ווהלין אוסטרוג שמואל שרייער 13א

אודות שמואל שרייער/שרירא (1883-1944)

נפגשתי לצורך התעוד עם נכדתו, בת בתו שושנה, אילת גורפינקל (באדיבותה המסמכים המצורפים כאן) ועם נכדתו (למעשה נכדת אשתו מנישואיה הראשונים), זהבה גורדון. שרירא אימץ את מרים הורביץ, בת בלה אשתו מנישואיה הראשונים, והיא אמה של זהבה.

אודות שרירא מתוך דברים לזכרו שכתב ג. א. שדה בספר הזיכרון לקהילת אוסטרוג – "פנקס אוסטראה" בעריכת בן-ציון ח. אילון – באראניק, הוצאת ארגון עולי אוסטראה בישראל, תל אביב, תש"ך (1960), עמ' 399-402: יליד העיירה סלאבוטה בווהלין, בן למשפחה חסידית מדורות .... משגדל, עזב את עיירתו ונדד לאודסה, שם שאב השכלה, שמע פרק בשירה וספרות מפי ביאליק, קלויזנר ואחרים והשתלם בלימודים כלליים .... מתוך צימאון וחתירה למדע עבר לאקדמיה לחכמת ישראל מיסודו של הברון דוד גינזבורג בפטרבורג ושמע לקח מפי גדולי הדור כמו שמעון דובנוב, ד"ר י. ל. קצנלסון ועוד. אחר כך השתלם באוניברסיטאות של שטרסבורג ופרייבורג ושתה בצמא את דברי הפרופ' ו. נובק, חוקר ופרשן התנ"ך .... בתקופה ההיא החל לפרסם רשימות ומאמרים ב"הזמן" וב"השילוח" .... השתתף גם באנציקלופדיה היהודית-רוסית מיסודם של ברוקהאוז-עפרון .... שנים מספר לפני מלחמת העולם הראשונה ליווה שרירא את ש. אנ-סקי ויואל אנגל במסעם על פני ערי ווהלין ועיירותיה וגם בחבלים אחרים כדי לאסוף חומר אתנוגרפי, שרידי עתיקות מהפולקלור היהודי .... באה המלחמה העולמית בשנת 1914 ושרירא טולטל חזרה לווהלין. פרק חדש נפתח בחייו. בהיותו מושלם בידיעות, חדור אהבה בלי גבול לעמו ושפתו ומלא אמונה בתחיתו ובגאולת ארצו, מקבל שרירא על עצמו תפקידים חשובים, ציבוריים ולאומיים .... הוא פועל רבות בקרב ההמונים היהודיים מטעם החברה לעזרת פליטים, כמו כן כבא כח החברה להפצת השכלה בין היהודים וכעסקן ציוני .... בשנות 1919-20 כיהן שרירא כמנהל הגימנסיה ברוז'ין, לקח חלק בחיים הציבוריים ובפעולה הציונית שם, ונתחבב ע"י כך על הנוער ועל העיירה כולה. כשגברה השפעת היבסקים בחוגי השלטון, עברה הגמנסיה לאידישאים ושרירא (העברי והציוני) שב לאוסטראה ונכנס כמורה לעברית בגמנסיה הממשלתית. בזה גם חזר לעסקנות באוסטראה. אחר-כך נקרא לכהן בתור מדריך ומפקח על בתי-הספר מטעם "תרבות" בפולין. כן עבד מטעם הג'וינט כמנהל המחלקה ליתומים .... כציוני לוחם ואיש תנועת העבודה (בהיותו חבר ב"התאחדות" – צעירי-ציון ו"הפועל הצעיר") לקח שרירא חלק פעיל בעבודת מפלגתו, הופיע בועידות וכינוסים, היה חבר בועדים מקומיים ומרכזיים ועמד בראש פעולת הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד במקומות מגוריו בווהלין .... במיוחד ראויה לציון פעולתו הענפה של שרירא באוסטראה .... זכורה פעילותו המסורה החל מימי האביב של המהפכה ברוסיה, תקופת שלטון אוקראינה העצמאית והכרזת האבטונומיה הלאומית ליהודים .... ואחר כך גל של פרעות באוקראינה .... בימים אלה דרושים היו כוחות יוצאים מן הכלל .... ושרירא היה האיש המתאים לכך .... והנה אנו רואים את שרירא כמייסד ועורך העתון "אידישע וואך" ואחרי-כך כעורך ספרותי של "ווהלינער לעבען" ברובנה במשך שנתיים עד עלותו לארץ ישראל בראשית 1925 ....

זהבה נכדתו מספרת ששרירא היה אדם נעים הליכות ומאיר פנים בצורה בלתי רגילה. במפגשים משפחתיים היה תמיד הרוח החיה, סיפר דברים מעניינים ואהב לשיר. סדר פסח בראשותו היה חוויה עצומה. העברית שבפיו היתה נהדרת (נמנה על "גדוד מגיני השפה") ודיבור יידיש בבית היה אסור.

לאחר עלותה ארצה ב 1925 ושהות קצרה בחיפה, עברה המשפחה להתגורר בתל אביב ברחוב הים (לימים הרב קוק). שרירא היה מורה בגימנסיה "בנימינה" לבני איכרים בראשון לציון שזה אך נוסדה ולאחר מכן מנהלה. ב 1927 יסד וניהל את הגמנסיה "נורדיה" בתל אביב (בשמה המקורי – "הגמנסיה לעם") שהיתה השלישית בתל אביב, אחרי "הרצליה" ו"גאולה". לאחר מכן ועד מותו ניהל את הגמנסיה הראלית "מונטיפיורי" ברמת גן.

שלושת הספרים פרי עטו:

"מבוא לספרות העברית העתיקה", ש. הר וש. שרירא (שרייר), בהוצאת הגמנסיה "נורדיה", תל אביב, תרצ"ב.

"תולדות הספרות התלמודית", ש. הר וש. שרירא, בהוצאת "השכלה לעם", תל אביב, תרצ"ז.

"מבוא לכתבי הקודש", שמואל שרירא, בהוצאת "מבואות", תשט"ו. (כונס ויצא לאור לאחר מותו).