לודביפול מש' שורצמן 22ד
תרגום מיידיש
26 באפריל 1935, כבוד ידידי הנכבד הרב ר' מרדכי שוורצמאן שיחיה
בראשית דברי, במענה למכתבך, אומר כי בריאותנו תודה לאל טובה, שיעזור האל ונשמע שגם בריאותכם לא פחות טובה. תודה גדולה מגיעה לך על מתנתך היפה, על ה"מזרח" ששלחת עבור בית הכנסת שלנו (= כרזה אומנותית עם הכיתוב המסורתי "שיויתי ד' לנגדי תמיד"), הוא ניצב בצורה נהדרת על קיר המזרח של בית הכנסת כך שכל אחד יכול להתקרב ולראות מה שכתוב בתמונה. כולם לא חדלים לדבר על כך בהתרגשות וכל אורח זר שנכנס שואל מניין השגנו "מזרח" כזה. הגבאים של בית הכנסת הנהיגו השנה סדר תפילה חדש. יום יום, בוקר וערב, מתפלל מנין, לעיתים בבוקר ישנם שלושה מניינים, בשבת מקיימים סעודה שלישית והבדלה. במסגרת השיפוצים טויחו קירות בית המרחץ ובונים אמבט עשוי בטון.
כעת אכתוב ברשותך חדשות אודות השוחט החדש. לאחר כל התקוות שתלינו בו באה עגמת נפש. במעשיו הרעים הוא גורם נזק לשלום הבית ולשמחה במעוננו. בחור "יקר" מאד, חתיכת טיפש ימח שמו. מיד עם בואו הוא רצה לערוך שינויים בבית הכנסת באמצעות הנגר ובינתיים לגזול מאיתנו אבל "בעלי הבתים" של ביהכנ"ס יחד עם הנגר לא הסכימו לכך. בינתיים הוא רצה גם "להשתלט" על מבנה בית הכנסת אבל לא אפשרנו זאת. תאר לך שהתברר לנו השבוע שהבחור רוצה עבור כל ה"מסחר" הזה (= ככל הנראה, החזקה על השחיטה בעיירה שנתונה עתה בידיו) 2000 זלוטי העיקר שנסכים להיפטר ממנו ושגביר (?) אמר שהוא רוצה לקנות את הנכס. המתפללים ענו לו שלא יתנו יד לכך. יש אפילו שמועה שמוטל השוחט חוזר לעיירה. זו הסיבה שאני כותב לך את הדברים הללו, בשם ציבור המתפללים ואנשים רבים בעיירה בכלל, האם יש אמת בדבר והאם אכן בדעתך לחזור ? אנא ממך, ענה לי מיד במכתב כי אם יש אמת בכך, אנו נשלם לשוחט את הכסף שהוא מבקש כדי שהמצב ישאר כפי שהוא. העיירה מוכנה ללוות את הכסף הדרוש אם רק תגיע, ואם לא, אנחנו נחפש שוחט אחר כי את הנוכחי לא נשאיר. אני כותב את המכתב הזה עכשיו מבית הכנסת ושותפים לו "בעלי הבתים" של העיירה ומבקש ממך, ר' מוטל, שתכתוב לי מיד תשובה ברורה בעניין הזה.
בנוגע לקופת גמילות החסדים, היקף הפעילות בה גדל. מוורשה מתקבל כל שנה כסף חדש, מדרבנים כל בעל חוב שישתדלו לשלם את החובות הישנים היות וישנם לווים חדשים שמעוניינים לקבל את 100 הזלוטי. מסור ד"ש לרבקע שלך, אמור לה שהשולחן (= תיבה לקריאה בתורה שנתרם על ידה לביהכנ"ס) ניצב תמיד במקום שביקשתם וביחד עם המנורה. בין יום חמישי לשישי (= כ"ב ניסן) היה יום השנה לפטירת אמך, הרב היה אצלינו בבית הכנסת לתפילה וביהכנ"ס נתן בקבוק יי"ש (= יין שרף). השבוע הזה קיבלנו בעיירה דרישת שלום מארץ ישראל, היה פה הרבי מסטולין והוא אף תרם סכום כסף נכבד של 350 זלוטי. השבוע היינו אצל מעליבען (?) והוא תרם 10 מטר עצים לבניין לביהכנ"ס. הוא התעניין אודותיך, על מה אתה כותב ועל חייך בארץ ישראל.
