הבריחה מפולין שלום רקובר 19א

אודות המצולמים

עפ"י יוחנן כהן בספרו "עוברים כל גבול", בעמ' 301, שלמה קיהן ניהל את "הנקודה" במלון ילן בברטיסלבה, הוא מילא את התפקיד התובעני הזה במשך 8 חודשים כאשר אשתו וביתם הקטנה לצידו.

ובעמ' 417-418: אודות דוד שיף: התחלנו לפתח מסלול נוסף של יציאה "ליגלית" למראית עין. מדובר היה בהגירה על סמך דרכונים פולניים ואחרים ועל סמך ויזות של מדינות שונות. האיש המרכזי שעסק בכך מטעם "הבריחה" היה דוד (דודק) שיף. יליד העיר טרנוב וחניך הגמנסיה העברית "שפה ברורה" שם, לפני המלחמה היה ראש הקן של "הנוער הציוני" במקום. פליט בברה"מ בזמן המלחמה .... עמדת הממשלה הפולנית היתה ונשארה כי הגירה יהודית מותרת ללא הגבלה בתנאי שתהיה ליגלית, עם דרכון ועם אשרת כניסה או מעבר דרך מדינה כלשהי .... על פי מספר דוגמאות אורגינליות שהגיעו לידי דודק מפראג, "הונפקו" מאות ויזות כניסה, ויזות מעבר וכן מסמכי נסיעה אחרים, כל זאת בחתימת ידיהם כביכול של שגרירים וקונסולים של ארצות שונות. "התוצרת" שהפיקה "המסגריה" שלנו (מערך זיוף החותמות והמסמכים) הלכה והשתכללה עם הזמן.

על פראג ומימון פעולות ארגון "הבריחה"

בספרו "הבריחה", בעמ' 175-176, כותב יהודה באואר: בקרב האוכלוסיה של בוהמיה לא בלטה האנטישמיות, לא כל שכן בחוגי הממשלה. לפיכך נעשתה פראג בדרך הטבע מרכז לפעולות "הבריחה" .... יהודים לא היו יכולים לעבור לברטיסלבה או לפראג לולא עמדה להם אהדתם של הצ'כים .... מוכנים להכניס את היהודים אם יובטח להם שלא יישארו כפליטים על אדמתם. הם גם יספקו לעוברים מזון ותעבורה דרך ארצם אל נקודות היציאה אך הם רוצים ערבות שיוחזרו להם הוצאותיהם.

המימון לפעולות "הבריחה" בא מכספי ארגון ה"ג'וינט". ומוסיף באואר בעמ' 181: ה"ג'וינט" עצמו לא רצה לטפל בבעיית הסיוע לפליטים השואפים להגיע למחנות או אל הגבולות. כארגון הומניטרי הוא דבק בתכליתו – אספקת ממון, מלבוש ומזון לפליטים .... הכסף שולם לסוכנות היהודית בז'נבה ומשם עשה דרכו לברטיסלבה או לפראג ולבסוף למחנות הפליטים. הוצאות ההחזקה של מנגנון "הבריחה" כוסו בכספי הסוכנות היהודית .... עובדי "הבריחה" עצמם לא קיבלו כל שכר פרט למזון, בגדים ודמי כיס.

על מסעו מפולין לפראג, יחד עם חברו שלום רקובר, לצורך הבאת כספי המימון הללו, כותב יוחנן כהן בספרו, בעמ' 413: יצאתי לדרך בשלהי אוגוסט (1946) ואתי כמלווה שלום (סטפק) רקובר. לפני המלחמה נמנה שלום עם ראשי קן "הנוער הציוני" בקטוביץ. הוא חזר לפולין עם גל הריפטריאציה מברית המועצות ונרתם לפעילות ב"בריחה". זמן רב שימש בתפקיד האחראי והמסוכן של בלדרות ("איכרים" כלשוננו) ופעל גם באזור שהכירו היטב מנעוריו.

אותו בוקר הצטרפנו שנינו לאחת מקבוצות הפליטים שיצאה דרך נאכוד והמשכנו ברכבת לפראג .... בפראג פגשנו את אלחנן וחבריו וגם את יהודה תלמי שהגיע מבודפשט, אף הוא כדי להצטייד בניירות הירוקים (= דולרים) .... למחרת היום, כאשר 26 שטרות ירוקים של 1000 כל אחד, מחולקים ביני לבין שלום, מוסתרים בקופסת נס קפה, משחת שיניים ואחת בנעליים, יצאנו לדרך בחזרה. הפעם צויידנו בניירות של רפטריאנטים פולנים. עברנו שוב את הגבול נאכוד – קודובה ללא בעיות.

הערות לטקסט

נקודת "הבריחה" בפראג, והאזור כולו, נוהל ע"י לוי ארגוב. שליח ארץ-ישראלי, איש קיבוץ העוגן. יוחנן כהן, שליח ארץ-ישראלי, איש קבוץ תל יצחק, ממפקדי "הבריחה" בפולין. אלחנן גפני, שליח ארץ-ישראלי, ממונה על היחסים עם השלטונות הצ'כוסלובקים. יהודה תלמי, שליח ארץ-ישראלי, ממונה "הבריחה" בהונגריה.