובחורות אבל בקנה מידה קטן כי אין כאן הרבה ממין זה.
שיחת היום אצלנו היא הזריעה. בימים אלו כבר גמרו ב"ה לזרוע את תבואות החורף ועול כבד ירד מעל המושבה וכמובן שגם מעלי, כי בשלוש ובארבע לפנות בוקר כבר התחיל שקשוק עגלות ומחרשות במושבה וקשה היה לישון.
מגיע לי גם מזל טוב ! לשכני, ז"א לפרת שכני נולד עגל, עגל שגועה כל היום וכל הלילה.
ועוד מזל טוב, "מושבניצע" אחת ילדה בת. כפי שאתם רואים שמח אצלנו. נולדים עגלים ובנות ובמושבה יש מה להתלוצץ ולפטפט.
מה נשמע בבית ? מה שלום אמא ? מה שלום אבא ? ומה עושים הילדים ? יאריך אבא במכתביו בענייני הבית, ולא יהא הפירוד כ"כ נכר וכ"כ קשה.
מה שלום הזקנה ? הדודים והדודות ? תואילו לדרוש בשלום כל אחד ואחד.
היו שלום ומאושרים
בברכת בנכם אוהבכם, זלמן
שכנא ! עוד לא קיבלתי תשובה על מכתבי זכור תזכר ! דרוש בשלום הדודים והדודות באמריקה וכן בשלום הגרמנים והגרמניות ! היה שלום והצלח !
מנור, כא' טבת, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות, שלום וברכה !
קיבלתי את שני מכתבכם מיום יח' ומיום יט' לחודש דנא.
מכתבים אלה גרמו לי צער והזכירו שוב את הדבר הישן נושן שאמא צריכה למנוחה. הגיע כבר הזמן שתוציא את המחשבה הזאת לפועל. כמה וכמה פעמים חשבו כבר על מנוחה ואף פעם לא יצא הדבר לפועל, וזה רק באשמתכם. היתה הזדמנות טובה לזה בשנה האחרונה במקום טוב ומבריא- והזניחו אותה. הפעם הזאת צריכים ומוכרחים להוציאה לפועל, באיזה מקום תנוח אמא אינני יודע. הייתי מביא אותה אלי אבל זה יהיה צעד מסוכן קצת. דיברתי אודות זה עם השכנים שלי והם אמרו לי כדבר הזה - המצב של המושבה איננו, לגמרי, מקום מנוחה. ראשית אין כאן אף בית אחד מאבנים, כל הבתים הם מעצים, צריפים עם סדקים בקירות ושאינם מחממים כהוגן. כתוצאה מזה סובלים הרבה אנשים מ"פודגרא". הרטיבות בחדרים גדולה ויש ימים שצריכים לנקות כל היום את המים מן החדרים. מזג האוויר כאן מתחלף בכל ימים אחדים כי המושב עומד במקום פתוח וגורם להתקררויות לנזלות ושאר מרעין בישין כאלה. ולפי מצב אמא כיום אין כלל וכלל מקום כזה מקום מנוחה. בשר אפשר להשיג רק פעם או פעמיים בשבוע. בשר עוף אין להשיג אולם אפשר לשחוט עופות, אבל מלבד שזה יעלה ביוקר, צריך ללכת לנהלל, מרחק של שעתיים הליכה וחזרה, בכדי לשחוט את העוף. ירקות קשה להשיג, וכל צורכי החיים ביוקר. אני כותב ומתאר לכם את המצב כמו שהוא ואתם ראו ושפטו.
אבל תנוח אמא לע"ע. יש ב"ה מי שיעבוד ויעזור לה וד' ישלח לה רפואה שלמה.
בשבוע זה ביקר אצלי הרב ברמן. שהה בבית הספר כשתי שעות, בחן את הילדים ברוב הלימודים. התכנית מצאה חן בעיניו, ויצא שבע רצון. העיר לי שהוא יודע שהעבודה קשה ומרובה.
אתמול ביקרו אצלי ילדי ביה"ס שבעפולה וטיילתי אתם עד הערב ולכן לא היה ספק בידי לכתוב לכם אתמול, וגם היום אני עייף במקצת.
יותר אין כל חדש.
היו בנעימים ובשלום, רפואה שלמה לאמא
מבנכם, זלמן
ד"ש לכל.
מנור, כח' טבת, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות, שלום וברכה !
את מכתבכם מאור לכז' חדש דנא קיבלתי ושמחתי מאוד בהיוודע לי שבאה הטבה בבריאותה של אמא. לא תיארתם לי את מצב בריאותה של אמא כמו שהוא אלא שבכל מכתב ומכתב אתם מוסיפים איזה פרט עד שהתיאור יהיה שלם. כך, למשל, הוספתם במכתב זה את הפרט שאמא לא יכלה לישון בלילה ושהיתה מקיצה בלוית הזעה פתאומית. אין כאן מקום להסתיר ולא צריך להסתיר. כתבו על הכל בפרטות ובשלמות, וביחוד על מהלך הרפואי. לע"ע נשמח בהטבה שכבר באה ונקוה שהיא תמשיך את דרכה הלאה בצעדים ניכרים עד שאמא תבריא לגמרי.
אצלי אין כל חדש, הימים ימים אפורים, ימים של גשמים, ימים של רוחות. לא קרירא ולא חמימא. אי שם מטפטף ונוזל מן החלון לתוך החדר ואי שם נוזל ומטפטף גם לתוך הנשמה. הכל כאן כמעט באופן מקביל, מזון רוחני אין להשיג לגמרי, אין עם מי לשוחח שיחה רצינית והגונה ואין גם מה לקרוא. מקבל אני את "הד החינוך", מעיין לפעמים ב"דואר היום" ושארית היום לש באותו הבוץ הנורא של "מנור"; לש ולש וחוזר ולש אבל מה יצא מלישה זו – אללה ביערף !
סידרתי את הלימודים בבית הספר בהמשך אחד באופן שאחרי הצהרים אני חופשי. מלמד אני משמונה עד אחת וחצי, מלבד זה מלמד אני גם את הגדולים, בחורי ובחורות המושבה, שעה בכל ערב וערב. שלוש פעמים בשבוע עברית ופעמיים תנ"ך. לפעמים אני מסדר איזו שיחה בשבת וכיוצא בהן. באופן כזה נשאר לרשותי הרבה זמן פנוי, בכל זאת קשה להשתמש כראוי בעודף זה של זמן ולהוציא ממנו את כל התועלת האפשרית. קשה לשבת ולהתעמק בספר רציני; קשה ללמוד איזה דבר, מלבד מה שאין התנאים הנחוצים לזה. אחרי יום עבודה הרגת את כל השאיפות לקריאה ולכתיבה, ואפילו את השאיפה הפשוטה וההכרחית לאכילה, ואתה שואף רק לנוח או לשבת באוויר החופשי. הזמן הכי מוכשר לקריאה הוא עכשיו בתחילת הלילה. הלילה ארוך ולישון את כולו זהו דבר בלתי אפשרי. אבל גם כאן קשה להוציא איזו תועלת; אין ספרים. לא אאריך בהשתפכות נפש זו כי אני רואה שהגיליון מתקרב לקיצו.
