מלבוב לארץ ישראל חליפת מכתבים מבשרת טרגדיה 1ב
תרגום מיידיש
לבוב, 7 בינואר 1939, בני יקירי !
איננו יודעים איך לחיות את חיינו בזמן שזה כארבעה שבועות לא קיבלנו ממך שום מכתב וזאת למרות בקשתנו והבטחתך שתכתוב לנו לעיתים תכופות. שוב עוברים שבועות עד שאנו זוכים למכתב אחד. ראה את חברך כבשני, שם עד היום ההורים מקבלים מכתב בכל שבוע, ומה איתנו ? במקום לספור שבועות העוברים בין מכתב למכתב, עלינו לספור חודשים על גבי חודשים עד שמגיע מכתב. אם היית רואה את השמחה שלנו עם קבלת המכתב, לא היית מענה אותנו כל כך. באם רק מעט זמן בידיך, שלח לפחות גלויה עם מספר מילים.
אצלנו הכל כפי שהיה. חורף עכשיו אבל לא כל כך קר. האם אתה מקבל מכתבים מישראל ? לנו אינו כותב כלום, כנראה שלא מתאים לנגיד לכתוב לקרובים הקבצנים שלו.
מנשק אותך, אביך צבי
הערות לטקסט
חלפו בדיוק ארבע שנים מאז עזב אלי את ביתו ומשפחתו ועלה לארץ ישראל ואביו צבי/הרמן שטגר מלין כאן על הירידה המתמשכת בקצב כתיבת המכתבים שלו. צבי גם מביע אכזבה מהולה בסרקזם מגיסו (אחי אשתו), ישראל בדנר ברמת גן, הנוהג דרך "נגיד המתעלם מקבצנים" ואינו כותב דבר למשפחה בלבוב.
חשוב לציין כי מעמדה הכלכלי של משפחת שטגר בלבוב, עד לעת האחרונה, לא היה "קבצני" כלל ועיקר. עסק משפחתי עצמאי אפשר קיום בכבוד למשפחה על סעיפיה השונים. ואולם, מדיניות אנטישמית בוטה, הן חברתית והן כלכלית, מתוזמרת ללא שמץ של בושה ע"י השלטונות, הורידה את היהדות הגאה הזאת על ברכיה. (על הרקע ההסטורי, בתמצית, ראו בכותר הבא).
הערות כלליות ותודות
39 גלויות ומכתבים קיבל אלימלך/אלי (מקסימיליאן בשמו הפולני) שטגר בארץ ישראל ממשפחתו בלבוב בתקופה שמראשית חודש ינואר 1939 ועד שנותק הקשר סופית, בגלויה האחרונה מיום 26 במרץ 1941. כשלושה חודשים לאחר מכן תחל המתקפה הגרמנית על ברית המועצות שתסמן את תחילת הסוף של חיים יהודיים במרחב הזה. ההתכתבות במלואה החלה עוד כארבע שנים עוד קודם לכן, ואולם, מסיבות של אילוצים בהיקף הפרויקט, בחרתי להתמקד בתקופה הרת גורל זו בתולדות עמנו - מראשית שנת 1939 ועד הסוף המר.
המפעל הגדול הזה של תרגום המכתבים והבאתם ככתבם וכלשונם לקהל המתעניינים, לא היה אפשרי ללא הסיוע יוצא הדופן, המעמיק, מאיר-העיניים ורחב הלב של שניים: שלמה גוטליב שהיה אמון על התרגומים מיידיש ושלום רפופורט על התרגומים מפולנית. תודה מיוחדת לקרין שטרן, בתו של אלי שטגר, על תמיכתה הבלתי מסויגת.