מחנות העקורים קיבוצי הילדים והנוער של תנועת דרור בבילאבה 1ב
על תנועת הנוער "דרור – פרייהייט"
"דרור" במקורה היתה תנועה ציונית-סוציאליסטית שפעלה בערי אוקראינה החל מ 1917 ולאחר מלחמת העולם הגיעה לפולין. זו היתה תנועת עילית במוצהר אשר גילתה ענין הן בעבודה עם יהדות הגולה והן בעליה לא"י. מנהיגיה דחו מכל וכל את המרקסיזם כלשונו וראו בתנועת "החלוץ" בעל ברית אידיאולוגי. אף שהיתה תנועה קטנה, רכשה עד מהרה השפעה ניכרת ב"החלוץ", ובמיוחד בחבלי הספר שבמזרח פולין.
במקביל, ב 1920, בעקבות פילוג מהדהד במפלגת "פועלי ציון" הוותיקה, קמו על שבריה שתי מפלגות, "פועלי ציון שמאל" ופלג ימני, שהיה חבול הרבה יותר, אשר התאחד ב 1925 עם מפלגת "הציונים הסוציאליסטים" (בעצמה יציר פילוג במפלגת "צעירי ציון", מפלגה אשר עמדה בחזית המאבק למען השפה העברית) להקים את מפלגת "פועלי ציון - צ"ס" (ציונים סוציאליסטים). בעקבות האיחוד הזה הוקמה ב 1926 גם תנועת נוער משותפת, "פרייהייט" (חרות ביידיש), ובשמה המלא "האיחוד הסוציאליסטי של נוער עובד יהודי – פרייהייט". היתה זו תנועה יחידה במינה שכן היא שילבה זיקה עמוקה לתרבות היידיש מחד עם האידיאולוגיה הציונית שדגלה בפעולה ללא דיחוי להסבת היהודים בגולה מעיסוקיהם המסורתיים לכוח עבודה יצרני מאידך, ועם חינוך פוליטי לחלוציות וצופיות תחת דגל הארצישראליות הפעילה.
באותן שנים, בהשראת תחושת ההתלהבות שנסכה "העליה הרביעית" הגדולה (1924-1926), החל מתגבש גוש ציוני-סוציאליסטי גדול בפולין ולאיחוד המדובר של האגף הימני של "פועלי ציון" עם "הציונים הסוציאליסטים", הצטרפה גם "דרור" הקטנה. מנהיגיה האמינו כי, לראשונה, אפשר יהיה להתמודד עם ה"בונד", "פועלי ציון שמאל" והקומוניסטים על ליבו של מעמד הפועלים היהודי בפולין.
ב 1924 נכנס "שחקן חדש" לתמונה. באותם ימים, ימי הגאות של ההתגייסות הציונית (בעקבות ההתלהבות שהביאה איתה העליה הרביעית כאמור), הקימה תנועת "החלוץ" ארגון חדש – "החלוץ הצעיר", כדי שיהווה מעין מאגר של כוח אדם לתנועה. עד מהרה קמו בפולין כ 70 סניפים של "החלוץ הצעיר", ושוב, היו אלה אזורי הספר (ווהלין, פולסיה, וילנה, ביאליסטוק) שהובילו את המגמה. יחד עם זאת, ובמקביל, קמו גם סניפים של "החלוץ הצעיר" באופן ספונטני, כפי שמתארים למשל חלוצי העיירה ברסטצ'קה (מחוז ווהלין) בספר הזיכרון לעיירה: היה זה בשנת 1924, שום תנועת נוער לא היתה בעיירה ודלתות "החלוץ" עדיין סגורות בפנינו, הצעירים. התאספנו קומץ חברים, נערים ונערות מגומרי ביה"ס "תרבות", והחלטנו להקים ארגון חלוצי של צעירים שבמסגרתו נתחנך ונתכונן בבוא הזמן לעבור ל"החלוץ".
במשך השנים, ניסו אנשי "הקיבוץ המאוחד" מארץ ישראל, ובהם יצחק טבנקין, להשפיע על התקרבות "פרייהייט" ו"החלוץ הצעיר", שהיו קרובות זו לזו, גם מבחינת ההרכב העממי-פרולטרי של חבריהן, אך הדבר לא התממש. רק ב 1938, משעננה כבדה כבר כיסתה את אופק העם היהודי, הצליחו שתי התנועות לצלוח את המכשולים ונתמזגו לתנועה אחת – "דרור העולמית". עם האיחוד, מנו חבריה כ 20 אלף צעירים וצעירות.
למיזוג בין "פרייהייט" ו"החלוץ הצעיר" היתה השפעה הדדית חיובית ומפרה. בעוד ש"פרייהייט" הפכה לתנועה חלוצית מגשימה, "הודבקה" "החלוץ הצעיר" בערות הפוליטית של "פרייהייט". אם לפני האיחוד היתה "החלוץ הצעיר" אדישה למדי לנעשה בחיי העם היהודי בגולה ושללה כל מעורבות פוליטית מפלגתית, הרי שאחרי האיחוד הצטרפו רוב בוגריה למפלגת "פועלי ציון – צ"ס" ונעשו רגישים יותר לבעיות שהעסיקו את המוני בית ישראל בגולה ערב המלחמה. בתקופת השואה בלטה "דרור" בפעילותה החינוכית- תנועתית והיתה אחת היוזמות, המארגנות והמנהיגות של המלחמה האנטי-נאצית בגטאות ועם הפרטיזנים ביערות. למזלה של התנועה, שרדו מספר מראשיה את התופת הנאצית כדי להנהיגה בתום המלחמה, וביניהם, יצחק ("אנטק") צוקרמן, צביה לובטקין וטוביה בוז'יקובסקי, ולהוביל את פעולות ההצלה והשיקום של שרידי העם.
אף כי, כמצוין, קיבוץ הילדים ע"ש פרומקה פלוטניצקה בבילאבה השתייך לתנועת "דרור", הרי שאל לנו לשכוח כי בבילאבה (כמו גם בערים רבות נוספות ברחבי פולין) הוקמו עשרות ואף מאות קיבוצי ילדים כאלה, ואשר השתייכו לתנועות נוער נוספות מכל זרם מפלגתי קיים. בבילאבה עצמה פעלו גם קיבוצי ילדים ונוער של תנועת "הנוער הבורוכובי", אשר, כמתואר בתעוד נפרד כאן, היתה לאחר המלחמה לשותפתה הקרובה של "דרור" לדרך.
פרומקה פלוטניצקה, אשר הקיבוץ בבילאבה נקרא על שמה כאמור, היתה חברת "פרייהייט" מנעוריה וחברת מרכז "דרור" בוורשה עם הקמתו ב 1938. פעילת מחתרת מרכזית אשר מתה מות גיבורים עם אחרוני הלוחמים בעת חיסול גטו בנדין ב 3 באוגוסט 1943. בת 29 במותה.
הסקירה מבוססת על הפרקים הרלוונטיים בספרו של עזרא מנדלסון "התנועה הציונית בפולין", הוצאת "הספריה הציונית", ירושלים, 1986, בספרו של יואל רויזמן "הנוער הבורוכובי ודרור בפולין אחרי השואה", הוצאת "יד טבנקין", 1999, וכן על נתונים מתוך "גולה ותקומה".
