מלבוב לארץ ישראל חליפת מכתבים מבשרת טרגדיה 105ב

תרגום מיידיש

לבוב, 25 במרץ 1940, בני יקירי !

בשבוע שעבר קיבלנו את גלוית הברכה שלך לשנה החדשה מיום 12 בספטמבר 1939, למרות שהגיעה באחור, בכל זאת שמחנו. אנו שולחים דואר כל 10-12 יום אבל לא מקבלים תשובה למרות שאחרים כאן כן מקבלים. אצלנו אין כל חדש, יוסף עובד במקום העבודה שלו וגם אני מקוה שבקרוב אקבל עבודה, יש לנו די למחייתנו. בבית הספר הלימודים מתנהלים היטב. אתמול חגגנו את חג הפורים, הכל היה כבשנה שעברה וחשבנו רק שאין אנו יכולים להיפגש ביחד אתך, אין אנו מאבדים תקוה, אולי בשנה הבאה.

מנשק אותך, אביך צבי.

הערות

המכתב ששלח אלי למשפחתו ביום 12 בספטמבר 1939 התעכב חודשים ארוכים עד שהגיע ליעדו, לא מפתיע לאור העובדה שנשלח 11 יום לאחר פרוץ מלחמת העולם .... מהנימה האופטימית הזהירה המשתמעת מהטקסט, אפשר להניח כי לאחר ההלם הראשוני שהביאה איתה המלחמה, התברר ליהודים כי "השד" (הקומוניסטי) אינו נורא כל כך: יש קיום בסיסי, יש עבודה ו"הלימודים בבית הספר מתנהלים היטב". גם מהבחינה האתנית, ידוע כי הוסר הלחץ האנטישמי הבוטה של תקופת השלטון הפולני !