לוועד המפקח אכתוב בשעה שיהיה לי מה לכתוב. עכשיו אחרי ביקורו של הרב ברמן אין לי מה לכתוב להם. אגב, במשך הזמן לא קיבלתי מהם אפילו מכתב אחד ושישאלו מה מצב ביה"ס, איך התקדמו הילדים וכו'.
דרישות שלום לכל, יכתוב מי שהוא בהזדמנות.
רפואה שלמה לאמא
כברכתכם ומברככם, זלמן
ד"ש לשכנא, את מכתבו עוד לא קיבלתי.
מנור, ט' שבט, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, רב שלום !
קיבלתי את מכתבכם מאור לה' שבט; בעונג רב ובשמחה גדולה קראתי את הידיעה ע'ד ההטבה במצב בריאותה של אמא שהולכת הלוך והתקדם. תודה לאל שעברו המחושים העצביים, וכן כאב הראש שחלף. נזכה גם הלאה לשמוע רק הטבות גם בשאר המחושים באף ובגרון.
האם החלטתם איזה דבר בנוגע לניתוח באף ?
אצלי אין חדש. משכורת חודש נובמבר עוד לא קיבלתי, אבל התקוה גדולה, אם כי המצב אינו מזהיר ביותר, שנקבלה בשבוע זה. קיבלתי חוזר ממרכז המורים שבו הם מודיעים ששלחו מכתב להנהלה הציונית המתרה בהם לשלם את משכורת נובמבר-דצמבר עד יום חמישי יג' שבט ומשכורת ינואר שנה זו לא יאוחר מ- 15 לפברואר; אם לא ימלאו התנאים הללו וכמו כן התנאים: שמהיום והלאה עליהם לשלם כל משכורת בראש חדש של החודש הבא, וההסכמים עד' החובות – תכריז הפסקה בלימודים ביום השישי יד' שבט; ז"א ריח של שביתה נודף שוב פעם בחלל בתי הספר. התשובה של ההנה"צ למכתב זה עוד אינני יודע, אבל פשרה ודאי תהיה. "ויתור" מצד זה ו"ויתור" מצד זה והכל על מקומו יבוא בשלום.
מזג האויר עכשיו רע מאוד, רוח חזקה נושבת וחודרת לפעמים גם לתוך החדר. אחרי ימים אחדים יפים ואפילו חמים מאד השתנה מזג האויר שינוי פתאומי ושינוי כביר. מסיבה זו אני יושב עכשיו בבית, ויכול להיות ששליחת מכתב זה תתאחר במקצת.
מה המצב בבית ? מה מצב הפרנסה ? איך מרגישים הקטנים בעולמם בעולם בית הספר ? מה עושה רבקה ? האם נכנסה לאוניברסיטה ללמוד איזה מקצוע ? כתבו על הכל בפרטות לגמרי, לא יזיק לא לקטנים ולא לגדולים אם יכתבו פעם. אמא הבטיחה שתכתוב בהזדמנות הראשונה ובוודאי תקיים הבטחה זו.
דרשו בשלום כל בני המשפחה, הסבתא הדודים והדודות, הנכדים והנכדות.
שלום וברכה ורפואה שלמה לאמא.
מבנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לשכנא, והוא בטובו יואיל לדרוש בשלום הדודים והדודות שמה.
מנור, טז' שבט, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום !
היום קיבלתי את מכתבכם מאור ליד' לחודש.
מכתבי האחרון היה מונח אצלי ימים אחדים, לרגלי מזג האויר הקשה עד ששלחו אותו ולכן לא הגיע עדיכם בשלחכם מכתב זה.
כפי שאתם כותבים, צריך היום להיעשות הניתוח לאמא. תצרפו גם את איחולי לאיחוליכם להצלחתו של ניתוח זה, לרפואתה ולהחלמתה השלמה והגמורה של אמא. יהי רצון שאלה יהיו המחושים האחרונים ואמא תשוב לבריאותה המוחלטת !
אצלי אין כל חדש, כסף עוד לא קיבלתי אבל תקוותי גדולה שאקבל בימים אלה. הלא יבוא פעם קץ לדבר; או שביתה או כסף. מה הוא המצב עכשיו אינני יודע, את העיתונים לא קראתי וגם שום הודעה לא קיבלתי.
העבודה בביה"ס נמצאת במסלולה הרגיל.
יום אחד העבודה קלה ומרנינה ויום אחר – להיפך קשה ומרגיזה; הכל כפי הרגיל. מזג האוויר עכשיו כבאמצע הקיץ; חם, הקרקע יבש ומוצק (חושב אני את זה למעלה אחרי שהתרגלתי לבוץ בכל ימות השבוע, אגב, בענין זה של בוץ, טובה יותר ג'ידה ממקום אחר. בנהלל למשל, טובעים בה עד הברכיים ומשאירים בתוכה גם את הנעליים).
מאידך – הכל כמנהגו; אין חדש והכל כפי הרגיל.
תכתבו מיד על תוצאות הניתוח ואיך מרגישה אמא ! יוכל היות שגם אני עוד אכתוב לכם השבוע.
לע"ע שלום וברכה הצלחה ורפואה שלמה לאמא.
מבנכם אוהבכם, זלמן
ד"ש לכל בני הבית ולכל בני המשפחה.
ג'ידה, כא' שבט, תרפ"ט
אהובים ויקרים !
היום קיבלתי את מכתבכם מאור ליט' לחודש והיום גם שלחתי את מכתבי מטז', אחרי שהיה בידי שבוע שלם ולא היתה לי הזדמנות לשלחו מחמת מזג האויר הרע. רק היום, לרגלי ביקורו של הנציב העליון בנהלל, היתה לי הזדמנות לנסוע לשולחו למרות הגשם שלא פסק לרגע. באמת חזרתי משם מלוכלך ומרופש כמו חזיר אבל הדבר היה כדאי. קיבלתי מכתב באחריות עם המחאה לאפ"ק על שמונה לירות ושבעים ושלושה גרוש, קיבלתי את המכתב שלכם שבוודאי היו מביאים אותו ביום הראשון, או ביום השני וגם העפתי עין על הנציב שלא ראיתיו עד היום. כל זה שווה את הרפש ואת הבוץ.
