מלחמת השחרור פלוגה דתית 93ב

אביגדור שמואלביץ' (שלו), לוחם הפלוגה, על ארועים מרכזיים בתולדותיה - בקרבות בכפר סבא הערבית, טנטורה, קקון ורנטיה:

בקרב על כפר סבא הערבית אביגדור סופח ברגע האחרון כ"ברניסט" עם שני "מספרי 2" נושאי תחמושת לפלוגה אחרת. "הבלגן חגג" מכל עבר אומר אביגדור והוא מיקם את עצמו בחפירה שננטשה מלוחמיה הערבים מול שדה חיטה רחב ידיים ופרדס כדי לקדם התקפת הנגד. שני ארועים ארועים ראויים לציון: האחד כשלוחם ערבי חמוש הופיע מולו והיסס, אביגדור פתח באש ראשון וחיסל אותו. ארוע שני היה כשמפקד כיתה בשם צבי ארליך נטש את חייליו וניסה להסתלק מהמערכה ! אביגדור הודיע לו בתקיפות שאם הוא לא נשאר במקום הוא יורה בו ! ארליך עשה כדברו אולם מאוחר יותר מצא את ההזדמנות והסתלק.

המחלקה המקורית של אביגדור בפיקוד משה מנהיים יצאה לפעולת חסימה מזרחית  לכפר סבא הערבית. הכח כותר ע"י המון ערבים ומנהיים נתן פקודת נסיגה, בבחינת "כל אחד לנפשו", היו הרוגים ופצועים רבים. אביגדור מספר על גבורתם של שני לוחמי המחלקה, שלמה רוזנברג וחיים האגר שחילצו מהתופת תוך סיכון חייהם את חברם הפצוע, המקלען משה שפירא. השלושה היו חברים קרובים, מוסיף אביגדור, שלושתם ניצולי שואה עם "מספר על היד". אביגדור ניצל מהתופת הזה כאמור היות שסופח ברגע האחרון לכח אחר.

למחרת הקרב, אביגדור מציין, יצא עם כח למקום כדי לחפש נעדרים. המראות היו קשים שכן הערבים חתכו לחללים אוזניים, אצבעות ואברי המין. לוחם הפלוגה חנן טפרמן היה אחד מהם.

בקרב בטנטורה, אביגדור מספר, הוא היה בכח של המ"מ אמציה עמרמי שנע לטנטורה מדרום לאורך קו הים. התנועה היתה קשה ביותר. עמרמי נפצע באורח קשה בידו מפגיעת כדור רובה ציד של צלף אויב. השלב הקריטי היה הסתערות על עמדה ערבית בראש גבעה חולית. האש היתה קטלנית והרבה לוחמים "הכניסו את הראש לחול" (מקרא: קפאו מאחור בפחד) במהלך ההסתערות. הלוחם יוסף הולנדר נהרג. אל ראש הגבעה הגיעו רק שלושה: אביגדור עצמו, המ"כ שלו (מאוחר יותר מ"מ המחלקה הלא-דתית בפלוגה) יחיאל פרסיל ועוד אחד שלא זכור בשמו. המגינים הערבים נמלטו אל תוך הכפר. יחיאל, יש לציין, אך סיים הדרכה בקורס מכי"ם וצורף לגדוד יום לפני הקרב ! בו גם נפצע קלות והוא אישר בפני את הפרטים הללו.

החובש אריה קלפהולץ רץ בגבורה מפצוע לפצוע כדי להגיש עזרה עד שנפצע בעצמו.

לאחר הקרב, למרבה הצער, אומר אביגדור, סיוע רפואי לפצועים התעכב שעות ארוכות ולפחות פצוע אחד, חיים "אידלה" לוינשטיין, מת בצורה שלא היתה מחוייבת המציאות. הטרגדיה של לוינשטיין היתה אף גדולה יותר כי הוא היה אמור להשתחרר מהגדוד למחרת הקרב, בהיותו נהג קטר במקצועו, הוא היה דרוש במקומות אחרים.

