זוג צעיר בן העליה הרביעית מפלס לו דרך 31ב
תמלול הטקסט
ברסטצ'קו, יום 11 ביוני 1930
אחות יקרה חליה, חזק !
תסלחי אף שלא כותבים אנו מכתב לך עכשיו, רק גלויה. הסיבה הסיבה כי אין פנאי, היינו עסוקים בחנות לפני חג השבועות ועכשיו יש הרבה סוחרים למגפיים פשוטים, בקרוב נכתוב לך מכתב. ישראל עמד לצבא ביום השישי ונשתחרר לגמרי. בקרוב יגמור אליעזר את לימודיו וישוב הביתה לימי החופש וגם לאה עובדת עכשיו יפה כי אחרי כמה ימים תעמוד לבחינות הגמירה (= הגמר). לאה מבקשת אותך שתשלחי לה "ספרן", לבטח את יודעת מה זה, אלה הם קלפים כאלה עם סופרים, כמה ילדים כבר קיבלו כאלה מארץ ישראל ולאה מאד חפצה מתנה זו ממך, שתשלחי עם מרים בוידק, אם רק תספיקי.
אנו כולנו בריאים והכל בסדר, בקרוב נכתוב לך מכתב יותר גדול. בנוגע עליתי (= לא"י) כבר לא ברור לי, כנראה כבר לא יהיה בשבילי סרטיפיקט מ ה-950. כתבי מה נשמע אצלך, איך השפיעה עליך הגזרה האחרונה ובכלל, את מצב הרוח השורר עכשיו בארץ בשכבות הנוער העברי העובד, ובכלל בתל אביב העיר העבריה.
אני גומר, היי שלום, אל תדאגי לנו, פריסת שלום לכל המכרים, חזק ואמץ, אחיך נפתלי
הערות
ככל המשתמע כאן, נפתלי אינו מודע עדיין לחדשות הנוגעות לחייה האישיים של אחותו בעצם אותם ימים, כלומר החלטתה למסד את הקשר עם חברה חיים ברגר.
פה דיווח ענייני וממצה על אודות מוצאותיהם של שלושת אחיה ואחותה הצעירים של חליה – ישראל ("נשתחרר מהצבא"), אליעזר ("סיים לימודיו וחוזר הביתה"), האחות הצעירה לאה (מבקשת חפיסת קלפי "ספרן" של סופרים עבריים) והכותב עצמו (טרוד בחנות הנעליים המשפחתית בימים שלפני חג השבועות).
כחצי שנה לאחר מכתב קודם לאחותו בו הוא מודיע על עלייתו המתוכננת לארץ ישראל, נפתלי, חניך "השומר הצעיר", מביע ספק שזו אמנם תצא אל הפועל. הוא מזכיר 950 סרטיפיקטים שעמדו לרשות החלוצים בקיבוצי ההכשרה באותה עת (מקור אחר מציין מספר של 1500 סרטיפיקטים !) ואולם מתקבל הרושם שלנפתלי לא אצה הדרך, ובעוד שידוע ללא ספק כי רובם המכריע של חבריו שעמם יצא להכשרה אכן עלו ! הוא חוזר לביתו בעיירה, עסוק רובו ככולו בעניני דיומא. ב 1934 הוא יישא אישה ויתמיד במקצועו כמורה לעברית בעיירות ווהלין. בני הזוג ימשיכו לטוות חלומות על עלייה לא"י אבל לא יממשו אותם ובבוא היום יפגשו את גורלם המר בשואה.
מרים בוידק (שכטר), חברתה של חליה המוזכרת כאן, עלתה יחד אתה ארצה, עושה את דרכה חזרה לפולין בעת הזאת לאחר שלא מצאה את מקומה בא"י. עלתה בשנית בסוף שנת 1936.