שמח אני מאוד שהניתוח לאמא עבר בהצלחה. נקוה שכדברי הרופא כן יהיה, איך את מרגישה עכשיו, אמא? מה מצב האף והגרון? עתה ישנו רק דבר אחד: מנוחה ומנוחה. אל תזניחי את ההזדמנות הזאת, ובמהרה תשובי לבריאותך הגמורה.
חושב אני לנסוע ביום הראשון, אם מזג האויר ירשה לי, לחיפה לקבל את הכסף וגם לקנות אי אלה דברים ואשלם את חובותיי כאן ונראה מה נשאר לי לחסוך. בימים אלה יתנו גם משכורת דצמבר, כפי שהבטיחו ואז אהיה באמת עשיר אחרי שכל הזמן הייתי קבצן בלי פרוטה בכיס ואפילו בלא בול לשלוח מכתב ...
חדש אין. הגשם כבר מטריד וכמעט שהוא מיותר עכשיו. אבל האם תלוי בנו דבר זה? ברם, גם צד לטובה יש בזה. הרעש בכיתה קטן כי הקטנים יושבים בימים אלה בבתים, מתכסים בכרים וכסתות ושוכבים כל היום במיטה.
מה נשמע אצלכם ? מה שלום הקטנים ? והגדולים ? למה לא כותבים פעם מן הפעמים ?
מה בדבר החוב של המזרחי ? כפי הנראה צריך עוד לחכות, מילא נחכה.
דרשו בשלום הסבתא ובשלום כל בית המשפחה. האם לא נתחדש איזה דבר במשך הזמן ? חתונה או ברית, או איזו שמחה אחרת ?
לע"ע שלום וברכה, שלכם, זלמן
ד"ש לשכנא, את מכתבו האנגלי עוד לא קיבלתי.
מנור, א' אד"א, תרפ"ט
יקירי ואהובי, רוב שלום !
רק היום, יום שני, קיבלתי את מכתבכם מאור לכא' שבט. הסיבה היא במזג האוויר הרע שלא נתן את האפשרות להביא את הדואר מנהלל.
ראשית, מזל טוב לכם ולכל בני המשפחה לנישואיה של לאה. יהי רצון שיהא בהצלחה ויראו נחת זה מזו וזו מזה, וגם יהי רצון שתרבינה השמחות במשפחה ושנזכה לראות רק טוב. מסרו ברכת מז"ט בשמי לכלה, לחתן ולכל המחותנים. מצטער אני באמת שאינני יכול להשתתף בשמחה הכללית של כל המשפחה וביחוד בשמחת חתונה, שאינה כל כך שכיחה ותכופה במשפחתנו.
ושוב, מביע אני את שמחתי על ההטבה במצב בריאותה של אמא, שהכל הולך וטוב.
היום קיבלתי "פתקה ירוקה" לקבל מכתב באחריות. בודאי יביא לי מכתב זה את משכורת דצמבר. אבל לרגלי מזג האויר אין לי הזדמנות לנסוע לנהלל, השקיעה עכשיו בבוץ עד הצוואר. זה שישה שבועות שהגשם יורד והחשש לתבואות גדול. ישנן שדות ששרויות כולן במים והתבואה בהן מתחילה להצהיב. בנהלל נוסעים במגררות כמו על השלג; נחלת יעקב, מושבת החסידים, נתוקה מן הישוב: אי אפשר להגיע אליה רק על סוס או פרד ששוקעים ברפש עד בטנם ובכל מקום שאתה פונה רק בוץ ורפש, בוץ ורפש.
והימים אפורים משעממים, השמים מעוננים, הכרמל קודר, הרוח מילל והגשם דופק על גג הצריף. פרה גועה, סוס צוהל וכלב נובח – אלה הם החיים ברגע זה.
מילא, מחר ודאי יהיה שמח. ישנה חתונה במושבה ומי לא ישמח בחתונה כזאת ? כל המושבה בנעוריה ובזקניה מדברים ומתכוננים לחתונה. ההלצות יורדות כשמן לעצמותיך, ה"גלייכוערטלאך" עפים ובאים מכל הצדדים ומכל הפינות, והשמחה כללית וגדולה. חתונה זו היא הראשונה ואחריה תבוא כבר שורה שלמה "כל ההתחלות קשות" ומפני זה כולם ששים ושמחים.
כפי שאתם רואים יש גם לי חתונות ושמחות, ומוכרח אני להסתפק עכשיו באלה.
לע"ע שלום וברכה, מבנכם ואחיכם אוהבכם, זלמן
ד"ש לכל בני המשפחה.
רצופים מכתבים משכנא. תודה בעדם כי באופן כזה הקשר בינינו חי ואינו נפסק.
ג'ידה, י' אד"א, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום !
את מכתבכם מאור לה' אד"א קיבלתי עוד ביום הראשון אבל הייתי טרוד במקצת ולכן לא עניתי מיד. יום אחד היו לי הרבה מחברות לתקן. יום שני הייתי צריך להסתובב עם בא כוח קרן היסוד ויום שלישי קרה מקרה אחר שלא נתן לי את האפשרות לכתוב, וכך נדחתה תשובתי עד היום. אתם ודאי תקבלוה בשבוע הבא כי לרגלי הגשמים לא תהיה לי הזדמנות לשלחה.
ועכשיו "מזל טוב" לכם לאחרי החתונה. נקוה שצעד זה יהיה בהצלחה ויביא אושר לשניהם. מסרו ברכתי זו גם לכל בני המשפחה, ביחוד לסבתא. בדרך כלל איך עברה החתונה ?
אצלי אין חדש או ימי קיץ חמים או ימי חורף קרים ככל העולה על רצון הקב"ה: הרפש איננו מספיק להתייבש והנה שוב מבול מים ניתך עליו ומגדיל את העיסה והבצה.
כל הסביבה רטובה כולה עד שאם אתה מכניס רגל מתמלא מקום העקב תיכף ומיד מים. כתוצאה מזה יהיה השנה קיץ קשה, הקדחת תשלוט כאן בתוקפה כי קצת ממנה יש בכל שנה ושנה.
עומדים אנו עכשיו בתקופת "משך הדירות". מעבירים את כל צריפי "מנור" לג'ידה והעבודה ואיתה גם התנועה וההתעוררות גדולות במושבה. מתקוטטים, מריבים, ולפעמים עפות גם סטירות לחי, והכל חי ושמח. תופסים "מגרשים", מפקיעים "מגרשים", משפטים, בוררים וכו' וכו'.
