גליציה המזרחית טלומאץ' מכתבים לארץ ישראל 3ב

תרגום מיידיש

רוחל'ה היקרה והאהובה, 5 במרץ 1941 (?)

קבלנו היום את הק' (קארטע ביידיש = גלויה) החביבה שלך, אשר שימחה אותנו מאד.

את שואלת אם איצאל'ה (כנראה איצ'ע-יצחק) נמצא בבית. בינתיים ההוא בבית ,והוא נער יפה מאד. אם היית רואה אותו, לא היית מכירה/מזהה אותו. ובוניאלה לא נמצא, והיכן הוא נמצא איננו יודעים .... אנחנו היחידים בכאבנו בכל העיר. אין יום בו איננו בוכים: ומי יודע היכן הוא. אנחנו מקווים שעוד נפגוש אותו.

ילדתי האהובה, לא זכינו לטוב בחיינו, ולא לכל נחת מילדינו ....אוי לי, את אינך מסודרת (= אינך נשואה), אם היית רואה את הודייע - זה מפחיד לראות.

ועוד חדשות, איצ'ה פורשפאן נפטר זה מכבר, וזה אסון גדול שקרה, הוא הותיר 6 ילדים.

אנו כולנו מברכים ומנשקים אותך.

כל הילדים מברכים ומנשקים אותך מקרב לב.

הערה לגבי המשפט "אנחנו היחידים בכאבנו בכל העיר" (בהקשר למאסר/הגליית בנם "בעניע / בוניאלה"). להערכתי נפלה כאן טעות שבהיסח דעת של הכותב ונשמטה מילת השלילה במשפט הזה. יותר הגיוני היה "אנחנו לא היחידים בכאבנו בכל העיר". ראשית, כי מאסר והגליה של פעילים פוליטיים ע"י הסובייטים, מיד לאחר סיפוח האזור בספטמבר 1939, היו פרקטיקה ידועה ונפוצה. ושנית, כי המשפט לא נשמע קוהרנטי במיוחד ללא מילת השלילה וקרוב לודאי שהכותב עצמו לא היה מוצא לנכון לציין עובדה זו אם אמנם אלה היו פני הדברים, ועל כן, דוקא ריבוי אסירים פוליטיים מקרב בני העיירה הוא שראוי לאזכור.

מידע-נוסף2
error: Alert: Content selection is disabled!!