הכשרת צ'יז'יקוב 2א

על צ'יז'יקוב ואודות ד"ר הנריק סטרנר בפגישה עם סאלק (שלמה) שולברג (שילון)

נפגשתי עם סאלק (ועם אשתו זינה) בביתם שבהרצליה בקיץ 2011. מי שקישר בינינו היו וילי ואורה בוגלר שהיו חניכיו בהכשרת צ'יז'יקוב. סאלק, בן 94 בעת פגישתנו, אדם מרשים ולבבי בצורה יוצאת דופן. בולטת במיוחד אהבתם העזה והקשר המיוחד של סאלק ואשתו.

סאלק, יליד לבוב (1917) החל את דרכו כחניך ב"נוער הציוני". אחרי שסיים תיכון (גמנסיה פולנית) בעיר, סידר לו אביו פגישה עם ד"ר הנריק סטרנר הידוע בפי כל בשם "וויקו" (הדוד). וויקו היה עו"ד ידוע ומצליח מעיירת הנופש ויניקי הסמוכה ללבוב. לאביו של סאלק, יעקב, היתה חנות בדים בעיר והוא נודע כמומחה בתחומו. על רקע זה היתה הכרותו עם אביו של וויקו וכך יצאה אל הפועל אותה פגישה. השנה היתה 1935 וסאלק אז בן 18 ווויקו כבן 40. וויקו סיפר לסאלק שהוא מקים חווה חקלאית לימודית בצ'יז'יקוב מטעמים ציוניים והוא רוצה לקבץ נוער לחווה.

וויקו היה במקור מראשוני "השומר הצעיר" אבל בשלב מסוים עזב את התנועה כדי ללמוד משפטים. סאלק אומר שוויקו היה אדם מאד לבבי ואבהי ואיש חזון. הוא היה רווק.

סאלק אמנם הגיע לחווה ב 1935 והיה בין ראשוניה. בשלב מסוים הוא נשלח להשתלמות בחווה של יאן גרסטמן (ד"ר יוסף גרסטמן) בסטניסלבוב שהיתה החווה החקלאית המתקדמת ביותר בגליציה, למשך חודש ימים. גרסטמן היה יהודי עשיר והיו לו מפעל שמן, שמרים ועיבוד חלב. שם, בהשתלמות, סאלק הכיר את (בני סטניסלבוב) אורה בוגלר, רותי ליכטמן ובומק לבצלטר.

ב 1938 וויקו מת באופן פתאומי מדום לב כשפסע רגלית מצ'יז'יקוב לביתו שבויניקי (ויניקי היתה בתווך בין צ'יז'יקוב ללבוב). סאלק קיבל את ניהול החווה והצטרף אליו מונייק (משה) רינגל ששוחרר מהצבא הפולני. (בארץ היה רינגל בעל משתלה גדולה במושב מגשימים).

עם פרוץ המלחמה החווה נסגרה וסאלק גויס לצבא האדום. הוא נשלח מזרחה לארמניה מארמניה הועבר בצו השלטונות לגרוזיה בשל מה שכונה "חוסר נאמנות" בשל היותו אזרח פולני. בטביליסי הכיר את מי שתהיה אשתו, זינה.

בטביליסי שרת שרות אזרחי כעובד תעשיה במסגרת הצבא ("גדודי עבודה") אולם כשגילו שהוא אגרונום, אומר סאלק, הדברים השתנו. הוטל עליו להקים ולנהל חוות ענק חקלאית בטביליסי שבה הועסקו עשרות עובדים. במהלך המלחמה הוא גם נישא לזינה (אינה יהודיה) ונולדו להם שני ילדים. בשלב מסוים הוא קיבל מברק מחבר באיטליה שבו סיפר שהוא בדרך לארץ ישראל וזה דירבן את סאלק לעלות ארצה גם כן. בעזרתו של מפקד יהודי, הוא קיבל "העברה" מטביליסי ללבוב ומשהגיע לשם, גילה שבית הוריו כבר נתפס ע"י אחרים. באמצעות ארגון "הבריחה" הועברו סאלק ומשפחתו לצ'כוסלובקיה ומשם, ברכבת בהמות, לוינה ומאוחר יותר, למחנה עקורים בגרמניה. גם בצ'יז'יקוב עצרו בדרכם אבל גילו שם רק הרס וחורבן. נשאר עומד על תילו רק הבנין הדו-קומתי והוא הוסב לבית זקנים. באוקטובר 1948 הגיעו ארצה. בארץ היה סאלק במשך עשורים מנהל אגף הירקות במשרד החקלאות.

סאלק הלך לעולמו במאי 2013, יהי זכרו ברוך.