בשבוע הבא יעבירו גם את ביה"ס ויסדרו לי שם חדר לגור. גם זו לטובה ובלבד שיהיה קצת שמח ויכירו שיש כאן חיים.
דרשו בשלום כל בני המשפחה, שלכם, זלמן
מה שלום אמא ? מתי תכתוב פעם ?
את משכורת דצמבר קיבלתי.
מנור, יד' אד"א, תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום !
קיבלתי את מכתבכם מאור ליום יב' לחודש בו מעיר אבא שלא טוב עשיתי שלא שלחתי ברכה מיוחדת למחותנים שתגיע ליום החופה. אמנם נכון הדבר היתה כאן קצת עצלות ואולי, כמנהגי וכהרגלי, שנאתי לכתוב מכתבים, כי עכשיו בתור "מנהל" בית ספר ובתור מורה יחידי יש לי קורספודנציה די גדולה, דבר שעוד השניא עלי את המקצוע הזה. בנוגע לתיקון המצב ע"י זה שאשלח להם עכשיו מכתב מיוחד מוצא אני שכבר איחרתי את המועד ו"עבר זמנו בטל קרבנו". יסתפקו ה"חתן והכלה" וביחוד המחותנת הירושלמית בברכתי שמסרתם בשמי, ולא יפריע דבר זעיר זה את שמחת הזוג הצעיר ואושרם.
הרב שלנו הוא מטבעו "אדם" לא רע. אבל אל תשכחו שמוצאו מ"לודזש" .... וראיה לדבר: ה"בלוף" שסיפר לכם שאני נושא בשבת את הסידור לבית הכנסת - לא היו דברים מעולם! כי בכל רכושי שיש לי כאן אין חפץ ששמו סידור וממילא אינני יכול לשאת דבר שכזה בשבת. מתפלל אני מתוך סידור אחד עם הילדים שלי, פעם אצל זה ופעם אצל השני. מילא, גם זו לטובה שלא העליל עלי עלילות "נוראות" אחרות. בכלל הוא מבלה את רוב הזמן מחוץ למושבה. כי כמו שהוא כבר זקן וכבד תנועה נמצא הוא תמיד על רגליו, פעם בחיפה ופעם בתל אביב, או שהוא נודד לירושלים אל בנין סלונים ומשרך דרכו על המדרגות הרבות, אל לשכת המזרחי. הוא ממייסדי המזרחי בלודזש ומקוראיו הותיקים של "דאר היום" ויודע את כל הפסבידונים של אבא. טיפוס מעניין, ואולי נזכה גם לחתונה אצלו ...
קיבלתי השבוע מכתב עם דרישה להתחייב לקרן א"י של המזרחי. כמובן שלא אוכל למשוך ידי מזה, אבל כמו שהם כותבים הם מקבלים גם התחייבויות ע"ח חובות שהם חייבים בתנאי שיגדילו את התרומה. לכן אני חושב להתחייב לירה וחצי על חשבון החוב. באופן אחר לא נוכל להוציא את הכסף, ולחכות עד שישלמו - אפשר לחכות ולחכות.
חדש אין אצלי. הגשם מטרטר על הגג וברגלים קר, וגשם יש לנו כבר כ- 800 מ"מ. התבואה בסכנה וההכנות לתבואות קיץ עוד לא התחילו, משך הדירות נמשך ומקווים לטובות. זהו, בקיצור, המצב במושבה, ראשי פרקים ונושאי השיחות על יד ה"בירזיה" ובכל התקהלות שהיא במקום אחר.
חיו בטוב ובנעימים, בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לכל.
יפה-יזרעאל, כד' אד"א, פ"ט
הורים, אחים ואחיות שלום וברכה !
רק היום קיבלתי את מכתבכם מאור ליט' לחדש.
הצטערתי מאוד לשמוע ששוב הרגישה אמא כאב בגרון וגם סתימה באף. תודה לאל שזה עבר במהירה. אבל מכאן שוב אותם הדברים: זהירות וזהירות: אפשר לכבס ולא להרטיב את הרגליים וגם לא להתאמץ כ"כ. מעט זהירות ומעט שמירה והכל יבוא על מקומו בשלום.
ברכותי הלבביות שלוחות לכם לרגלי הצלחתו של שכנא בבחינות הגמר וגמרו את בית הספר העליון והנני מצרף את ברכתי לברכתכם שיוכל להמשיך את דרכו הלאה בהצלחה. מהי הדרך שבחר? באיזה מקצוע חושב הוא להשתלם ובכלל מה יעשה? כל זה אין הוא מודיע. אבל מה שיעשה יהא בהצלחה.
אצלי אין חדש. נודד אני עם תלמידי ממקום למקום כי מעבירים את צריף ביה"ס ממנור לג'ידה. גם אני בעצמי נודד מחדר לחדר. עכשיו התחברו שתי המושבות והשמחה מרבה. ישנן ביחד כשלושים משפחות. עד עכשיו הייתי צריך ללכת מרחק של רבע שעה כדי לקנות איזה דבר, כי החנויות הן בג'ידה. כפי הנראה אעבור לגור בביה"ס, מסדרים שם בשבילי חדר מיוחד.
לע"ע שלום וברכה, מבנכם, זלמן
ד"ש לכל.
יפה-יזרעאל, א' אד"ב פ"ט
הורים, אחים ואחיות, שלום !
אחרתי במקצת את תשובתי ואתכם הסליחה. עסוק אני כל היום בקריאה ואין חשק לקחת את העט ולכתוב אם כי יש לי להשיב על מכתבים אחדים. השגתי אי אלו ספרים אנגלים, אי אלו עיתונים אנגלים ואני הולך ומוסיף "כח" בשפה האנגלית. ה"אמריקאי" שלנו ודאי יחייך "לכוח" זה ובת צחוק תעלה על שפתיו בקראו דברים אלה; מילא.
אתם מעירים על הצורך להשתמש בכינין בהקדם, במקרה שהקדחת תשלוט בקיץ הבא. לא נורא השד ביותר. המושבה שלנו עומדת דוקא על גבעה והרטיבות אינה רבה. אכן הסביבה רטובה וספוגה מים והיתושים יבקרו גם אותנו ומפני זה אצטרך ודאי בקיץ לסדר כילה ורשתות להגן מפני מזיקים אלה. אבל עכשיו מוקדם עוד לחשוב על דברים כאלה. הענין של ה"קדחת" היה רק פליטת קולמוס מצדי, ולא יותר.
