לודביפול מכתבי משה גנדלמן 2ג
תרגום מיידיש (הברכות בפתיח, כמקובל, בלשון הקודש)
לכבוד ידידי יקירי מחמד נפשי מוה"ר הר' מאטיל שוורצמאהן ולזוגתו הנגידה מרת רבקה תחיה.
בנוגע לבריאותנו ב"ה יש להודות, שהקב"ה ישמיע לנו בשורות טובות איש מרעהו ושנתראה בארץ ישראל כולנו בטוב. ידידי היקר, סלח לי שלא כתבתי עד עכשיו, אני ממש מרגיש אשמה כלפיכם, אבל היתה לי שנה מאד קשה ופשוט לא היתה לי סבלנות. כעת אני כותב לכם לרגל השנה החדשה. מצער אותי שאני לא יודע עליכם דבר ולכן החלטתי לכתוב לכם מכתב זה, "יהיה מה שיהיה". מה אומר לכם יקירי, אין שום חדש בעיירה ולא קרה בה כלום, הכל כרגיל וכל אחד עוסק בענייניו כפי שהיה בזמנים הקודמים. אצלי לצערי בשנה זו ארעו מספר דברים, את העסק חיסלתי, לא יכולתי לקרוע את עצמי ולבצע שני דברים בו זמנית. התעסקתי רבות גם עם גיוסו לצבא של בני יצחק שהפך לחייל. לא הצלחתי להסתדר ונשארתי לבד כשעלי לעשות הכל בעצמי, בגלל שעם שותפים אתה יכול ליפול ה"ר (= השם ירחם) כפי שקורה לפעמים. בנוסף לכך, בשנה זו מחירם של חומרי הגלם האמיר ובזה כבר היה סיכון שהכל יתמוטט. עם השותף הקודם גולדמן, אתה זוכר, היתה בינינו מריבה על שלא התנהג כשורה כך שעברו עלי כל כך הרבה צרות שלא היה לי פנאי לכתוב, אך תודה לאל על בריאותי.
כעת יקירי, אני מבקש מכם שתכתבו לי מה נשמע אצלכם ומה מעשיכם, איך הבריאות ואיך הולך לכם עם הפרנסה ומה נשמע עם הילדים. אני יודע שבשנה הזו היו בארץ ישראל ארועים קשים ואני הרגשתי בצערכם כאילו אני בעצמי הייתי שם. בלומה ולמן מסרה לי דרישת שלום מכם ומאד שמחתי, אני באמת רוצה לדעת מה נשמע אצלכם, מה שלום שלמה וחיה וכיצד הם מרגישים בארץ ישראל. אנא כתבו לי ואני אענה לכם ואכתוב על הכל. אני שולח לכם גלוית שנה טובה לכל היהודים ולנו ביניהם. אי"ה (= אם ירצה השם) ביום ראשון, את תחילת הסליחות אומר בקברי אבות, אני אעלה גם לקברו של יוסף שלכם. גם בשנה שעברה ביקשתי בריאות עבורכם ועבור ילדיכם ושתוכלו לשמור עליהם ועל ילדיהם. אני מברך אתכם ג"פ (= ג' פעמים) מכל ליבי וכן ילדי מברכים אתכם. דרישת שלום לבבית למנחם שלכם, רעייתו ובתו, ליהודה, רעייתו ובנו, לזיסל, רעייתו ובתו, לשלמה ולחיה.
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה, ידידך הטוב ביותר המקווה שעוד נתראה בטוב, משה גנדלמן.
26/8, יום ה' פרשת כי תבוא, י"ט ימים לחודש אלול.
הערות לטקסט:
"את העסק חיסלתי" - גנדלמן היה סוחר בדים אמיד. שותפו גולדמן שנפלה בינהם "מריבה" לא היה בן לודביפול. "לא יכולתי לקרוע את עצמי ולבצע שני דברים בו זמנית" – גנדלמן היה גם שותף במנסרה.
"בני יצחק שהפך לחייל" - גיוס חובה לשנה אחת לצבא הפולני. יצחק נספה בשואה.
"בלומה ולמן מסרה לי דרישת שלום מכם" - ולמן שעלתה ארצה ב 1932 הגיעה לביקור אצל משפחתה בעיירה ב 1937. הוא היתה אז כבר נשואה ואם לילדה קטנה בת שנתיים והיא לקחה אותה איתה !
פריסות השלום החמות של גנדלמן לכל בני משפחת שורצמן בארץ ישראל, ובמיוחד לשלמה וחיה (דודי ואמי) שעלו ארצה עם סבם וסבתם לאחר מות אביהם יוסף. האם (שרה) שנשארה בעיירה, ונספתה בסופו של דבר בשואה, אינה מוזכרת במכתב כלל.
"את תחילת הסליחות אומר בקברי אבות, אני אעלה גם לקברו של יוסף שלכם" – כאמור, יוסף, בנם הבכור של המכותבים ואביהם של הילדים שלמה וחיה, נפטר משחפת ב 1930 והוא בן 32. מין הסתם, להוריו שנאלצו להיפרד מעפר בנם עם עלותם ארצה, היתה בכך משמעות עצומה !
תקוותו של משה גנדלמן ש"עוד נתראה בטוב" לא נתגשמה. הוא אשתו, בנו ובתו נספו בשואה.
