הבריחה מפולין דוד מלר 4ב

על ה"פרולה" (פקודת מבצע מוצפנת) ומסלול הבריחה מפולין

בחלקה העליון של התעודה ניתן להבחין בכיתוב קראקא (= קרקוב) - הומני (= הומנה, צ'כיה) ואז הומנה – ויעד לא  ברור (בפולנית), ככל הנראה בהונגריה, על הציר שהוביל לבודפשט.

בתחתיתה ניתן להבחין בברור בכיתוב "קרקוב – ז'ילינה (סלובקיה), ז'ילינה – ברטיסלבה, בדרך לעם".

לא כל סימני השאלה הנוגעים למסמך חידתי זה פוענחו. עם זאת, ניתן להקיש ממסלולים דומים (אפשר אפילו זהים) שתיארו אחרים. מסלול כזה עשה אבא גפן, מאוחר יותר מפקד תחנת "הבריחה" בזלצבורג, והוא מתארו בדפים הפותחים של ספרו "פורצי המחסומים", הוצאת "יסוד", תל אביב, 1961:

בבית ברחוב מיודובה 26 אשר בקרקוב שררה אוירת דכאון ופחד ביום 16 בספטמבר 1945, היום בו הגענו לשם אחי יוסף ואנכי בדרכנו לצ'כוסלובקיה. בבית זה מצאנו כששים יהודים המצפים בכליון עיניים לעבור את הגבול מפולין לצ'כוסלובקיה שנחסם מזה שבועות מספר. לנו שיחק מזלנו וכעבור שבוע ימים לשהותנו כאן הגיעה הודעה מטעם הנהלת "הבריחה" לשלוח אל הגבול כמה קבוצות שתנסינה לחצותו .... מינו אותי לראש אחת הקבוצות הללו המונות עשרה אנשים כל אחת. בחרתי לי בעשרה אנשים ועם קבלת הסיסמה יצאנו לקטוביץ'. הסיסמה לא היתה אלא פיסת נייר רגילה עליה מצויינים סימנים שונים אשר לא היו מובנים לי כלל אך ברורים כנראה כל צרכם למפקד נקודת "הבריחה" בקטוביץ' .... הגענו בשלום לקטוביץ' ואבנר שיכן אותנו לפי שעה בביתו של פולני. חברתו של אבנר ציידה אותנו בתעודה של הצלב האדום לפיה רשאית קבוצתי לחצות את הגבול הפולני-צ'כי בדרכנו ליוון – "מולדתנו" ובסיסמה למפקד נקודת "הבריחה" בברטיסלבה שבסלובקיה .... יצאנו לתחנת הרכבת (בקטוביץ') .... ברכבת פגשנו קבוצות נוספות של "יוונים" כמונו אך התעלמנו מהן. הגענו לתחנת הרכבת בדז'ז'יצה ונשארנו שם שעתיים, חמש קבוצות של "יוונים", כל קבוצה לחוד, ועיני כל הגויים נעוצות בנו .... הגענו לתחנת הגבול הפולנית בז'בז'ידוביצה. הביקורת כאן לא היתה קפדנית, לא מצד הפולנים ולא מצד הצ'כים ובלי תקלות נכנסנו לעיר הראשונה בצ'כיה, לעיר הגבול בוהומין. בעיר זו צריכים היינו להמתין במשך כל הלילה ועם שחר לעלות לרכבת המובילה לברטיסלבה. אולם, מאחר שהגיעו לאזנינו שמועות כי אך לפני מספר שבועות הוחזרה קבוצת "יוונים" מבוהומין לפולין, החלטנו לא להישאר למשך הלילה בבוהומין ויצאנו ממנה ברכבת הראשונה שנזדמנה לנו. היתה זו רכבת שהובילה לפראג ובדרך עברנו לרכבת המובילה לברטיסלבה. ב 25 בספטמבר הגענו למלון "ילן" שבעיר זו.