גר אני בימים אלה בחדר לא רע, ודוקא של אבנים. חדר אחד בבניינו של סורסוק הסורי שהיה בעל הקרקע. עשיר זה היה לו כאן בניין גדול של שתי קומות עם אולם גדול וחדרים אחדים משני הצדדים. לאחד החדרים האלה נתגלגלתי עכשיו. חדר לא רע, אמרתי, אבל דא-עקא שהבניין עתיק ולא יאריך ימים וביחוד אם יעלה ח"ו ב"רצונו" לזעזע קצת את התבל. מסיבה זו לא אאריך שם גם אני ימים רבים ורק יגמרו את ביה"ס אעבור לגור בו.
הצטערתי מאוד לקרוא שמצב הפרנסה קשה עכשיו. כמובן שאחרי נפילת המשכורת של "דאר היום", התשלומים ב"עץ חיים" ניתנים פעם בשבעה שבועות ונוסף לזה גם חובות הבית – כל זה מעיק ומחמיר את המצב שהיה חמור עד עכשיו. נקווה שהתקוות המקוות תתמלאנה והמצב ילך וישתנה לטובה.
אנחנו עוד לא קיבלנו משכורת ינואר אבל מקווים לקבלה בימים אלה. נמשך איזה משא ומתן בין המרכז ובין מחלקת החינוך, זה שבועיים.
חושב אני לבוא תיכף עם סגירת בתיה"ס אבל עוד לא קיבלנו שום הודעה מתי יסגרו.
בתקוה לטוב, בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לכל.
יפה-יזרעאל, י' אד"ב פ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה!
קיבלתי את מכתבכם מיום ג' לחודש. עניינים מיוחדים להשיב אין בו, וגם אצלי אין כל חדש, לכן יהיה מכתבי זה קצר מאוד. כאן הכל בסדר ושוקט על שמריו, "מי מנוחה" מלבד אי שם מתרוממים לפעמים גל אחד או שניים ושוב חוזרת המנוחה למקומה, עד לידי שעמום.
ע"ד משכורת ינואר קיבלתי היום הודעה שכבר ניגשו לסדר את תשלומה ובודאי בימים הקרובים אקבלה. דרשו מההנה"צ שתשלמנה עד פורים שתי משכורות, ינואר ופברואר אבל ודאי לא תמלא דרישה זו.
ברכת החלמה לבן- ציון, ולא יסיף לדאגה עוד.
היו שלום ומאושרים !
ברכת שבת טובה וחג שמח מבנכם, זלמן
ברכות חג לכל בני המשפחה.
יפה-יזרעאל, טז' אד"ב פ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מאור לי' אד"ש. עבר החג וימי החופש ושוב: לעבודה ! היו שלושה ימי חופש ואני התאפקתי ולא נסעתי לת"א, עיר ואם ה"פורים" בישראל. מהמושבה נסעה קבוצה ורצו "לסחוב" גם אותי אבל עצרתי ברוחי. כפי שקראתי נתרוקנה ירושלים כולה לת"א וכפי שראיתי היתה גם חיפה ריקה לשליש ולרביע. בהלת "ת"א" תקפה את הקהל הא"י, וכולם נשתגעו לדבר אחד. כאן, כמובן, לא הרגישו כמעט את החג, רק בביהכנ"ס היה שינוי די ניכר: לא רבו ולא התקוטטו. פה כל השנה פורים, רבים וצווחים ולא מבדילים בין שמונה עשרה וקריאת התורה. יש לפעמים שאני בעצמי מתבייש לשבת שם ולשמוע את כל התורה הזאת. בס"ה מתפללים במנין רק בשבת אבל לא עברה עוד שבת בלי ריב בשעת התפילה והרב עומד ומנצח.
השם "יפה-יזרעאל" שבראש מכתבי הנהו שם המושבה ג'ידה, ועכשיו ש"מנור" עברה ובטלה מן העולם הנני משתמש בשם זה ע"י התאריך. הבניין של סורסוק שייך לרשותה של המושבה מנור. יחד עם האדמה עבר אליה גם הבנין.
את משכורת ינואר קיבלתי, הניכיונות היו כרגיל.
אצלי אין חדש. דרשו בשלום כל בני המשפחה.
בנכם ואחיכם, זלמן
איחולים לבבים לליבל ! מי יתן וכל חלומותיו ותקוותיו תתקיימנה ! האם היו כבר תנאים ? ואם היו מסרו את ברכותיי.
ג'ידה, כג' אייר פ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מיג' לחודש. תודה רבה בעד הפרטים ששלחתם לי.
אצלי אין חדש. מזג האוויר חם מאוד, אבל אני סידרתי את הלימודים בבוקר השכם ובערב. מהשעה השישית עד העשירית בבוקר ומהרביעית עד השישית בערב. סידור זה מתאים מאוד לתנאי המקום. בשבוע שעבר ביקר בא- כוח מחלקת החינוך הממשלתית מר בנטוביץ את בניין ביה"ס וגם הוא הסכים לסידור זה. הוא לא היה נוכח בשעת הלימודים כי בא בשעה השנייה אחה"צ. הוא דרש תיקונים בבניין ביה"ס ונתן ארכא להוציאם לפועל עד חג השבועות. אחרי שבועות יבקרני פעם שנייה. כמו כן ביקר רופא המחוז של מחלקת הבריאות הממשלתית ד"ר חסן (קרובו של חסון שלנו) וגם הוא דרש תיקונים כמו רצפת מלט או מרצפות, צביעת הקירות בצבע שמן וכו'.
במושבה העבודה בעצם תקפה, עד שלפעמים הולכות גם בנות ביה"ס לעבודה.
בעונה זו ישנם מין זבובים קטנטנים שכמעט שהעין אינה תופסת אותן והם נכנסים לעיניים, לאזניים ולכל אברי הפנים ואינם נותנים מנוחה. תולים את הדבר בקצירת השעורה. עם כל רוח קלה הם נעלמים ואם האויר רק שקט הרי הם באים במחנות של מליונים.
בענייני אכילה אני מסודר כמו בחורף.
ולעת עתה שלום וברכה.
בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש.
ג'ידה, ו' תמוז תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות, שלום וברכה !
גדול עוני מנשוא. זה שבועות אחדים שלא כתבתי לכם. הרגשתי בחטאי והוא נקר במוחי – ובכל זאת הוספתי חטא על חטא והמכתב נדחה מיום ליום. אל תאשימוני בעצלות; ואולי היה זה היסוד לכל "העסק" הזה. הימים הנוכחים הם ימים קשים מאוד. החום הגדול, העבודה מרובה וקשה ובכל פעם נוסף לך איזה עניין מן הצד, פעם שקלים פעם בחירות לקונגרס ופעם ענייני ביה"ס וכו' וכו' עד שאין אפילו זמן לנוח, וכל שכן לכתוב.
