מלבוב לארץ ישראל חליפת מכתבים מבשרת טרגדיה 15ד

תרגום הטקסט הפולני

לבוב, 1 ביוני 1939, בני היקר !

סלח לנו על שלא ענינו מיידית למכתבך מיום 14 במאי אבל, כך יצא, שלא התפניתי לכתוב שהרי לפני החגים יש תמיד עבודה בבית ובחנות של הדודה ואני מחוייב לעזור. לגבי בואך לכאן לביקור, יש בליבי כאב רב. במהלך כל השנה חיכיתי בסבלנות עם האמונה שבקיץ בוודאות תגיע ואילו עכשיו, כפי שציינת במכתבך, דבר לא ברור עוד בגלל המצב הן בארץ ישראל והן בארופה. אצלנו המצב אכן מתוח אף שאנחנו לא יודעים דבר, רק יודעים שהכל נעצר ואנשים נותרו ללא עבודה. אפילו העיריה שתמיד העסיקה אלפי פועלים, אינה מציעה עוד תעסוקה בכלל. כמובן שגם אנחנו מרגישים זאת וזה כבר שלושה שבועות שאין כל עבודה בעסק שלנו. עם זאת, אנו לא מאבדים תקוה ומתפללים שאלוהים יהיה בעזרנו ויוציא אותנו מהמצב הלא נעים הזה שכל הקהילה היהודית שרויה בו.

חלפו החגים (חגי הנוצרים המקבילים לחג השבועות) אבל הם נגמרו לא טוב. ודאי כבר ידוע לך שבטכניקום של לבוב נרצח בצורה אכזרית סטודנט יהודי לכימיה, מרכוס לונברג ז"ל והוא הקרבן השלישי בחודשים האחרונים. האם זה הקרבן האחרון ? לאור המצב איש כבר אינו יודע. ביום ראשון בשעה אחת עשרה התקיימה ההלוויה, את הצער של ההורים ושל כל הקהילה היהודית לא ניתן לתאר. הדם בוורידים קפא ברגע הכניסה בשערי בית הקברות. עשרות אלפי אנשים לקחו חלק בהלוויה, גם אני הייתי שם. במשך כל היום לא יכולתי להירגע, עודי חש באזני את רעש האנחות שיצאו מלבבות ההורים האומללים. ליד קברו של המת נשא דברים הרב ד"ר לוי פרוינד והרבה יהודים אחרים ואף נוצרים.

בשבוע שעבר הגיע מכתב מישראל (הוא ישראל בדנר, אחי הניה שטגר הכותבת) לסבתא (כלומר לאמם) ובו הוא אומר שלא היה ידוע לו על כוונתך לנסוע לפולין. הוא גם מעלה את בעיית הולץ ? שעושה מאמצים כדי שיוכל לנסוע אבל לא יודע אם יצליח. הוא גם מדגיש מספר פעמים כי לא בצדק באים אליו בטענות כי מישהו אחר במקומו היה יכול לעשות יותר ממה שהוא עושה למען המשפחה. ואנחנו שואלים, מה באמת הוא עשה למען המשפחה ?

לגבי יאנעק אני מאד מוטרדת, אין לו סבלנות לכלום, רוצה רק לצאת להכשרה. כמדריך ב (?) הוא גם מרבה לנסוע למחנות/כינוסי מדריכים, אני לא תומכת בנסיעותיו אלה אך האם ישמע בקולי ? הימים הנוכחיים והעצבים שלי הולכים מצוין ביחד. מה נשמע אצלך ? אני לא שקטה לגביך כשאני קוראת מידי יום את החדשות מהארץ. ממש ברגעים אלה אני שומעת ברדיו שיש שוב דיבורים על חלוקת הארץ.

מברכת ומנשקת אותך ושאלוהים ישמור עליך, אמא שלך, (ובתוספת בחלקו העליון של הדף) דרישת שלום מאבא, יאנק, לושה והקרובים.

תרגום התוספת ביידיש בראש הדף הראשון והשני

שלחתי לך לאחרונה כתובת של הנערה לאשטמייער, אולי אתה מכיר אותה. אמא של פרוימי סגל בקשה שאכתוב לך שתהיה אצלה לפני הנסיעה שלך וכי תמסור את "החדשות".

מנשק אותך, צבי

הערות לטקסט

מתברר שוב ושוב שאלי תכנן ביקור אצל משפחתו בלבוב. אף שהסיבות כי לא יצא אל הפועל לא פורשו, אין ספק שבביטולו נצלו גם חייו. מי שנסעו במועד כ"כ קרוב לפרוץ המלחמה, הסיכויים שלהם לצאת מפולין היו אפסיים. הכותבים, לסרוגין, האב ואח"כ האם.

דברים דרמטיים על מצבה הכלכלי חסר התקנה של הקהילה היהודית וארועים אנטישמיים בוטים באכזריותם.

ראוי לציין כי כאשר ההורים מתייחסים לבנם הצעיר (זה שלצידם בפולין) במכתביהם, הם מכנים אותו בשם יאנעק או יאנקל בעוד שהוא עצמו מקפיד תמיד לחתום בשמו השני – יוסף.

מידע-נוסף2
error: Alert: Content selection is disabled!!