סטניסלבוב השומר הצעיר 15ב
מקרא המצולמים
עומדים מימין:
סאלו (שלמה) הולר, שרד את השואה, עלה ארצה והיה מורה דגול לילדים חריגים בהרצליה.
שרלוטה הורוביץ, לא עלה בידה להצטרף לקבוצת הבורחים דרך וילנה בדצמבר 1940 בגלל נכות ברגלה. נספתה. מספר אודותיה חברה הקרוב מנדל שרל: "עם שרלוטקה הורוביץ, העומדת לידי בתמונה הקבוצתית, היו לי קשרים מיוחדים. היא היתה אישיות יוצאת דופן ! היא באה להשומר הצעיר, ישר ובגלוי, ממשפחת רביים (אדמ"ורים).
מנדל שרל, תלמיד ישיבה ברוך כשרונות שהניח הכול מאחוריו כדי להצטרף ל"שומר הצעיר". מהפעילים והמנהיגים המרכזיים של התנועה בסטניסלבוב עירו ובגליציה בכלל. ניצל בבריחה דרך וילנה בדצמבר 1940. בארץ היה חבר קיבוץ המעפיל כל חייו.
פינק (פנחס) גולדנצייל, ניצל כפליט ברוסיה, עלה ארצה לאחר המלחמה וקבע את ביתו ברמת גן.
לא מזוהה.
אלישבע (אלזה) בינדר, כותבת היומן המפורסם בגטו, ילידת 1920. כניסתה האחרונה לכתיבה ביומן תועדה ב 18 ביוני 1942, נספתה זמן קצר לאחר מכן.
זהבה גליקמן, חברתה הטובה של אלישבע בינדר, נספתה אף היא.
לילי, חברתו של בוניו (דב) פרצובסקי (אחיו הבכור של יולק). בוניו, כמו גם רינה אחותם, עלו ארצה כחלוצים טרם המלחמה והתיישבו בקיבוץ עין המפרץ. לילי עצמה שרדה את השואה ועלתה ארצה.
חברתה הטובה של ויטה קסוינר, לא זכורה בשמה, שרדה, עלתה ארצה והתגוררה ליד חיפה.
ויטה קסוינר, אודותיה ועל סיפור הצלתה הדרמטי בפרק הנפרד המוקדש לה ולמשפחתה.
יוליוס / "יולק" (יהודה) פרצובסקי, ראש קן "השומר הצעיר" בעיר. נמנה על קבוצת הבורחים לווילנה בדצמבר 1940 ואשר משם עשו דרכם ארצה. אחרי המלחמה נישא לחניכה שלו ויטה קסוינר. בתחילה חיו השניים בקיבוץ גת ולאחר מכן עברו לעין המפרץ (שם כבר היו קודם לכן אחיו בוניו ואחותו רינה). בעין המפרץ נפרדו דרכיהם, יולק נשאר בקיבוץ וויטה עזבה.
יושבים מימין:
גיזה קריק ספלר, נספתה.
לא מזוהה.
שליח "השומר הצעיר" מא"י, יעקב ריפתין.
אסתר איילן, נספתה.
מנדל ספירשטיין, חבר של אלישבע בינדר, שרד והיגר לארה"ב.
שולמית טבק (כרמי לאחר נישואיה), נצלה בבריחה דרך וילנה בדצמבר 1940, עלתה ארצה והתגוררה ברמת גן. שולמית בת פייביש היא בת למשפחת טבק שעליה משתייך גם ענף של משפחת קסוינר.
הערה לגבי נתיב הבריחה מפולין לווילנה:
מעמדה המיוחד של העיר וילנה נקבע בתום המלחמה העקובה-מדם בין רוסיה הסובייטית ופולין מפברואר 1919 עד מרץ 1921. המלחמה שהסתיימה ב"הסכם ריגה" בו נקבעה במידה רבה גורלה של אירופה כולה עד לפרוץ מלחמת העולם השניה, הותירה את העיר וילנה כבירתה של "הרפובליקה של ליטא המרכזית", ולמעשה מדינת חסות פולנית.
ב 19 בספטמבר 1939, כשלושה שבועות לאחר פלישת גרמניה למערבה של פולין, נכנס צבא ברה"מ לווילנה ומבצע בה פעולות שיטור נרחבות. כשישה שבועות לאחר מכן, ב 28 באוקטובר, וילנה נמסרת למדינת ליטא העצמאית והניטרלית. מאותו רגע הופכת העיר ליעד מרכזי לפליטים הנסים על חייהם משטחי הכיבוש הגרמני. בה בעת, גם תושבי מזרחה של פולין (עתה תחת סיפוח סובייטי, ולא זמני), מבינים הבן היטב שמהמדינה הקומוניסטית בה הם חיים עתה אין יוצא ואין בא ואם ברצונם להגשים את חלום העליה לא"י, מוטב להם לקום ולעשות מעשה בזה הרגע במעבר חפוז וחשאי לווילנה. חלון ההזדמנויות, זאת הכול יודעים, יהיה קצר. ואכן, כשבעה וחצי חודשים לאחר מכן, ב 15 ביוני 1940, גם ליטא מסופחת לברה"מ ומאבדת את עצמאותה.
המסע מסטניסלבוב לווילנה הוא בן כ 1,200 ק"מ ! ומפרך, חשאי ומסוכן, וברור שלא כל אחד/ת יוכל לעמוד במשימה. ואף שהחל מקיץ 1940 התנאים בווילנה השתנו כאמור, זרם הנוהרים אליה לא נפסק, כולל קבוצת השוה"צ מסטניסלבוב, כפי שמעיד מנדל שרל, בדצמבר 1940 ! בחודש דצמבר עוצר ה"נ.ק.וו.ד." בווילנה פעיל של "השומר הצעיר" ואז גם הוברר לכל מי שעוד הטילו ספק, שנתיב ההצלה הזה לא קיים עוד. לרוב המכריע של הנשארים מאחור לא נותרה כל אופציה וגורלם למעשה נחרץ.