על מסלול "הבריחה" שבאזכורים כאן ניתן ללמוד גם מתאורו של יוחנן כהן בספרו "עוברים כל גבול, הבריחה, פולין 1945-1946" בהוצאת "זמורה ביתן", תל אביב, 1995, עמ' 196. כהן, איש קיבוץ תל יצחק, נשלח ע"י "ההגנה" לפולין לסייע בארגון "הבריחה" והיה אחד ממפקדיה, כינויו המחתרתי "גדעון".

"שלהי האביב ותחילתו של קיץ 1945 הביאו לשני שינויים מהותיים: כיוון היציאה הוסט מערבה ומספרי היוצאים גדלו משמעותית. המדובר לא על העברת המסלול בלבד כי אם על שינוי היעד. כאשר נתברר כי הסיכויים להעפלה בנתיבי ים מרומניה (וכן מיוגוסלביה ומיוון) אפסו כמעט לחלוטין, הופנתה המחשבה מערבה, מחופי הים השחור והים האדריאטי אל חופי הים התיכון. איטליה נקבעה כיעד שאליו יש להגיע. צ'כוסלובקיה, אוסטריה וגרמניה נועדו לשמש ארצות מעבר. חוליות רבות של סיירים נשלחו לבדוק דרכי מעבר אפשריות ועל סמך דיווחיהן נתקבלו במרכז שבקרקוב סיכומים .... קרוסנו, סאנוק ונובי סונץ' אמנם המשיכו בפעולתן אלא שהבאים להומנה לא הופנו עוד, כבעבר, להונגריה ורומניה, כי אם מערבה, לעבר ז'ילינה.

מרבית היוצאים התרכזו מעכשיו לא בקרקוב כי אם בקטוביצה או בוורוצלב ומשם המשיכו באחד משני הצירים, דרך סלובקיה לאוסטריה או דרך בוהמיה לאזור האמריקני בגרמניה. התוואי העיקרי הוביל מקטוביצה אל זבז'ידוביצה או דזידז'יצה ומשם אל מעבר הגבול. שתי נקודות קלטו את הבאים בצידו הצ'כוסלובקי של הגבול, העיקרית שבהן היתה ז'ילינה, שם התמקם ופעל יוסף ("קובה") רוזנברג, והמשנית היתה בוהומין. לאחר שעברו את הגבול, המשיכו הקבוצות ממקומות אלה לברטיסלבה. כאמצעי תחבורה עיקרי בצ'כוסלובקיה שמשו הרכבות, אשר פעלו באופן תקין למדי בשטחה".

ומוסיף יהודה באואר בספרו "הבריחה", בעמ' 35: חציית ההרים היתה חלקו הקשה יותר של המסע, כנופיות באנדרה עדיין שוטטו ביערות ושום יהודי לא יכול היה לצפות לרחמיהם. כנגד זה, שרר בסלובקיה ביטחון יחסי. בעיירה הומנה היה בית חולים שהוקם על ידי רופא יהודי-צ'כי ובו מצאו הבאים מחסה. עד מהרה נשלח לשם איש מבודפשט, חבר תנועת "דרור" ושמו צבי פריזנט והוא דאג לכך שהאנשים יקבלו קצת מזונות, ינוחו קימעה לפני שיצאו ליעדם. ובעמ' 140: מסילת הברזל היתה דרך קלה ומהירה, אם הצטיידת בתעודות מתאימות. התעודות זוייפו בקטוביץ' במומחיות מרובה ולבשו צורה של רשימת שמות של הצלב האדום ומכתב מצורף המאשר שקבוצה מסויימת זו של פליטים בעלי לאומיות יוונית עוברת דרך צ'כוסלובקיה בדרכה הביתה .... הלשון שבה השתמשו כניב יווני מקומי היתה כמובן עברית .... באותה תחבולה אחזו גם בשלזיה, שם, בסתיו 1945, נפתח מסלול חדש שהוביל דרך ואלבז'יך לבראומוב ולנאכוד בעברו הצ'כי של הגבול.