לודביפול מש' שורצמן ושתדלן 25ב
תרגום מיידיש:
יום א', י"א טבת, 20 בדצמבר 1936
ילדי היקרים שלמהל'ה וחיהל'ה שלום רב לכם ותודה לאל שאחרי זמן שציפיתי לשמוע מכם אות חיים, בדאגה רבה לבריאותכם ובכלל לחיים שלכם שכל כך רחוקים ממני, אני בכל זאת מחכה מידי יום ביומו לקבל מכם מכתב, אני כותבת לכם בדרך כלל כל שבועיים, והנה היום הגיע סוף סוף מכתב מכם שכה חיכיתי לו. אני בוכה ומאושרת, קוראת וחוזרת וקוראת, מחזיקה אותו בידי כדי לחוש את קרבתכם – זהו !
המכתבים שלכם הם הקשר היחידי שיש לי אתכם בחיים שלי, לא קל לחיות בגעגועים ובמחשבותי עליכם ולא לראות איך אתם גדלים ומתפתחים. אני מנסה איך שהוא להמשיך בחיי בתקווה ובציפיה שאולי יבוא יום ואזכה לראותכם כי אחרת, בלעדיכם, חיי אינם חיים. כתבו לי ואל תשכחו את אמכם האוהבת ומתגעגעת וחושבת רק עליכם יקירי, אנא כתבו ותחשבו עד כמה כל מכתב שלכם אני קוראת אין סוף פעמים כדי להרגיש את קרבתכם.
אוהבת, אמכם, שרה.
(תוספת בחזית הגלויה) וכאן המשך המכתב !
ערב טוב לכם ילדי היקרים, כתבו לי ואל תשכחו את אמכם הדואגת לכם ולא מפסיקה לחשוב עליכם יומם ולילה. הפעם המכתב שלי יותר ארוך ואולי זה בגלל שאני חוזרת שוב ושוב על אותם דברים שמטרידים אותי בלי סוף – חוסר הידיעה אודותיכם.
הערה:
מכתב קורע לב של אם שנסיבות החיים נתקו אותה מילדיה כשהם עלו לא"י והיא נשארה מאחור בפולין. היא נאחזת בהתכתבות אתם כטובע הנאחז בקש. תקוותה לאיחוד אתם לא התממשה והיא נספתה בסופו של דבר בשואה.