כעת ר' מוטל, אני מבקש שתכתוב לי מה קורה אצלך, כיצד עולה פרנסתך ומה עושים הילדים הבוגרים והילדים הקטנים. כתוב לי מעט חדשות מארץ ישראל כי אני מאד משתוקק להגיע לא"י גם כן. אפשר שאחי יסע לשם עוד לפני הפסח אם ירצה השם. באם תתאפשר בשבילי "דרישה" מא"י, ואולי יתמזל מזלי, אוכל גם אני לעזוב את סעלישט (=לודביפול). אני מבקש ממך, אנא כתוב מיד תשובה למכתבי. "בעלי הבתים" (= תושבי העיירה בעלי הנכסים שרק דעתם נשקלת בהחלטות העקרוניות הנוגעות לניהול חיי העיירה) של בית הכנסת מוסרים דרישת שלום גם לאשתך ולילדיך. גם רייזל ובנותי מברכים את כולכם, מאבא ואמא והילדים ברכות ג"פ (= ג' פעמים), ברכות החותנת ומוטל, נח עם חייצ'ה מברכים את כולכם ג"פ.
אנו מבקשים מכם תשובה מיידית, בכבוד רב, מרדכי ירמאלאי
הערות לטקסט
עפ"י הדברים, ברורה מעורבותו הרבה של הנמען ר' מרדכי זאב (ר' מוטל) שורצמן שו"ב בחיי הקהילה והחלל שהותירה עלייתו לארץ ישראל כשנה לפני כתיבת הדברים כאן. בעלותו ארצה, מכר ר' מוטל את ביתו וככל הנראה גם חזקת השחיטה שלו ושל משפחתו מדורי דורות לאותו שוחט צעיר המצוי עתה בסכסוך מדמם עם מתפלללי בית הכנסת. פנייתם הנרגשת של בני העיירה לר' מוטל היא אולי משאלת לב שהלה יחזור מארץ ישראל לעיירה ושדברים יחזרו לקדמותם, דבר שכמובן לא קרה. הדיווח למשל אודות פעילות קופת גמילות החסדים אינו מקרי שכן ר' מוטל היה מעורב בניהולה בכל מאודו וסיוע לנזקקי העיירה היה נשמת אפו.
בית הכנסת שארועים כואבים מטלטלים אותו מאז עלייתו של ר' מרדכי זאב לא"י הוא ביהכנ"ס של חסידי הרבי מסטולין וביקורו של הרב בעיירה זוכה לסיקור במכתב. על ביקורו של הרבי משה מסטולין (בן "הינוקא" רבי ישראל) בארץ ישראל (ב 1934) המוזכר במכתב גם כן, ראו עדות ממקור ראשון בערך "אריה אבטיחי" בתעוד הנרחב אודות העיר רובנה.
בדיווח שנשלח מהעיירה לר' מרדכי זאב כשנה ויותר לאחר המכתב הזה נאמר בין היתר: "אולי יעניין אותך זה ששני הגבאים הנוכחיים בבית הכנסת הם נח שטרקמן ומרדכי ירמאלאי. הם סדרו ושפצו את בית הכנסת בדרכם היפה והנעימה ואף שזה עלה הרבה כסף, יש לציין שהם עשו זאת על חשבונם הפרטי". ירמאלאי לא הצליח להגשים את משאלתו לעלות לארץ ישראל ומאצילות נפשו ומעשהו הטוב לא נותר שריד, הוא ומשפחתו נספו כולם בשואה.
