רובנה חייקה ומלכה רוטנברג התכתבות אחרי הפרדה 26ד

תרגום מיידיש

ורקוביץ', 16 במאי (1938)

אמא יקרה, את מכתבכם מה 5 במאי קיבלתי בשבת ה 14 במאי. אתם כותבים לי פעם בשבועיים אבל הייתי רוצה שבכל יום תשלחו, אפילו משהו קטן, ואת הכל לספר. אני כבר שלחתי את כל המכתבים שלנו ואת יודעת מה כל זה שווה. מה שבא גורם לי נחת, לקבל עוד ועוד מכתבים מאמא של חייקה. אני מאחל לכם חיים ארוכים ובריאות, אתם לא זקוקים לצרות שלנו. אני רוצה להתראות אתכם במהרה, שתוכלו לחבק ולנשק את הבן היחיד שלי, הנכד שלכם.

שוויגער (חמתי), בשבת בערב היתה לי שיחה ארוכה עם הבן שלי. בזמן האחרון הוא מתלונן אבל במוצאי שבת התפייסנו. במשך הזמן אכתוב לך הכל. כעסתי מאד עליו. הוא עדיין לא בקו הבריאות, חוזרים דברים ישנים, הלב דופק באופן מואץ וביום ראשון הלכתי איתו לרופא. הוא בדק אותו ואמר שהוא בבריאות מלאה. הוא בדק את הראות והלב והילד התנהג יפה מאד. אין אני צריך להתעצבן. בזמן האחרון הראש שלי בוורקוביץ'. אני יכול להבטיח לכם שאני דואג לו תמיד, וגם טליה (אפשר שאחותו של זלמן ?) ויש לי תקוה. כעת אני מרדים אותו.

אני צריך לחשוב על הקיום ועל הבן שלי, נותרתי קבצן ואני צריך משהו לקוות אליו. הבן שלי אוהב את סבא שלו. פורים חלף ואני רוצה לחזור שוב לוורקוביץ'. לא ראיתי את קאהן כבר שלושה חודשים ואני אהיה שם בזמן העונה וביום טוב להגיע לרובנה. עשיתי שם את השבת וכל ימי השבוע אבל לא רואה שום עצה, זה לא כל כך פשוט, ורקוביץ' אינה מקום טוב בשביל הבן שלי, אני מרגיש כאן טוב, ולא בגלל שזו עיירה קטנה.

אני רוצה לבקש מכם את הכתובת של שמחה. הייתי צריך לקבל החלטה לגבי שמחה באמריקה ולבקש ממנו שיתפייס עם הבן שלי .... קיבלתי 50 זלוטי ואני לא אומלל .... כבר כתבתי על האסון שלי .... אין לי מוצא אלא להרגיש את הקיר .... לכם אני אכתוב שיבוא אושר .... אחרי פורים, אם יהיה משהו מהכסף אזי אכתוב לכם ....