אמנם הייתי יכול למצוא רגעים אחדים לכתוב מכתב וזהו באמת חטאי הכבד. סלחו לי, הפעם. אצלי אין חדש. במושבה יש דווקא חדש. התקופה הכי קשה עוברת עכשיו עליה. אין לך בית שאין שם חולה ולפעמים מגיע מספר החולים בבית לשלושה ארבעה בבת אחת ואז יורדת מעליך חובת הליכה מבית לבית ואתה מבקר ארבעה חולים בבת אחת. אני מחזיק עוד מעמד. אין למלריה שליטה עלי. נקווה שכך יהיה גם הלאה.
"התלמוד לשון עברי" איננו אצלי.
מרכז המורים מסדר בחופש זה טיול לאיטליה וליוון: ההוצאות תעלינה לעשרים לירה בערך. עשר לירות לשלם תיכף והשאר על חשבון משכורת שנת תר"ץ.
יודע אני שלא תתנוני להשתתף, בכל זאת שואל אני את דעתכם.
מה שלום אבא ואמא ? מה שלום כל בני הבית והמשפחה ? האין חדש ?
דרישות שלום לכל, ד"ש מיוחדת לסבתא.
בנכם ואחיכם, זלמן
בטח קיבלתם ד"ש ממני ע"י הרב אוסטרובסקי, הוא ביקר במושבתנו בענייני הבחירות לקונגרס, ביקשתיו שידרוש בשלומכם.
ג'ידה, יג' תמוז תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות יקרים, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מיא' לחודש ושמחתי למצוא בו את סליחתכם לשתיקתי הארוכה. "מודה ועוזב ירוחם", כדברי אבא. ולאות חזרתי בתשובה עונה אני מיד לקבלת מכתבכם.
שמח אני לשמוע שמצב בריאותה של אמא הוא טוב, ושבכלל בבית הכל טוב. מי יתן וגם הלאה נשמע רק טובות.
דברי הרב ברמן מעניינים אבל אינני יודע באיזה מקום לקח את היסוד לדבריו אלה. האם ביקורו שבקרני בחורף שימשו לו יסוד לדעה זו ? הוא שהה אצלי כשתי שעות ויותר לא ראיתיו ולא שמעתיו. עוד אינני פדגוג מומחה שבשתי שעות של בחינה יודע להוציא משפט ולהגיד כי כעת אני מורה לא רע ואהיה מורה טוב, רק שחסר לי היחס הדתי בהוראה. בכלל מהו היחס הדתי בהוראה אם כל הלימודים הם ברוח דתית? הלימודים הדתיים תופסים את המקום הראשי ומרבית הזמן בתכנית.
הילדים אינם דתיים ביותר כמו כל תלמידי בתי הספר של המזרחי ואני תולה את האשמה בסביבה ולא בי. הסביבה מקולקלה מאוד, מושחתה ואי דתית. מלבד מנין זקנים אין נפש דתית וחרדית במושבה. כולם עושים כל דבר אסור ומחללים שבת בפרהסיא ואני אינני יכול וגם לא נשלחתי לשם זה. לתפקיד זה נשלח כאן רב - לשנות את הסביבה, היא יותר חזקה ממני והשפעת הבית יותר חזקה מהשפעת בית הספר. דבר זה רק מכביד עלי את החינוך (לא את ההוראה) ומסכנו.
אצלי אין חדש. מצב הבריאות במושבה נמצא כמו ב"שער הכספים". תמיד יש חולים במושבה רק פעם יותר ופעם פחות. אני מרגיש את עצמי בריא ושלם ואין לכם לדאוג. "יליד הארץ" אני, והמלריה מפחדת מפני – כך אומרים בני המושבה.
מאחל אני הצלחה לאבא בעניין העיתון שאומרים להוציא, כתבו לי בנדון זה יותר בפרטות.
לעת עתה שלום וברכה.
בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לכל.
ג'ידה, ו' אב תרפ"ט
הורים, אחים ואחיות, שלום וברכה !
לא שלחתי לכם את הכסף כי פשוט לא היה לי מה לשלוח, זה שני חדשים וחצי שלא קיבלנו משכורת. לא כתבתי כי חשבתי בכול יום ויום הנה אנו מקבלים את המשכורת ואז אוכל לשלוח לכם גם מכתב וגם כסף, וכך נמשך יום אחרי יום.
רק אתמול קיבלתי משכורת חודש יוני, חובות אינני חייב ולכן תשאר היא בשלמותה. היום אני נוסע עם בית הספר לטיול לחיפה ובהזדמנות זו אקבל את הכסף. אם יהיה באפשרותי אשלח לכם היום כסף.
אני לא אבוא השבוע, לרגלי חתונה שצריכה להיות בשבוע הבא והמחותנים לא נותנים לי לנסוע.
אני עיף מאוד. ליל אמש היתה לנו ליל נדודים, שריפה ענקית פרצה בגורן שבתוך המושבה וסכנה היתה צפויה לכל המושבה להישרף. ההיזק לא קטן והבהלה היתה ענקית. מלבד זה צריך אני לבלות היום יום נדודים עם הקטנים בחיפה וגם זה יעייף.
דרשו בשלום כולם.
שלכם, זלמן
ד"ש לסבתא.
ג'ידה, ג' חשון תר"ץ
יקירי !
נמצא אני כבר בשלום על המקום. הנסיעה עברה בהצלחה ולא קרה שום מקרה בלתי רגיל ויוצא מן הכלל.
כאן אני עוד נודד ממקום למקום מבית לבית ולא מצאתי עד עכשיו מקום מנוחה אבל מקווה אני שבמשך היום או ביום המחרת אסתדר כהוגן. ביה"ס נמצא עכשיו תחת תיקונים ולכן לא יפתח רק בעוד ימים אחדים. באופן כזה אני חפשי ודואג לסידורי אני.
במושבה הכל כרגיל ומשעמם כבר גם ביום ראשון זה לבואי.
לא אאריך עתה.
חיו בשלום ובשלוה יחד עם כלל ישראל
בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש.
ג'ידה, טו' חשון תר"ץ
יקירי !
קיבלתי את מכתבכם מט' חשון.
