לודביפול משפחת ולמן 7ב

תרגום מיידיש:

לודביפול !

אחותי היקרה בלומה !

אני מודה לך עשר פעמים על המתנה והברכות עבור גדאלצ'ע, הוא נהיה בלי עין הרע ילד טוב, מדבר יפה ואינו יכול להיפרד מהספרון ומהציצית. הוא אוכל עם הספרון וישן עם הספרון של קאבי (= כינוי חיבה לבתה של המכותבת) "ביריד כמו בשנה שעברה". היום הוא הולך לבקר את סבא וסבתא של קאבי. אצל רחל יש בן מאד מוצלח, הוא מאד דומה לצאליע. הלידה עברה ללא תקלות – ב 6 בערב רחל ושניאור חזרו מטיול רגלי ושעתיים לאחר מכן, בשעה 8, היא ילדה את הבן. השמחה בבית היתה בלתי ניתנת לתאור. לילד קוראים ברוך מרדכי ע"ש הסבא של בריינדל ורחל. אצלנו הכל בסדר, השאלה בנוגע לחלוקה (?) עדיין לא יושבה אבל כאשר יגיעו התוצאות אכתוב לך מיד.

כתבי לי יקירה מה נשמע אצלך ? תספרי לי כשקאביל'ה תראה את השלג שיירד השנה (הכותבת לא מודעת לעובדה שבארץ ישראל לא יורד שלג כמו בפולין ....), אם היא תשאל בפליאה "מה זה, מה זה" ? ומה שלומה הקטנה ? אני מאד מתגעגעת אליה ואנו מזכירים אותה כאן לעיתים קרובות. מה הלך הרוחות בארץ ישראל ? אני מאמינה שעל כל החדשות מהעיירה יכתבו כבר ההורים. כאן אסיים בגלל שאבא עומד לצאת (= לסניף הדואר). אנא עני מיד. אני מברכת את קאביל'ה שלך, ממני, אחותך הנאמנה, בלומה. (הפניה "אחותך" היא פניה של קרבה וידידות גדולה ולא של קשר דם).

ברכות מגידלצ'ה, מההורים ומיאנקעל, כולם מברכים אותך. נאחלע נהיה מאד יפה, הוא דומה מאד לאביו, הוא נהיה גברבר ומסתובב עם הבן דוד שלו. קלמן כבר התעניין מסביב על מנת להתבסס (= כלכלית) אבל אני לא חושבת שזה יקרה בחורף הזה, ואולי כן ? הערשיק בעניעס נפטר לאחר שבועיים של מחלה.

הערות לטקסט:

עפ"י התוכן והמידע הרב כאן אודות ארועים כאלה ואחרים, המכתב נכתב בתחילת שנת 1939, כשנה לאחר שהמכותבת בלומה לבית ולמן ובתה התינוקת אראלה ("קאבי") הגיעו מארץ ישראל לביקור בעיירה, והוא שריד עדות אחרון למשפחת ולמן שנכחדה.

כותבת המכתב, בלומה ולמן לבית פייגל היא גיסתה של בלומה המכותבת בא"י. היא, קלמן בעלה וגדליה (גידאלצ'ע) בנם הנזכרים כאן אף הם, נספו כולם בשואה.

הילד ברוך מרדכי ("מוטל'ה") ולמן שהולדתו מתוארת כאן בשמחה, נספה בשואה (בן 3 בסה"כ) יחד עם אמו רחל ושתי אחיותיו ! אביו שניאור ניצל.

נאחלע המוזכר כאן הוא נחמן ולמן, הבן הצעיר במשפחת ולמן, נספה אף הוא בשואה.

הערשיק בעניעס המוזכר כאן כמי שנפטר לאחר שבועיים של מחלה הוא הערשיק (הבן של בעניע) שתדלן (בעיירה לא נהוג ואפילו לא מכובד להשתמש בשם המשפחה) והוא אבי סבתי מצד אמי.