על שפת ים כנרת (מעין הקדמה) 4ב
ליאו קאהן (Leo Kann) ומורשתו
רבות נכתב אודות קאהן (1885-1939) ומסע התעוד המיתולוגי שערך בארץ ישראל ב 1912 בשליחות העיתון היהודי של וינה, אבל כאן, במילותיו המרגשות שלו (בתרגום מגרמנית, באדיבות שלמה גוטליב), בפתיח לאוגדן הדפסי הצילומים שלו -Palastina im Bild (פלשתינה בתמונות) שיצא לאור לאחר שובו לארצו:
"אני לוקח על עצמי מעט מהאשמה, מעט באשמת מזג האוויר, מעט בגלל הרכיבה הארוכה במדבר, על כך שחלק מהתמונות נהרסו. אבל אני חזרתי עם 400 תמונות. אני סומך על חריצותי ועמי יכול להיות גאה על שאיפותיו ותקוותיו. מה שעיני ראו אני יכול לומר, כמה כוח וכמה גאווה יש במקורות של העם היהודי על אדמת הקודש ודם חדש ומפעים זורם כאן. בארץ בעלת עבר של אלפי שנים, רואים את יופיו של החרמון הלבן, וימה של טבריה המוקף עצי תמר, נוצץ ושולח דרישת שלום חמה".
ליאו קאהן, וינה, אוגוסט 1912.
בבסיס הדפסי צילומיו של קאהן תמיד תחזור על עצמה התבנית הקבועה באותיות הקטנות למטה: "בהוצאת העיתון היהודי (Judische Zietung), וינה" (ונדפס ע"י) "המכון לאמנות מקס יפה (Max Jaffe), וינה". שמו של קאהן עצמו לא נוכח על ההדפסים בהוצאה הסטנדרטית אלא רק על אלה בהוצאה המיוחדת בפורמט גדול.
חשוב לציין בהקשר זה כי רבים מתצלומיו של קאהן שוחזרו/הועתקו למטרות כאלה ואחרות ע"י הוצאות לאור שונות במהלך השנים שלאחר מסעו. אין להתפלא אם השתמשו בחומרים כמו אותם הדפסים שיצאו לאור באוגדן "פלשתינה בתמונות", ואשר איכותם הטובה אפשרה את השימוש המשני בהם, לצורך הפקה עצמאית של גלויות ללא הרשאה. עם זאת, קרוב לוודאי שהדפסת הגלויות (האיכותיות ברמתן) בהוצאת "מ. טובנהויז" (M. Taubenhaus), חלקן ראו אור כבר בשנה שלאחר מסעו של קאהן, נעשתה בהסכם בעקבות הכרות אישית שלו עם מאיר טובנהויז בצפת במהלך מסעו. חדי העין, עם זאת, לא יוכלו להתעלם מהעובדה שגם על גבן של גלויות "טובנהויז", אין אזכור לשמו של קאהן או "העיתון היהודי של וינה" שולחו כבעלי זכויות היוצרים כמקובל.
כך או כך, אין כל ספק שמפעלו הייחודי של קאהן, הן מנקודת המבט ההסטורית והן מבחינת עוצמתו האומנותית הגבוהה, היה לאבן דרך מרכזית בהנצחת מראות המפעל הציוני (בגליל ובכלל) בחיתוליו, בזמנים שיתבררו לאחר מכן כהרי-גורל בכל הקשור לעיצובו מחדש של המזרח הקרוב, פלשתינה (א"י) וסוריה בתוכם, אותן שנתיים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
