מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 8ב

תרגום מיידיש

רומא, 12 בדצמבר 1946, יקירי שלמה וחיה שלום

אני יכול לכתוב לכם עתה שמצב בריאותנו תודה לאל בסדר. אנחנו נמצאים במקום שנקרא קיבוץ "סיתייסטוועס", יש פה משפחות עם ילדים קטנים אבל בסך הכל לא רע בכלל. קיבלתי את מכתבך חיה ושמחתי מאד על שזכרת אותי למרות כל השנים שחלפו שבהן לא היה לנו כל קשר. אני למעשה היחיד שנשאר מכל המשפחה הגדולה שהיתה לנו וכך רצה הגורל שרק אני נשארתי בחיים. מאד הייתי רוצה לדעת מה קורה אצלכם וכיצד מתנהלים החיים שלך ושל שלמה. כתבתי לגיסי בארץ ישראל שיתקשר למנחם מנדל הדוד שלכם וידרוש בשלום כל המשפחה. מנדל ענה לגיס שהוא לא זוכר אותי אחרי כל כך הרבה שנים. היה לי קשה לשמוע את הדברים הללו, זה הכאיב לי עד עומק ליבי ובכיתי בלי סוף. ביקשתי ממכר משותף מהעיירה, פריימן שמו, שישתדל לפגוש את מנדל שחורי ולדרוש בשלומכם. בינתיים יצרתי קשר עם אחותי רייזל והיא כתבה לי שתסדר עבורי ניירות כדי שאוכל לנסוע לאמריקה. מתי בדיוק זה יצא לפועל, אינני יודע. בינתיים קיבלתי גם מכתב מבת דודה שלי בארגנטינה, יעטא שמה, והיא כותבת שהיא מכינה עבורי ניירות לכניסה לארגנטינה. חיה, הגיעו אלי שמועות שאת עומדת להתחתן, למה את לא הודעת לי על כך ? הייתי מאד רוצה להגיע לחתונתך בארץ ישראל ולהביא לך מתנה יפה.

כתבי לי מיד תשובה חיה, הרי אני מתעניין בכם ורוצה לדעת הכל עליכם כי אתם בשבילי כמו ילדיי. אם בכל זאת אסע לאמריקה, אוכל אולי משם להגיע אחר כך גם לארץ ישראל כי אני משתוקק לראות אתכם. אני גם מקוה שאוכל לקנות לאשתי מכונת תפירה כי היא תופרת מעולה ! חיה ושלמה, נמצא עכשיו בתל אביב בן דוד שלי ושל אמא שלכם ושמו אפרים (פרוים), הוא היה אצלכם כי יש לו את הכתובת של מנחם מנדל, הוא טוען שמנחם בכלל לא ידע מי הוא וזה פגע בו מאד, גם אני הצטערתי לשמוע על כך. אפרים כבר חמישה חודשים בארץ ישראל וטרם הצליח לפגוש אתכם, שלמה וחיה, חבל ! אני ואשתי מוסרים לכם שלום, מסרו דרישת שלום לסבתא רבקה ולמנחם ואשתו. השתדלו לכתוב תיכף ומיד מכל מה שקורה אצלכם ואתכם, שלמה וחיה.

ממני, דודכם וולף שתדלן

הערות

תחושה קשה של התעלמות מניצולי השואה בדבריו של הכותב שהיתה (לצערנו) נחלת רבים. שני ילדיו של וולף שנספו בשואה, לאה ואליעזר, היו בני גילם פחות או יותר של אחייניו שלמה וחיה, ואין תימה שהוא כותב להם "אתם בשבילי כמו ילדיי" ורואה את חייו בעתיד כאן לצידם. חצי שנה חלפה מאז מכתבו הקודם ולא מפתיע עתה שוולף שינה את טעמו והיעד המועדף עליו כבר אינו ארץ ישראל אלא אמריקה, אפילו ארגנטינה היא עכשיו אופציה .... גם הדוגמה הכואבת של בן הדוד אפרים שתדלן, ש"נמצא כבר חמישה חודשים בארץ ישראל ואף אחד מבני המשפחה לא טרח לפגוש אותו", יוצרת את הרתיעה המובנת ! אפרים עזב את הארץ וחבר לדודתו יעטה (איטה) בארגנטינה לאחר שנואש כאן. וולף ואשתו הטריה (אשתו הראשונה, אם ילדיו, נספתה יחד עמם) אכן פנו לאמריקה.

מידע-נוסף2

מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 8

12 בדצמבר 1946, מכתב נוסף מרומא לתל אביב.…

מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 8א

דף שני.

מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 8ב

תרגום מיידיש רומא, 12 בדצמבר 1946, יקירי שלמה…
error: Alert: Content selection is disabled!!