מלבוב לארץ ישראל חליפת מכתבים מבשרת טרגדיה 12ב
תרגום מיידיש
לבוב, 23 באפריל 1939, בני יקירי !
בטוחים היינו שנקבל השבוע איזשהו מכתב ממך אבל לצערנו זה לא קרה, במיוחד בגלל שיאנעק מחכה לתשובתך. הוא מתהלך כל העת חסר סבלנות, מחכה כבר לרגע שיוכל לנסוע. השאלה היא רק כיצד ? בכדי לנסוע הוא צריך לעבור "הכשרה" ואליה הוא מיועד לנסוע כבר עכשיו. ואולם, אנחנו מעכבים בעדו כי לא ברור על איזו ויזה הוא יסע וחבל שבינתיים הוא יאבד את מקום העבודה שלו. כרגע משכורתו מכסה לנו את כל כל ההוצאות הבייתיות והנסיעה יכולה לעלות מעל 700 זלוטי. האם אתה חושב שקיימת אפשרות לקבל "דרישה" מאיזה מוסד חינוכי בא"י ? אולי אתה יודע על אפשרות כזאת ? מה אומר ישראל שניתן לעשות ? האם הוא כותב לך משהו בנדון ?
אצלנו עכשיו משבר גדול, לא עושים עסקים והכל נעצר עקב המצב הפוליטי, בעיקר בתחום מוצרי הצריכה.
מנשק אותך, אביך צבי
הערות לטקסט
המלכוד בו מצויה המשפחה אינו מבשר טובות: המשבר הכלכלי כפועל יוצא מהמצב הפוליטי מביא את המשפחה לסף עוני. משפחה שידעה רווחה כלכלית תלויה עתה במשכורתו של הבן יעקב יוסף וזה עושה כל שלאל ידו, בידיעת הוריו או במסתור, כדי לצאת מפולין. ואולם, כפי שידוע היטב, לא רק הנטל הכספי של צעד כזה הוא עצום אלא שגם ההגבלות המחמירות והמכסות שמטילים הבריטים על הכניסה לארץ ישראל דוחפים את הצעירים לכל מיני פתרונות יצירתיים מתחייבים כמו יציאה ל"הכשרה" כדי להשיג את ה"סרטיפיקט" המיוחל או להירשם (ולהתקבל !) למוסד להשכלה גבוהה בא"י, כמו בדרך בה פעל הבן אלי עצמו. כמובן שכל זה הוא לא עניין פרטי גרידא אלא נחלתם של מיליוני היהודים ה"לכודים" בפולין בעת הזאת. וכמובן, בתוך הבית פנימה, הטרגדיה נבנית שלב אחרי שלב, המרקם המשפחתי נפגע עקב חוסר כיס, מתחים עצומים ונקיטת מהלכים לא רציונליים. ולמרות הכל, האהבה העצומה והכבוד וההערכה ההדדייים שרוחשים בני המשפחה איש לרעהו (כפי שהם עולים באופן ברור מהטקסטים), ממשיכים לאחד אותם בתקווה משותפת.