בדרך כלל כבר הסתדרתי, גם בבית הספר הכל כבר בסדר ואני מלמד זה השבוע השני. אמנם עוד לא קיבלתי הודעה לפתוח, לרגלי התיקונים שדרשה מחלקת החינוך הודיעה לי האחרונה שלא אפתח את ביה"ס עד שיתוקנו כולם ועד שאקבל הודעה ממנה. אני שלחתי להם מכתב שהכל בסדר אבל עוד לא קיבלתי תשובה ואיני יכול לחכות יותר ולכן התחלתי בלימודים.
אני נמצא בחדר שהייתי בו בשנה שעברה, אבל כפי הנראה אצטרך לשכור חדר כי זה לא מצא חן בעיני, וחדר אחר בלי תשלום אין.
בענייני אכילה אני מסודר על הצד היותר טוב.
מצב המושבה טוב, שקט בכל הסביבה. היתה התנפלות על צריפין שהיא בערך קרובה לנו, אתמול נתפשו המתנפלים. יריות שומעים לעתים רחוקות מאוד.
מה המצב אצלכם ? אמנם יש לנו כאן כל העיתונים אבל אי אפשר לסמוך עליהם. מה מצב הרוח בעיר ?
לא אאריך כי פשוט אין לי פנאי.
שלום וברכה, בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לכל.
משמר הירדן, 9.12.1929
יקירי !
בשבוע שעבר בא אלי מר שרלין והציע לפני לנסוע למשמר הירדן ואני בפחזותי הסכמתי. באופן כזה אני נמצא כעת במשמר ומשמש בה בכהונת מורה. כמובן שעכשיו אני מתחרט על חליפין זו, אם כי התנאים של העבודה פה יותר טובים. קיבלתי הוספה של לירה לחודש, חדר בחינם, ומלבד זה הבטיחו לי שמיד אחרי הפסח מעבירים את בית הספר לצפת.
מצב הבטחון פה הוא לא רע, אבל השעמום גדול ואנחנו נתוקים מן העולם. מתגעגע אני לג'ידה ומתחרט על הצעד שעשיתי. כמובן שאתרגל גם לזה. העבודה קלה מאוד היות שיש רק עשרה ילדים בבית הספר. מלבד זה יש גם גן של עשרה ילדים שבהם עוסקת גננת מיוחדת. לעומת העבודה בג'ידה העבודה פה היא רק שעשועים.
מודה אני שעשיתי צעד לא טוב. אני אמרתי לשרלין שאשיב אחרי שניים שלושה ימים אבל הוא כפה עלי הר כגיגית ומרוב פזיזות עניתי הן. חרטתי גדלה כאשר הגיעה הפרידה. הייתי כבר רגיל עם הילדים והם היו רגילים אתי. כשנודע להם שאני עוזב את המושבה הרימו קול צעקה והלכו מיד לועד. הועד מצדו שלח מיד מכתב להרב ברמן שבו דרשו להשאירני על המקום. אבל עד יום ראשון שבוע זה, היום שבו עזבתי את המושבה, לא נתקבלה תשובה ואני הייתי מוכרח לנסוע ולעזוב את המושבה. אני בכבודי ועצמי אשם בכל זה, וכמובן שעכשיו קשה לתקן את הדבר.
עוד לא הסתדרתי אבל יש לי כבר חדר בבנין בית הספר.
כותב אני את המכתב על רגל אחת כי יש לי ברגע זה הזדמנות לשלחו.
היו שלום ובריאים כאיחולי.
בנכם ואחיכם, זלמן
ד"ש לכל.
כתבו מיד כי היא נחמתי בנכר.
משמר, 15.12.1929
יקירי, שלום וברכה.
קיבלתי את שני מכתבכם מד' ויא' כסלו.
בין ההרגשות שהרגשתי בכתבי את מכתבי הראשון ממשמר ובין ההרגשות כעת בכתבי את מכתבי השני – יש מרחק רב אם כי עברו בינתיים רק שבעה ימים. מכתבי הראשון נכתב תחת הרושם הרגעי של הבוקר המעונן הראשון שביליתי במשמר, והנני מצטער הרבה צער כי גרם לכם כאב וייסורים. הייתי אז נדכא מאוד מרושם זה. המקום היה פשוט מת, לא ניכרו בו כל אותות חיים, לבי היה מלא על גדותיו והייתי מוכרח לשופכו לפני מישהו ואם לא לפניכם – לפני מי ? כל נפש קרובה לא היתה לי על המקום, הייתי זר ונכרי בין כל האנשים על מחשבותיהם ועל מעשיהם. הרגשתי את עצמי אשם בכל הצעד הזה. עכשיו, אחרי שבעה ימים, אמנם שבעה ימים משעממים, ארוכים ועצובים, כבר התרגלתי אל המקום והאנשים. יש פה גם דברים מעניינים. המקום יפה מאוד, הירדן רועש לך מתחת לחטמך, מי מרום והחרמון המכוסה שלג כנגד עיניך. ומלבד זה יש פה גם מקצועות חקלאיים חדשים שלא ראיתי בג'ידה. גידול הטבק ותעשיית ה"גבינה הצפתית" הידועה. כל אלה הם דברים חדשים המעניינים פחות או יותר בזמן הראשון. כבר התרגלתי לילדים והם התרגלו אלי. העבודה קצת משעממת כי מספר הילדים מועט. יש רק שלושה עשר ילדים. שניים יעזבו בקרוב לרגלי זה שמשפחתם עוזבת את המקום וישארו רק אחד עשר ילדים. גם כאן יש לי ארבע כתות כמו בג'ידה. העבודה קצת יותר קלה גם לרגלי המספר הקטן של הילדים וגם לרגלי בית הספר המסודר והעשיר במכשירים וספרים. בכיתה א' יש לי ארבעה ילדים והיא מעניינת מאוד, אותו דבר עם כיתה ג'. גם כאן ארבעה ילדים. בכתה ה' שני ילדים ובכתה ז' שלושה ילדים. הילדים בשתי הכיתות האלו קשים בערך ובורים פחות או יותר. כאן עבודה משעממת מאוד, אבל אני תקווה שאשבע מהם, ובכלל מכל המקום. רצון, לכל הפחות תקווה זו יש לי.
בענייני הפרטים כמעט שאני כבר מסודר. חדר יש לי בבית הספר, חדר גדול, משעמם, חסרה לי מיטה, מלבדה יש לי כל הרהיטים הנחוצים. בענייני אכילה אני מסודר, אם אהיה שבע רצון זאת לא אדע. ע"כ פנים עד עתה אינני מרוצה ביותר אם כי קיבלתי כבר גם יונות אחדות מבושלות. אוכל אני כל הארוחות – בוקר צהריים וערב ומשלם ארבע לירות וחצי. קצת ביוקר, אבל מה לעשות, בכלל קשה כאן להשיג צרכי אוכל, המחסור באלה האחרונים גדול פה מאשר בג'ידה.
