ווהלין קורץ 6ב

"הדרך לפרטיזנים ולשחרור" מאת דב ברגל, מתוך ספר הזיכרון לקהילת קורץ, תשי"ט – 1959.

עדות דרמטית ביותר על נסיבות הבריחה מין הגטו ומגיא ההרגה של בני קורץ ובני העיירה סלישט (לודביפול) הסמוכה ולאחר מכן, חייהם כחיות נרדפות ומורעבות ביערות. "ערב סוכות" הוא ה 25 בספטמבר 1942.

בין הייתר מוזכרים בני העיירה לודביפול כאמור, וולף שתדלן ושנאור ולמן, אשר תעוד אודותיהם ניתן למצוא גם תחת הערך "לודביפול".

נסיבות הבריחה הן לא רק דרמטיות כי אם גם טרגיות בעומק בלתי נתפס שכן, באותו הבזק, לעיתים של שניות, שבו נפרדו בודדים ממשפחותיהם, מחיר הינצלותם שלהם ממוות ודאי היה כרוך בהכרה מקפיאת דם כי את יקיריהם שנשארו מאחור, לא יראו עוד לעולם.

שנאור ולמן למשל, מספרת לי אחייניתו אראלה גמר, שהיה בעל חוזק פיזי עצום, היה מניף את שערי הגטו בלילות כדי לחמוק החוצה ולשוטט כדי להשיג אוכל למשפחתו. כך גם מצא את עצמו מחוץ לתחום הגטו כאשר כל יהודי עיירתו כונסו באחת טרם השמדתם ב 26 באוגוסט 1942. הוא ניצל אך אשתו, שתי בנות ובן, לא. וולף שתדלן איבד את אשתו, בת ובן.

ועוד מוסיפה ומספרת אראלה גמר: במהלך השהייה ביערות אחרי הבריחה, הכיר שנאור את בת קורץ, אתל לבית קליינר, אשר אבדה את בעלה בבריחה מעיירתה שלה. מאוחר יותר נשאו השניים. לאחר המלחמה היה שנאור ולמן מעורב בפעולות נקם ורצח גרמנים.