לודביפול מש' שורצמן 19ב

דברי יהושע (שיקה) בורינטר בעברית בחזית הגלויה:

שלום רב, לכם קרובים יקירים !

אני כבר בבית, גמרתי כבר גיוסי בצבא – שמחתי רבה.

עכשיו בעת שמחה שלכם, אשלח לכם ברכתי לשנה החדשה, ברכה היוצאת מהלב, ומזל טוב. דרשו בבקשה בשלום מנדל, זיסקה וכל המשפחה. שלום רב לכם ושמחה רבה לכם תמיד.

שיקה

תרגום מיידיש, דברי האב הטרי הערשל פולסקי:

יום א', עיו"ט (ערב יום טוב) דסוכות, צ"ה, רובנה

דודי ודודתי היקרים !

יכול אני לבשר לכם בשורה טובה מאד. ביום אתמול, ש"ק (שבת קודש) פ' (פרשת) האזינו, נולד לנו בן. תודה לאל על כך שעשה עימנו חסד ! בבקשה כתבו מיד תשובה ! כתבו על שלומכם הטוב וכן שלום הילדים והנכדים – בתקווה לטוב. אנחנו כולנו מצויים תודה לאל בקו הבריאות. דרישת שלום גם לבני הדודים שלנו אשר אינני מכיר אפילו את שמותיהם.

שיהיה לכולכם חג שמח ! הפריילנן יו"ט (יום טוב) ! וכשנקבל את מכתבכם, נענה לכם תיכף ומיד, לכל אחד בנפרד. היו לנו בריאים ומזל טוב לכולנו.

שנה טובה, בן דודכם, א. צבי

הערות לטקסט:

צבי / הערשל פולסקי ורעייתו רחל לבית רזניק מגיעים במיוחד לעיר רובנה לרגל לידת בנם. ככל הנראה היולדת בשמירת הריון ומכל מקום ידוע שמצבה הרפואי אינו שפיר כשהיא מובהלת עד לרובנה הרחוקה ללידה בתנאים רפואיים משופרים. בתקופת שהותם בעיר הם גם מתארחים בבית משפחת בורינטר – קרובי משפחה וחברים קרובים של רבקה, אמה של היולדת והמכותב מרדכי זאב (שורצמן) שחורי, אחיה, בארץ ישראל.

"בני הדודים" אותם הכותב לא מכיר הם מנחם, יהודה וזוסיה, בניו של מרדכי זאב, אשר עלו לארץ ישראל עשר שנים ויותר קודם לכן ועל כן הכותב, שנכנס למשפחה ע"י נישואיו לרחל, אינו מכיר אותם.

יהושע (שיקה) בורינטר המצרף את ברכתו בעברית בצידה השני של הגלויה, מציין את היום השמח שהוא עצמו נתון בו, סיום שרותו בצבא הפולני (שרות חובה של שנה אחת). הוא ואחותו הבכורה חנה (ראו גם תעוד "מכתבי חנה בורינטר" החשובים) היו שניהם ממנהיגיה הצעירים הבולטים של "השומר הצעיר" בעיר. בית ההורים, חיים זאב ורייזל בורינטר, היה פתוח תמיד לבני משפחה שהיו צריכים לעבור בכרך הגדול של ווהלין מסיבות כאלה ואחרות, ובינהן, תחנת ביניים הכרחית במסלול המהגרים היוצאים מפולין בדרכם לארץ ישראל. חנה ושיקה, למרבה הטרגדיה, רצו בכל מאודם לעלות לארץ אך לא עלה בידם. הם נישאו והקימו את משפחותיהם ברובנה ושם גם נחרץ גורלם. כל המוזכרים כאן, בהקשר זה או אחר, הם ובני משפחותיהם, נספו כולם בשואה. אחד ששרד – שלמה, אחיהם הצעיר של חנה ושיקה, היה בר מזל כשעלה על האניה האחרונה שעזבה את חופי ארופה אך ימים לפני פרוץ מלחמת העולם והגיע בשלום לארץ ישראל ולקיבוץ שער הגולן.