בעצם עניין ההעברה צודקת השערתו של אבא. הכל סודר רק עפ"י המצאותיו הפרטיות של שרלין. לא נתקבלה אודות זה שום החלטה בועד המפקח. גם אפילו במקרה שהיתה כן מתקבלת החלטה כזאת הייתי יכול וגם היתה לי הצדקה וכמה טעמים להתנגד לה ולהוציא התנגדות לפועל. כפי שאתם רואים היה זה צעד פזיז מצדי. אני דרשתי משרלין ארכא של שניים שלושה ימים כדי להשיב לו תשובה מוחלטת, אבל הוא עמד על הדבר שאשיב לו תשובה מיידית כי בא באוטו מיוחד לשם זה. באופן כזה התפרצה מפי התשובה "מסכים" והוא חטפה והרגיש את עצמו ברקיע השביעי. הוא צד את הארנבת בקלות שאין כמוה. ברור לי שהייתי יכול לקבל עוד הקלות והנחות, מילא, גם זאת לטובה. עכשיו אני שבע רצון במידה ידועה.
כל הפרטים הידועים לכם הם נכונים, אבל שאלה חמורה היא אם כולם יתמלאו במלואם. למשל, את בית הספר לא מעבירים לצפת מיד אחרי חג הפסח, רק בחודש אב מיד אחרי הלימודים, כפי הרגילות בשנים הקודמות. גם אין לי תוספת משכורת של שלושים לא"י רק של 18 לא"י בערך. לא"י אחת בכל חודש ושש לא"י דמי דירה שרגילים היו לנכות ממשכורת המורה. ההוספה בזמן שבית הספר יהיה בצפת תלויה עוד אם יהיה בדעתי לעבוד בימי החופש. אז אמנם לא תהיה לי שום עבודה בבי"ס רק עבודת השגחה על הילדים שימצאו במעון; עבודה לא קלה ביותר.
מקרב לבי אני מודה לשכנא על מכתבו זה שכתב לי. הוא הגיע אלי בזמן מתאים ובשעה נכונה. אמת שהשפיעה עלי השפעה רבה. רק אסתדר ואהיה על מקומי הנכון והקבוע אענה לו.
היום קיבלתי משכורת נובמבר אבל אינני יודע עוד אם הוסיפו לי את ההוספות הדרושות, כי המכתב נמצא עוד בדואר בראש פינה, אבל אין כאן שאלה אם הוסיפו או לא, מוכרחים הם להוסיף.
יכול להיות שהשערתו של הרב אוסטרובסקי תתקיים. מורה זה שבא במקומי עובד כבר חמש שנים בהוראה אבל כפי שנראה לי לא הצליח בה ביותר. גם המורה שאני ממלא את מקומו לא הצליח והילדים מזכירים אותו לרעה על כל צעד ושעל.
דרשו בשלום כל בני המשפחה, יכתבו הבנים לעיתים.
קבלו ברכות בנכם ואחיכם היוצאות מלב, זלמן
מצב הבטחון טוב, יש פה משטרה א"י של שלושה שוטרים וגם בעבר הירדן משטרה צרפתית של ארבעים צ'רקסים שומרי הגבול. מלבד זה המושבה מזוינת באופן שיש רובה בכל בית ובאחדים גם יותר מלבד כלים קטנים.
משמר, 25.12.1929
יקירי, שלום וברכה !
קיבלתי את מכתבכם מ-יח' כסלו ושמחתי לקרוא בו שמכתבי האחרון הרגיע בהרבה והשפיע לטובה גם על אלה שהצטערו על מעשה העברתי. מחזק אני ומאשר דברים אלה גם במכתבי זה.
ראשית, ברכות אושר והצלחה, ימים טובים ומאושרים לאבא ואמא ליום חגיגתם את יום השנה העשרים וארבעה לחתונתם. אף שיום זה כבר עבר תצרפו את ברכתי ואת איחולי לכל הברכות והאיחולים שקיבלתם באותו יום. נזכה כולנו בשלום ובמנוחה לשנה הבאה. ביום זה שבו נחוג כולנו ביחד את חג חתונת הכסף שלכם.
אצלי בדרך כלל אין כבר חדש. חי אני עכשיו את חיי הנורמלים. העבודה בביה"ס קלה ביחס לעבודה בג'ידה אבל היא לוקחת את כל זמני. עובד אני משמונה בבוקר עד שתים עשרה ומשתיים אחה"צ עד ארבע בערב. חוזר אני מן העבודה כמעט עם שקיעת החמה. הילדים טובים אבל אין להם אותה הערות וההתפתחות של ילדי ג'ידה. מן הקטנים אני שבע רצון יותר מאשר מן הילדים הקטנים בג'ידה. הילדים הגדולים בג'ידה עולים בהרבה על הילדים הגדולים פה. אבל בדרך כלל כל הילדים טובים ומקשיבים. הם מוחזקים לשובבים גדולים והמורה הקודם סבל מהם הרבה, עורר שערוריות במושבה ורב עם כמה בעלי בתים. אני עוד לא ראיתי שהם יהיו שובבים. להיפך, מתנהגים בנימוס ויותר שקטים מילדי ג'ידה. מספרים שבעת ביקורו של הרב ברמן לפני שנה או שנתיים זרק בו ילד אחד אבן, אבל כמובן שדבר זה קרה מבלי כוונה תחילה. אז יצא השם שילדי משמר הם פראים ושובבים, אבל לא נכון הדבר. האנשים פה שונים לגמרי מהאנשים בג'ידה. שם הם בני פולין וכאן פשוט ילידי המקום. יש מהם שבאו לפני ארבעים שנה מרוסיה, מרומניה ואחדים גם מצפת. החיים בכלל כאן אחרים מהחיים בג'ידה. בהזדמנות אחרת אכתוב לכם.
הוספה של לא"י אני מקבל בכל חודש, 12 חודשים בשנה. אם אסכים לעבוד בימי החופש אקבל עוד הוספה של 8 לא"י לחודש. את הדרגה עוד לא קיבלתי כי השנה עוד לא הוסיפו את הדרגות לרגלי חוסר כסף. בעד אוקטובר קיבלתי דמי הקדמה שמונה לא"י ובעד נובמבר עשר לא"י. מבטיחים שישלימו את הנותר.
תכתבו לי את הכתובת של שכנא.
מה שלומכם ? מה שלום הקטנים ?
דרשו בשלום כל בני המשפחה.
שלכם, זלמן
לחנוכה לא אבוא, הוצאות רבות ומיותרות.
