לודביפול מנחם שחורי בוילנה 11ג
תמלול המכתב
18 באפריל - לוצק.
שלום לך צפורה יקרה !
הדרך היתה אמנם קשה מאד אך בכל זאת באתי בשלום הביתה. כיצד עבר עלינו החג בלי מלך המשפחה, לא קשה להבין.
הספקתי להיות ברובנה ולעזור קצת לשחרורו של שורצמן.
עכשיו נשוב לעניננו אנו. מה נשמע במוסד ? מה הספקת לעשות במשך החג ומה הן הפרספקטיבות להבא ? ההיתה לכן אספת הורים ומה הן ההחלטות ? מה בנוגע למעון קיץ ? הנרשמים כבר ילדים חדשים ? אבקש לכתוב לי על כל פרט ופרט. ועוד אבקש לכתוב את היומנים יום יום ולהתיעץ בכל פעם על החומר, לתת אינסטרוקציות לדודה ליובא. הביקרת את אננא פאולאוונא, מה היא דעתך עליה ועל עבודתה ? התוכלי להשתמש בחומר שלה (לקריאה וכתיבה) בתור דוגמא ?
שוב אבקש לכתוב לי על כל הנעשה במוסד ובסביבת "תרבות". שמא נתקבל מכתב ממר אלטרמן ? שמעתי שהוא שוב נסע לרומניה.
מה אצלך ? מצב רוחך, הרגשתך ? הקופצת את על ההרים בימי אביב כה יפים ?
דרישת שלום חמה לדודה ליובא, תכתוב גם היא.
שלום לך מחזי'לע, הוא עדיין זוכר אותך. שלום לבני ביתך, כתבי תיכף, רבקה.
הערות:
"כיצד עבר עלינו החג בלי מלך המשפחה, לא קשה להבין" שבפסקה הראשונה: אביה של רבקה, ובני משפחה רבים נוספים ! נרצחו בפרעות פטלורה הצורר האוקראיני ב 1919.
"שוב אבקש לכתוב לי על כל הנעשה במוסד ובסביבת תרבות" שבפסקה הרביעית: "המוסד" הוא גן הילדים של רשת החינוך העברי "תרבות" בו עובדות השתיים. המסירות המוחלטת ותחושת השליחות ! של שתי הצעירות הללו לעבודן בולטות תמיד, כאן ובכל התכתבות אחרת. "אלטרמן" הוא יצחק אלטרמן, מנהל הסמינר לגננות בקייב (ראו מכתביו בכותר הבא) בו למדו השתיים.
"חזי'לע" שבשורה האחרונה הוא יחזקאל (יליד 1919), בנם של רבקה ובעלה ישראל. משפחת רובין עלתה ארצה ב 1926 והתיישבה בתל אביב. צפורה גורדנסקי (הנמענת) ובעלה לעתיד מנחם שורצמן (שחורי) המוזכר אף הוא במכתב, עלתה ארצה ב 1924. שתי המשפחות קיימו קשר בל-יינתק עד יומן האחרון.
