ההתישבות החלוצית בוואדי רושמיה שבכרמל 1א

ההתחלה

בגליונו השלישי של העיתון "הסולל – כלי מבטא לפועלי העבודות הציבוריות" של "גדוד העבודה", שיצא לאור בחודש אדר ב' תרפ"א (מרץ 1921), מתועד דיון שהתקיים ביום י"ד אדר א' (22 בפברואר 1921), וכותרתו "על הפרק: סידור העבודה". בדיון השתתפו רבים מראשי משק העובדים וביניהם ברל כצנלסון, ישראל שוחט, דוד רמז, דב הוז ואחרים ואומר בו דוד צירקין (אשר יהיה בין מובילי קבוצת המתישבים שתעלה על הקרקע ברושמיה כ 8 חודשים לאחר מכן !) את דעתו על כשלי הפעולות הנוכחיות בכרמל והצורך בהתיישבות מוצקה: "החבר ארדשטיין (= יוסף ארדשטיין, ממיסדי "ההסתדרות הכללית") מסר על מצב העבודה על הכרמל. אין שם הנהלה, אין יסוד בריא לעבודה. תנאי מחפיר הותנה על דבר מסירת המטבח להאדון שיינקין. אין לקבל את העבודה אם יודעים מראש שהיא לא תהיה פרודוקטיבית ומקבלת אופי של עבודת תמיכה, הגוררת דמורליזציה. המשרד צריך לקבל על עצמו, אחרי שנותן את התנאים היסודיים על פי המודוס הכללי של כל העבודה".

בימים 18-20 בספטמבר 1920 נערכה בוואדי רושמיה (כיום נחל גיבורים) אשר על הכרמל, מעט מזרחית לקו הרכס עליו ניצבת כיום שכונת "אחוזה", "ועידת העולים החדשים והחלוצים", סה"כ 54 צירים נציגי "צעירי ציון", "השומר הצעיר", "החלוץ" ו"מפלגת הפועלים הסוציאליסטית". עפ"י חזונו של טרומפלדור, שרוחו שרתה עליה, משימתה העיקרית של הוועידה היתה איחוד השורות של כלל ציבור הפועלים בארץ לחזית אחת, בלתי-מפלגתית, שרק בכוחה יהיה לבצר את כוחו לבניין הארץ. טרומפלדור הרחיב למעשה את יעודו של ארגון "החלוץ" שלו: לא רק הכשרת הנוער היהודי בגולה לחיי עבודה והתיישבות בארץ ישראל אלא גם סיוע לקליטתו ויישום רעיונותיו בארץ, וכמו כן, הקניית ערכיו גם לציבור הוותיק והחדש ! ואולם, עם הגיעו ארצה באוקטובר 1919, ולנוכח הקיטוב הפוליטי החמור שמצא כאן, העמיד את מעשה קרוב הלבבות (איחוד) של כלל ציבור הפועלים בראש סדר יומו ואת משימותיו האחרות דחה לעת עתה. (בניגוד למיתוס רווח, טרומפלדור עצמו לא נכח בוועידה על הכרמל מכיוון שלא היה עוד בין החיים).

על אותם ימים הרי גורל בעיצוב עתידו של ציבור הפועלים בארץ ישראל, ראו מאמרו החשוב של חיים גולן "ועד החלוץ בארץ-ישראל בשנת 1920", ב"קתדרה לתולדות ארץ-ישראל ויישובה", מס' 77, אוקטובר 1995, בהוצאת "יד יצחק בן צבי".

בוואדי רושמיה, שם נערכה הוועידה, ישבה כאמור באותה עת קבוצה של כמה עשרות מתיישבים, רובם יוצאי "הגדוד העברי" של מלחמת העולם, ואולם, קבוצה זו התפוררה מסיבה של חוסר לכידות השורות וחבריה התמזגו עם הקבוצה החדשה שעלתה על הקרקע כשנה לאחר מכן, היא קבוצת כרמל ג' שבמרכז דיוננו.

