לודביפול מש' שורצמן 103ב

תרגום מיידיש:

מכתב מרדכי זאב

בעה"ש רח' (ראש חודש) אייר תרפ"ט, סעלישט

(פותח בשתי שורות בלשון הקודש ועובר אח"כ ליידיש) כ' (כבוד) בנינו היקרים לנו מאד מו"ה (מורה הוראה) מנחם מענדל, צפורה ואורי שיחיו, ת"ל (תלמוד לומר) החיים והשלום אתנו כולנו יחד יתן לשמוע ז"מז (זה מזה) כל טוב ולהתראות בכי טוב.

מנחם יקירנו, אנו מאד מבקשים ממך, אנא כתוב לנו מה נשמע אצלכם, מדוע מאז המכתב שכתבת אלינו בכד' אדר ב' לא שמענו מכם יותר עד רגע זה ומווינה מצפורה ואוריל'ה אין אנו שומעים דבר בכלל. כתבנו לה מספר פעמים לכתובת  שאתה שלחת לנו אולם לא קיבלנו כל תשובה כך שאיננו יודעים מה מצבם. תאר לעצמך כיצד אנו מהלכים בוכים מיום למשנהו ומצפים מהדואר שיגיע עם ידיעות מכל הכיוונים, מא"י, מווינה ומלוצרן או דרך רבקה שלנו. אין אנו דורשים דבר מאף אחד וכבר שילמנו עבור היום של יו"ט (יום טוב) כך שמיד לאחר יו"ט אנחנו ניסע ללוצרן כדי לקבל ידיעה מדויקת. התעניינו גם אצל דודה בריינדל מאחר וגם מרבקה לא שמענו דבר. תארו לכם את היסורים שעוברים כשאנו לא יודעים דבר על הקורות אתכם. האמינו לנו שאין בכוחנו לשאת צרות רבות כל כך לכן אנו מבקשים, כתבו לנו מיד מה אתכם, שמא צפורה והילד הגיעו כבר הביתה לאחר הטיפול הדרוש. היה ברוך אברהם המברך אתכם ברפואות וישועות ובכל טוב, מרדכי זאב.

אנא עשו את כל שביכולתכם על מנת שיהודה שלנו יכתוב אף הוא מכתב. בית יוסף ת"ל (תלמוד לומר) שלום.

מכאן מכתב רבקה, אשת מרדכי זאב

ילדי האהובים והיקרים, מנחם, ציפורה ואוריל'ה שתהיו בריאים כפי שאני אכן מאחלת לכם. ילדי היקרים מה קורה אתכם, הרי לא קיבלנו מכם זה זמן שום מידע ואילו אנו כתבנו לכם פעמים רבות. הן זה בלתי אפשרי לקבל מכם מענה ותארו לכם את היסורים שאנו חווים מדי יום כשאין אנו מקבלים דבר וכבר לא יודעים מה לחשוב ולהרהר. מה אומר לכם שמצידי אני כבר מוקפת בצרות מכל כיוון. לפני פסח קיבלנו מכתב שצפורה ובנה נמצאים כבר בווינה ושהיא מיד תכתוב לנו. אנחנו מיד כתבנו לה וכבר עבר פסח ועברו עוד שבועיים מאז פסח ולא קיבלנו שום תשובה. אני מבקשת מכם מאד, אנא חשבו עלינו וכתבו לנו מיד תשובה מה קורה עם הילד ומה אמרו הרופאים, באמת כבר הגיע הזמן שנשמע בשורה טובה. אמכם רבקה.

הערות:

המכתב הזה נכתב למעלה מחודש ימים לאחר מותו של הילד אורי בווינה והמשפחה בפולין עדיין אינה יודעת את שעלה בגורלו. הסב מרדכי זאב מציין שקיבל את מכתב בנו מנחם מיום כ"ד אדר ב' (5 באפריל 1929) וכי אין בו תשובה לשאלותיו/חששותיו לגבי גורל נכדו. יש לציין כי ביום ה 5 באפריל כאמור (שהוא יום אחד בדיוק לפני מותו של הילד !) גם לאביו בארץ ישראל עדיין אין תשובה לשאלה הזאת שכן הוא עצמו עדיין בערפל ומידע אמיתי אינו מקבל.

הסב כותב בפסקנות שהוא והסבתא מתכוננים לצאת לדרך ללוצרן שבשוויץ (מיותר לציין – מסע דמיוני כמעט לזוג הזקנים הללו) כדי לבדוק ממקור ראשון (שם אורי היה אמור לעבור טיפול לליקוי השמיעה שלו) את אשר אירע לנכדם. כמו כן, כותב הסב, כי ניסה לדלות מידע מ"רבקה שלנו" (רבקה רובין, יצאה למסע יחד עם צפורה כשמטרתה לפגוש את בעלה בברלין ולבקר את משפחתה בלוצק) ומ"דודה בריינדל" (אמה, בריינדל שיינמן), אבל גם בדרך זו לא הצליח לקבל את המידע המבוקש.

יש להוסיף גם כי מהתכתבויות נוספות מאותה תקופה עולה שיעד הנסיעה של הילד ואמו היה וינה, שם היה אמור אורי להיבדק ע"י הרופא המומחה. יתכן כי במקור היתה העיר לוצרן היעד אבל דברים כנראה השתנו וההורים בפולין לא היו מעודכנים בפרטים.

יש לציין גם, שעפ"י תוכנית המסע המקורית של צפורה ובנה, היו אמורים השניים, לאחר סיום הטיפול הרפואי, לנסוע לביקור בלודביפול על מנת להציג לסבא ולסבתא לראשונה את נכדם בן השלש יליד א"י .... סיבת מותו של הילד היתה ככל הנראה אפנדציט שלא אובחן בזמן. בגלל הציפיות, הפחד המצמית והקושי להעביר מידע במועד, הטרגדיה הבין יבשתית קבלה ממדים אפיים.