לשאלתי לגבי שדרת הפיקוד אביגדור אומר כי המ"פ זיגו (זיגי) וקסלר היה קצין תשלומים ב"הגנה", ללא כל ניסיון קרבי ומאד לא אהוד בפלוגה. בטנטורה הוא לקח את המ"מ יגאל סוקולסקי כדי ש"ינהל עבורו את העניינים" אולם, לאחר הקרב, אביגדור אומר, וקסלר עבר מהפך קיצוני לטובה באישיותו.

אביגדור, שנפצע בקרב בקקון, מספר כי התקפת הנגד העירקית הכבדה היא שגרמה למרבית הנפגעים לכוחותינו. בקרב עצמו, בגזרה שלהם, היתה זו פלוגה א' (של גדוד 33) שעשתה את ה"עבודה השחורה" ואילו פלוגתו נכנסה לכפר דרך הפרצה שפלוגה א' יצרה. לנות בוקר, לאחר הכיבוש, שכבו לנוח בפאתי הכפר כשהחלה הפגזה מסיבית. מישהו הציע להיכנס ולתפוס מחסה בבית אבן שנראה מסיבי. באותו זמן החלה התקפת הנגד העירקית בה לקחו חלק 4 משוריינים ושני מטוסים. אביגדור ה"ברניסט" יצא החוצה מהמבנה ביחד עם חברו מרדכי פריד כדי לירות במטוסים התוקפים עפ"י התרגולת. היו אלה שני מטוסי דקוטה ותוך שפריד אוחז בדורגל המקלע, אביגדור פתח באש לעבר המטוסים. האש כמובן לא היתה יעילה דיה אבל פגז שנחת בסמוך אליהם, כמעט קיפח את חייהם. אביגדור "חטף" רסיס גדול בחזהו שלמרבה המזל לא חדר אלא "רק" היכה בו בעצמה. פריד לא נפגע. המ"כ משה מנהיים (שלאחר מכן יצא לקורס קצינים) מיהר לקרוע לו את החולצה ולחשוף את הפציעה והוא פונה ביעילות ובמהירות על ג'יפ למרפאה הקדמית בקבוץ המעפיל. גם בדרך מקקון למעפיל עדיין חטפו אש. מאוחר יותר פונה לביה"ח החטיבתי במחנה "דורה" שליד נתניה.

לשאלתי לגבי שדרת הפיקוד של הפלוגה אומר אביגדור, כי המ"מ שלו היה ככל הזכור שלום (סול) בסקין והמ"פ זיגו וקסלר.

אביגדור נפצע גם בקרב ברנטיה במבצע "דני", כחודש ימים לאחר הקרב בקקון. התנועה ליעד, אביגדור מספר, היתה רגלית מפתח תקוה. הלכו כל הלילה וסיירים בראשם. ליד הכפר ירו בערבי שנס לפרדס ופצעו אותו. סול (שלום) בסקין המ"מ, שלח את אביגדור לבדוק בפרדס ומשאיתר את הפצוע הודיע על כך לסול. סול ניגש לראות את הערבי, נתן לו כדור בראש ואמר (במבטאו האמריקאי הכבד), "עכשיו הוא בסדר". אביגדור נפצע ברגלו ממש בשלב הפריצה אל הכפר ("לא היתה התנגדות גדולה") וסול הורה לקחת ממנו את מקלע ה"ברן" הנחוץ כל כך לכח הלוחם והשאיר לו רובה ל"הגנה עצמית" במידת הצורך. בעוד חבריו נכנסים לכפר, אביגדור נשאר מאחור. לוחם נוסף, נתן פולק, נפצע אף הוא והשניים פונו לאחר מכן באמבולנס (שלל) של הגדוד. יחד איתם פונתה גם גופתו של לוחם הפלוגה צבי הרלינג ! אז גם אביגדור שמע שהרלינג נהרג כשחטף צרור בצוארו בעת ששכב עם מקלע ברתק על גג מבנה.

מפאת גילו הצעיר (בן פחות מ 17 בעת גיוסו בדצמבר 1947 !) אביגדור הוצא מהכח הלוחם עפ"י מדיניות צהל בעת "ההפוגה השניה", בסביבות חודש ספטמבר 1948.

נפגשתי עם אביגדור מספר רב של פעמים בביתו שבפתח תקוה במהלך השנים 2013 ו 2014, קשרי הידידות העמוקים בינינו נמשכו גם לאחר מכן.