מלחמת השחרור יחיאל פרסיל 1א

פגישות עם יחיאל פרסיל בביתו שבצהלה בסוף 2012 תחילת 2013

יליד 1926, בעיירה ליד צ'רנוביץ, כיום בדרום אוקראינה, עלה ארצה עם משפחתו ב 34.

הדריך בקורס מכי"ם בג'וארה ובביתן אהרן והצטרף לגדוד (33) "ממש יום אחד לפני הקרב בטנטורה".

הכיר את ה"חברה" כי היה רמת-גני ולמשפחה הייתה מסעדה מוכרת בקצה הגבעה של רחוב ארלוזורוב, ליד הפניה למעלה הצופים (קן "הנוער העובד" ומרכז הפעילות של "ההגנה", היו אך צעדים משם). את מרבית התמונות כאן יחיאל צילם בעצמו במצלמת חובבים שנשא עימו.

לגבי שאלותי המתוכננות על הקרב בעיראק אל מנשיה הוא מספר:

קצין מבצעים חדש שזה אך הגיע מהפלמ"ח (איתיאל עמיחי), תאר בפני החיילים את מהלכי הקרב בנאום חוצב להבות ובצורה מיליטנטית ושחצנית, "נאום שלא היה כמובן מאחוריו שום דבר". שכן, לא הייתה שום הכנה לקרב: לא אימונים, לא מודיעין, לא מודל, לא תצלומי אויר, ולא כל מידע על התנהלות רגלית בסמטאות הכפר. הפקודה היומרנית ביציאה הייתה "לכבוש את התל". דובר עם זאת על החסימה המתוכננת, כנגד אפשרות תגבורת מצרית ממערב. בלילות שטרם הקרב, מטוסי "חיל האויר" שלנו (ביכולתם המוגבלת) פעלו מעל כשהם מודרכים ליעדם באמצעות שני זרקורים גדולים שנקודת החיבור של קרני האור שלהם היוותה ציון לטיסים היכן להשליך את הפצצות.

יחיאל, מפקד המחלקה ה"לא דתית" בפלוגה ג', מספר כי יצאו מה"כלביות" (פחונים) בחרבת אטללה לפעולה. החברה הדליקו נר שני של חנוכה על גג ה"וילה" ויצאו לדרכם בשעות הערב. בעת תנועת הכוחות בכפר עצמו במהלך הקרב, לא נראו סימני "ריכוך" אוירי או ארטילרי שלנו. אף שיחיאל מספר שכיס פלוג'ה היה יעד להפצצות כמעט כל לילה, יתכן שהן כוונו לתל (עיראני) ולא לכפר (עיראק אל מנשיה). בשל בקתות החומר העלובות שבכפר, הירי של הכוחות המצרים הממוקמים בו, חדר בקלות את קירות המבנים והחברה נפגעו. המשימה בכפר, לדבריו, הגיעה למבוי סתום ואל התל עצמו, איש לא הגיע. הטראומה היתה גדולה.

הנסיגה של הניצולים המועטים (והוא ביניהם) הייתה בשעות הבוקר לאור יום מלא. נסוגו לכיוון חרבת אטללה וזאת במעלה גבעה חשופה לאש האויב. דיברו שניתנה פקודת נסיגה אבל זו לא הגיעה לכוח המרכזי של הפלוגה הלכוד ב"חצר". לשאלתי לגבי הטרואמה האישית שלו ודברים שנאמרו ע"י אחרים לפיהם הוא חולץ (בכוח של משה מנהיים) כשהוא במצב של הלם קרב, אומר יחיאל, כי אכן לא היה במיטבו אבל הוא זוכר למשל, שלמרות המצב הקשה בו היה נתון הכח, הוא נשא עימו בנסיגה שני רובים כדי לא להשאיר חו"ח בשטח .... חשוב לציין בהקשר הזה גם דברים שסופרו לי ונרשמו על ידי אודות המערכה של הגדוד לכיבוש הכפר טנטורה שבעה חודשים קודם לכן ופועולו המצויין של יחיאל בראש חייליו שם.

הערה לגבי קצין המבצעים איתיאל עמיחי (י.ע.)

 

איתיאל (איתי) עמיחי היה מפקד גדוד בחטיבת "יפתח" כשזו תקפה ביחד עם כוחות של חטיבת "גולני" ו"חטיבת הנגב" ביום 27-28.7.1948 את כיס פלוג'ה במטרה לפתוח את הדרך לנגב. המבצע שכונה מבצע "גי"ס 1" נכשל ובעקבות הכישלון הדיח מפקד חטיבת "יפתח" מולה כהן את עמיחי. בהמשך מצא עמיחי את דרכו לתפקיד קצין המבצעים של חטיבת "אלכסנדרוני". יתכן (וזו רק דעתי) שלעמיחי הייתה אמביציה בלתי נשלטת, כאשר נקרתה בפניו ההזדמנות, להשלים את המלאכה שכשל בה בתפקידו הקודם ולדחוף ליציאה לקרב הנוכחית, גם ללא הכנה מספקת.

רשם: יוסי עופר

מידע-נוסף2

מלחמת השחרור יחיאל פרסיל 1

בנימין פיש מימין ויחיאל פרסיל, 1946-47. שני החברים…

מלחמת השחרור יחיאל פרסיל 1א

פגישות עם יחיאל פרסיל בביתו שבצהלה בסוף 2012…
error: Alert: Content selection is disabled!!