רובנה משפחת אהרן לרנר 1א

על אהרן ודבורה לרנר

בספרו "הגמנסיה העברית תרבות ברובנה", בעמ' 167-168, כותב מנחם גלרטר כדלקמן:

אהרן ודבורה לרנר פתחו את ביתם לרווחה למורים יוצאי גליציה. לילות שבת בביתם - "וקראת לשבת עונג" - נחרתו בזכרוני. הזמירות הושרו בפי המסובים אל השולחן והנעימה בקולה בתם שולמית, תלמידת הגמנסיה. גמנסיה "תרבות": שתי המילים הללו שבו את לבותיהם של העסקנים, הן העשירו חייהם, בה מצאו לעצמם מסעד רוחני, היו נכונים תמיד לכל מצוות-עשה למען הגמנסיה .... הגמנסיה היתה להם מקדש-מעט .... ועד ההורים וועד הגמנסיה היוו משגב לגמנסיה בכל עיתותיה.

קרוב לוודאי שהקשר בין ד"ר רייס, מנהלה ה"גליצאי" (רייס יליד העיר לבוב) של הגמנסיה, ושרה-סוניה (סרלה) בתם של אהרן ודבורה, החל להתרקם במפגשים הללו. ב 1931 (השנה בה צולמה תמונה זו) נשאו השניים.

ר' אהרן לרנר שהתברך כמשתמע כאן בעושר רב, השתלב בעסקי המסחר בסוכר של אבי אשתו. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה עשה חיל בעסקיו כשגדלה הדרישה לאספקת סוכר לצבא הפולני, היה פעיל מרכזי במפלגת "הציונים הכלליים" ברובנה, וכאמור, נדבן ללא סייג לגמנסיה "תרבות" בעיר. אשתו, דבורה בת חסיה לבית אייזנברג ודוד ריידר, ילידת 1882, משפחתה במקור מהעיירה מלניצה שבמחוז קובל.

ברובנה התגוררה משפחת לרנר בבנין מידות נאה ברחוב השלישי במאי מס' 66 שהיה בבעלות חברם, עוה"ד לוניה כאהן. בספטמבר 1939, עם סיפוח מזרחה של פולין לברה"מ והלאמת עסקיה, עקרה המשפחה ללבוב. עם פתיחת השלב השני של המלחמה והמתקפה הגרמנית על לבוב ביוני 1941, מצא ר' אהרן את מותו בהפגזה על העיר. דבורה ובתם הצעירה של בני הזוג, יהודית, נספו ברובנה באקציה של נובמבר 1941.

עוד על משפחת לרנר וגורלה הטרגי מרחיב גלרטר בספרו, בעמ' 173-176.