לודביפול מכתבי יואל טאובין 6ב

תרגום מיידיש:

לודביפול, 23 במרץ 1939

האדון הנכבד שורצמן !

הזמן אינו עומד מלכת והמאורעות רצים כחץ מקשת. אין ביכולתנו לסובב לאחור את מחוגי השעון ולשנות את פני ההסטוריה. בנוסף לכך קיימת הדאגה היום יומית למחיה, הפחד מה יילד יום ומה המאורעות הגדולים או הקטנים שאין אנו יכולים לצפות אותם כלל. אני יכול לתאר לעצמי ולחוש את עוצמת הארועים שאתם חווים מבין המילים של מכתביך. ובכל אופן, אני פונה אליך בבקשה, הואל נא בטובך וכתוב לי בקצרה מה שלום אשתך, הילדים הנכדים, מצב בריאותם והאם יש לכם את המינימום בנדרש למחייתכם. אני מקוה מאד שלא תסרב לבקשתי.

אני ממתין לתשובתך ומאחל לכם חג שמח ובריאות, בדאגה והרבה דרך ארץ (= בכבוד רב), י. טאובין

נ.ב. ברך נא בשמי את אשתך, הילדים והנכדים, גם אשתי מצטרפת ומברכת את כולכם בשמחה.

הערות לטקסט:

כאמור, מכתבו האחרון של הרוקח יואל טאובין בעיירה לודביפול לחבריו שעלו ארצה ישראל ומתגוררים בתל אביב. אין ספק שרוחות המלחמה בארופה שהולכות ותופסות תאוצה, באות לידי ביטוי בתחושות שמבטא טאובין במכתבו. דאגתו לקשיי החיים של חבריו בארץ ישראל (ככל שניתן להבין מדבריו כאן, הוא אף הציע להם עזרה כספית) מצד שני, אולי באה להשקיט את מצפונו שהוא עשה את הדבר הנכון כשהוא עצמו לא עלה לארץ ישראל.

חמישה חודשים בלבד לאחר שנכתב מכתב זה נכנס הצבא האדום לפולין במסגרת ההבנות עם גרמניה לניפוצה של פולין וחלוקתה בין השתיים. לגבי היהודים של המחוזות הללו (הן ווהלין והן גליציה המזרחית), זו היתה רק הקדמה מינורית לקטסטרופה שתתרגש עליהם פחות משנתיים לאחר מכן.

יונה רבר ידידתי, חברת קיבוץ יקום, בת העיירה לודביפול שהצליחה להימלט בעור שיניה מיום הדין של אקציית חיסול העיירה, ואשר עדויותיה הרבות והמדוייקות שזורות בכל התעוד כאן, מספרת לי גם את הדברים הבאים אודות טאובין: עם הסיפוח הסובייטי של פולין בספטמבר 1939, ומיד עם כניסת כוחותיהם לעיירה, בית המרקחת של טאובין הולאם כמובן. יואל טאובין ורוזה אשתו עזבו את העיירה ונדדו, ככל הנראה לפינסק שם היתה משפחתה. יונה פגשה אותם באקראי ברחוב ברובנה אך שבועות מספר לפני פרוץ השלב השני של המלחמה ב 22 ביוני 1941. יונה היתה שם באותה עת כשנסתה להתקבל ללימודים בסמינר למורות בעיר אולם בעוד היא שרדה את השואה (כפליטה ברוסיה), מזלם של בני הזוג טאובין לא עמד להם ושניהם נספו.

תודות לשלמה גוטליב שברוחב ליבו וכשרונו עשה את מלאכת התרגום הנפלאה.