מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 6ב

אודות מעטפת המכתב ונתיב תנועתם של הניצולים הללו

בחודש יולי 1945 נחתם במוסקבה הסכם ה"רפטריאציה" שאפשר לפולנים (ויהודים ביניהם) שמצאו מקלט ברוסיה במהלך המלחמה, לשוב למולדתם. קבוצת הניצולים בני העיירה לודביפול שענתה לקריטריונים הללו, אכן עשתה את דרכה חזרה לפולין בדיוק במועד הזה. כפי שמציין הניצול אפרים שתדלן במכתבו המתועד כאן גם כן, הקבוצה עברה בראשית דרכה בעיר ביטום בפולין שהיתה היעד הראשון לחוזרים הללו. חלק מחברי הקבוצה נשאר שם וסיבותיו עימו (היו בזמן הזה עוד לא מעט ניצולים שטרם הפנימו את העובדה שיהודים לעולם כבר לא יוכלו לחזור לבתיהם המקוריים) והאחרים המשיכו בדרכם למערבה של ארופה כשהיעד הבא היה העיר לודז'. לודז' היתה באותה עת הריכוז הגדול ביותר של היהודים השבים הללו, שהו בה ניצולים לאלפיהם ולעשרות אלפיהם במשך מספר ימים או שבועות, שם הם ניסו לדלות מידע לגבי ניצולים אחרים ושם הם קבלו הכנה והכשרה ראשונית ומאורגנת להמשך דרכם. מלודז' הועברו הפליטים הללו את הגבול לסלובקיה ולבירתה ברטיסלבה, "קרש הקפיצה למערב ארופה". לאחר שהות קצרה ובתנאים קשים בברטיסלבה, היעד הבא היה אוסטריה. אוסטריה היתה למעשה עורק המעבר המרכזי בארופה כולה עבור הפליטים, מי למחנות הקבע (בגרמניה בד"כ) ומי לחופי ההפלגה (באיטליה בד"כ).

כחודשיים ימים לאחר שיבתם מרוסיה, מוצאים הפליטים הללו מושב קבע-ארעי במחנה העקורים טרופייאך שליד העיר גראץ, ומשם כותב אפרים שתדלן את הדו"ח הראשון שלו. "ויש האומרים שניסע הלאה" נאמר שם בין היתר. כפי שניתן ללמוד ממעטפה זו, החבורה (כולה או מרביתה) אכן יצאה לאיטליה מה שמצביע בברור, שהיא חלק מקבוצה שנועדה להפליג משם ליעדים שונים. ההסטוריון יהודה באואר בספרו "הבריחה", אותו ציטטנו קודם לכן בהקשר של הגעת הפליטים לעיר גראץ וסביבותיה, ממשיך ומספר (בעמ' 106) כי ניסיון ראשון להעביר 1200 פליטים מאזור ווילאך (הסמוכה לטרופייאך) לטארוויזיו שבצפונה של איטליה בחודש אוקטובר 1945, כשל, לאחר שהבריטים עצרו אותם בגבול והחזירו אותם למחנותיהם. ואולם, בעקבות הניסיון הזה, "גילו המשמרות האיטלקיים נכונות להניח לפליטים לעבור תמורת שוחד .... תוך הסכמה שבשתיקה של כמה קצינים בריטים רוחשי ידידות, נרכשו משאיות ואורגנו משלוחים שהעבירו אנשים אל מעבר לגבול .... ארגון הבריחה נתגלה אז במיטבו .... הפעולה החלה בסוף אוקטובר ובסוף חודש ינואר לא נשתיירו אלא כ 2000 פליטים באזור הבריטי של אוסטריה, השאר עברו לאיטליה ושיעור מסוים לאזור האמריקאי" מטארוויזיו עשו הפליטים הללו את דרכם לפירנצה (משם נשלחה מעטפה זו) ובהמשך לרומא וליעדי ההפלגה מחופיה המערביים של איטליה.

בחודש יולי 1946 כבר היה אפרים שתדלן בארץ ישראל ! וולף שתדלן ואשתו, אחרי שהעבירו זמן במחנה עקורים ברומא, הפליגו לארה"ב כשנה לאחר מכן.