נמל יפו, שער הכניסה לארץ ישראל 9
ברבע האחרון של המאה ה 19 חוותה הארץ עדנה מפתיעה כאשר, בעקבות פיתוחה של ספנות מודרנית באניות קיטור, הפכה היא מ"פינה נידחת" בשולי האמפריה ל"אחד המקומות הערים ביותר ברחבי הקיסרות התורכית בכל הנוגע למסחר ימי". מספר לא מבוטל של קווי אניות נוסעים החלו לפקוד את נמל יפו דרך קבע ובאמצעותן הובילו גם סחורות. עם זאת, במקביל, מטענים כבדים אך "פשוטים" המשיכו להגיע לחופי הארץ במפרשיות כמו זו שבתמונה שלפנינו. אלה לא יכלו כמובן להיכנס למעגן חזיתית דרך המעבר הצר שבין הסלעים אלא נאלצו לעשות כברת דרך ולהקיף את השונית מצפון, סמוך לשפך הירקון, ומשם בהפלגה לאורך החוף להיכנס למעגן דרך המעבר הקרוי דובלעה. במפרשיות הגדולות הללו הובאו לארץ נפט מזוקק ("ארוז" בפחי 18 ליטר) מנמל באטום (בטומי) שלחוף הים השחור, רעפים ממרסיי ועוד. (שמואל אביצור, "חיי יום-יום בארץ ישראל במאה הי"ט", עמ' 9, 287 ו 289).
