זוג צעיר בן העליה הרביעית מפלס לו דרך 9ב

תמלול הטקסט

10 בדצמבר (1925), שלום לך חליה החביבה !

יקירתי, אינך יכולה לתאר לך עד כמה שאני מתגעגעת לך, עד כמה שאת חסרה לי. אינני יכולה פשוט למצוא לי מקום. ובשעה שפרידה נסעה לברעמעל, לא היה כבר עם מי להפגש. אבל לאשרי, חברי הועד של לינת הצדק, בקשני לקחת חבל (= חלק) בנשף שערכו ("דאס פינטלע יוד") ובזה מצאתי קצת ספוק כי בערב כבר לא היה לי אותה האפשרות למחשבות וגעגועים כקודם. הנשף עלה בכי טוב, את יכולה לשער עד כמה זה עלה יפה כי הצגנו את זה פעמיים והנשף הכניס יותר משלש מאות זהוב. 90 זהוב נתנו לטובת קרן העליה הברסטצ'קאית. ועכשיו, שוב מחשבות ואפילו דמעות. הלואי יכולתי לחיות ביחד אתך ולעבוד ביחד .... במשך של 8 שנים חיינו ביחד, אף פעם לא עלה במחשבתי שנפרד בסוף. שתינו לנקודה אחת שאפנו ואת למטרתך הגעת, ואנכי .... אך די לפטפט אודותי .... כתבי לי יקירה מה נשמע אצלך, איך את מרגישה את עצמך, איך השפיע האקלים עליך, מה הוא היחס שבין החברים והחברות לעולים החדשים. איך עלה בידך להסתדר, אני יודעת כי המצב הארצי-ישראלי אינו טוב אבל, גם אם יש קושי, הרי מי שמציב לנגד עיניו מטרת חיים, מן ההכרח הוא שיתקל בקושי. אני יודעת כי את עובדת בחבורה, כתבי לי יקירתי מה הם חיי החבורה, או יותר נכון, מהו רעיון החבורה.

שלום לך חברתי, אני פורסת בשלומך (= דורשת בשלומך) ונושקת אותך נשיקות חמות, אבותי (= הורי) פורסים בשלומך, הייתי לפני רגע בבית אבותיך, הכל בסדר, הם פורסים כולם בשלומך. אמך אמרה לי שבת אחיך היא יפה מאד והיא דורשת בשלומך.

שלך, רבקה דינר.

הערה

הכותבת, רבקה דינר, מתחמקת ממתן הסבר לחברתה הקרובה, מה הסיבות שבגללן אינה עולה אף היא לארץ ישראל. רבקה נספתה בשואה.