בראשית חודש אוקטובר 1921 עולה עם כן קומץ חברים וחברות (ושני ילדים קטנים !) על הקרקע בוואדי רושמיה, הם מתגוררים באהלים שהוקמו ליד עץ החרוב אשר בצילו התכנסה ועידת "העולים החדשים והחלוצים" כשנה קודם לכן. מספר מבנים ערבים נטושים משמשים לצרכי מטבח, חדר אוכל וכדומה. חברים אחדים ממשיכים לעבוד בסלילת כביש חיפה – ג'דה, עיסוקם המרכזי במסגרות "גדוד העבודה" עד אז. על הכרמל יעודם העיקרי הוא עבודות היעור, העבודה במחצבה שבמקום מהווה אף היא אתגר עצום, גידול ירקות חיוני לאספקת מזון עצמאית ואולם, בסופו של דבר, חוסר העבודה מכניסה מאלץ אותם להשיג את לחמם גם כשכירי יום בעבודות שונות בעיר התחתית בחיפה ובמקומות אחרים. על המתיישבים נמנים חברי קבוצת "אחוה", מתנדבי "הגדוד העברי" לאחר שחרורם, חברי פלוגות "גדוד העבודה" ועוד. האחזותם ההרואית בקרקע בתנאים קשים מנשוא ארכה שנה אחת בלבד והיא עומדת בלב התעוד כאן.

שנים רבות לאחר מכן, בהספד לחברתו לקבוצה נעמי (ניישולר) גלבוע, יכתוב דוד צירקין את הדברים הנדירים הבאים אודות חיי הקבוצה על הכרמל (בספרון לזכרה של נעמי במלאות שנה למותה, בהוצאת המושב כפר יחזקאל, תשכ"ז): בשנת 1919, מספר חברים מ"הגדוד העברי", התקשרנו ביחד במטרה להוות קבוצה התיישבותית. לאחר השתחררותנו מהצבא עברו רוב החברים לעבודה בכביש טבריה – צמח דאז. באותו הזמן קיבלנו מכתב מאת "המרכז החקלאי". אברהם הרצפלד, בשמו של יהושע חנקין גואל האדמות, מסר לנו הוראה למלא שליחות של כיבוש חלקו של הר הכרמל ע"י שתילה של שתי שורות אקליפטוסים מסביב לשטח נרחב של אלפי דונמים, הנקרא כעת "נוה שאנן" ו"אחוזת הרברט סמואל" (= שכונת "אחוזה", ואדי רושמיה ממזרח לה). בהתאם לחוקות של אז, לא היו עדיין בעלים חוקיים לשטח הזה וע"י שתילה זו בידי גוף מסוים קמים לו בעלים חוקיים, ורק אז מתחילה הפרוצדורה המשפטית המקובלת לקביעת הבעלות הרשמית, המתאשרת ע"י תשלום סכומים מסוימים לרשות ע"י הגוף התובע לעצמו בעלות על השטח. הרצפלד הבטיח לנו שלאחר רכישת השטח הזה ע"י הקרן הקיימת נוכל להתיישב במקום. הכרמל קסם לנו והחלטנו להתיישב שם.

ראשית צעדינו היה לקבוע את מקום מגורינו. מצאנו בית עזוב של ערבים והתקנו אותו למטבח וחדר אוכל ולידו העמדנו אהלים. התחלנו בסיקול האדמה ובאיתור גבולות הקרקע שם עלינו לחפור בורות בשביל השתילה. עלינו על ההר עם שני חמורים ועליהם החפצים ונעמי וילדה הרך בשביל הצר שהוביל אל המקום. בבוא הסתיו התחלנו בחפירת הבורות והגיע זמן הנטיעה. נקנו שתילים מינובסקי, אביה של נעמי, אשר היה אז השתלן היחידי בפתח תקוה. את האקליפטוסים הארוזים בארגזים העלינו על גבי חמורים אל רמות הכרמל והתחלנו בנטיעה. באותו הזמן הצטרפו אלינו עוד שלוש בנות חדשות בארץ. החברות התחלפו ביניהן בעבודות משק הבית וכך יכלו גם הן לעבוד בעבודת הנטיעה והכשרת הקרקע. סיימנו את עבודת הנטיעה בגבולות השטח המיועד וכך עברה האדמה, אחרי קביעת הגבולות, לידיים יהודיות, שטח שהכיל אלפי דונמים רבים.

כאשר ניגשנו לתכנון של ישוב הקבע שלנו, נתגלעו בינינו חילוקי דעות בנוגע לצורתו החברתית, אם עלינו להיות קיבוץ גדול או קבוצה או שמא מושב עובדים. כאשר לא הגענו להסכמה, התפזרנו והצטרפנו אחד אחד לגרעיני ההתיישבות השונים שקמו אז בארץ.

מידע-נוסף2

ההתישבות החלוצית בוואדי רושמיה שבכרמל 1

מסמך יסוד קבוצת הכרמל ג', חיפה, 7 באוקטובר…

ההתישבות החלוצית בוואדי רושמיה שבכרמל 1א

ההתחלה בגליונו השלישי של העיתון "הסולל – כלי…
error: Alert: Content selection is disabled!!