לודביפול מש' שורצמן ושתדלן 1א
יעקב יוסף ("יוסל") שורצמן, 1898-1930
שלא כבתמונות מאוחרות יותר שלו (והן לא מרובות), יוסף כאן ללא זקן וללא כיפה, דבר כמעט בלתי נתפס לאור העובדה שהוא הבן הבכור למשפחת שובי"ם ומשרתים בקודש, ובעצמו מוסמך לרבנות ולשחיטה.
זו היתה איבחה קצרה וחולפת בחייו של יוסף הצעיר בתקופה בה נישא לשרה, בתו הבכורה של הערשיק שתדלן, סוחר בקר אמיד ופטריארך בלתי מעורער של משפחתו הענפה, בית"רי באהדתו הפוליטית ומרוחק מהדת כרחוק מזרח ממערב. במונחים של ה"שטעטל" היו אלה נישואי "אצולת הדת" עם "אצולת הממון" וזה היה מאד מקובל מימים ימימה. כשנישא לשרה, נאלץ יוסף, בלחץ אמו, לוותר על אהבת נעוריו. האם התנגדה לאותו שידוך מהטעם שהנערה (שיבק'ה סנתר שמה) היתה בת עגלון. אפשר, עם כן, שבהסרת הזקן והכיפה מצא יוסף דרך להביע מרדנות לאחר שנאלץ לבחור בשידוך שלא לרוחו.
יוסף חזר לדרך המסורת ואולם הקפיד על חזות דתית "מודרנית" כפי שניתן להתרשם לפחות מתמונה נוספת אחת שלו בהמשך, הוא ניהל את ה"בנק העממי" / קופת גמילות החסדים בעיירה שהיה למעשה אלטרנטיבה למימון היות ושעריו של "בנק האיכרים" (של הגויים) בעיירה היו נעולים לחלוטין בפני יהודים, אף אם היו בעלי אדמות ביניהם. בן העיירה, צבי טוכמן, שמסר לי אין-ספור עדויות (מפורטות ומרגשות) על חיי היום יום ואנשי העיירה, הכיר היטב את "יוסל". ב"ימים הנוראים", מספר צבי, היה יוסף משמש חזן בבית הכנסת ואת נוכחותו המרשימה וקולו המרעים ב"כל נדרי" הוא נוצר עמו כחלק מזכרון נעוריו מעולם שחרב.
שני ילדים נולדו לו ליוסף, שלמה בשנת 1922 וחיה בשנת 1924, ואולם הגורל לא היטיב עמו. הוא חלה בשחפת ואת כל שנותיו האחרונות העביר בטיפולים באתרי מרפא שונים ברחבי פולין, ובעיקר באוטבוצק (Otwock) הנודע ובשיטות הטיפול המתישות (והיקרות) שהיו נהוגות באותם ימים. אמו, יש לציין, נתלוותה אליו בכל אותם מסעות של שבועות ולעיתים חודשים של ניתוק מהבית ומהמשפחה. יוסף נפטר ב 23 בפברואר 1930 והוא בן 32. משבר מותו האיץ בהוריו הציוניים לעלות לארץ ישראל. הם עשו כן ב 1934 כשהם לוקחים עמם את שני ילדיו הקטנים. שרה אשתו, אם ילדיו, שנשארה "לעת עתה" בעיירה, נספתה בסופו של דבר בשואה. הערה: יוסף הוא סבי ואני קרוי על שמו.
