רובנה משפחת בורינטר מכתביה של חנה 1ד

תמלול הטקסט

הורוכוב, 19 במרץ 1930, שלום רב מנחם !

שלשום מלאו לי עשרים ואחת שנה. חיש מהר עברו השנים והנני כבר בוגרת. התדע את השיר "עוברים ימים חולפות שנים ....", כך חלפו השנים, ואתה עוד בטח תזכרני כילדה קטנה, כמו שהשארת אותי לפני עליתך ארצה (= כ 6 שנים קודם לכן), כך קשה לי להתחיל את המכתב. הלא במשך הזמן הזה לא היה ביננו שום מגע ומשא ובי במשך הזמן התהוו תמורות רבות. גמרתי שבע מחלקות (= כתה י"א) גמנסיה "תרבות", בקרתי שנתים את הסמינריון לגננות בוורשה וכעת הנני מורה בבית ספר עממי "תרבות" בהורוכוב. והילדה הקטנה הלכה כל הזמן בדרך שהתוותה לעצמה , כמו שכתבת פעם על תמונתך שנתת לי, וכעת ברצונה להגשים את דרכה זו ולעלות הקיץ ארצה. חפצתי עוד לפני שנה לעלות אולם כמה דברים עקבו אותי כאן. במכתב זה הנני באה להיוועץ עמך בכמה ענינים.

לפני שנה, על הבחינות הסופיות, קרה אסון, נכשלו 50 אחוז מכל התלמידות בגלל השפה הפולנית, והרוב מהן, תלמידות וגננות טובות. מדוע זה היה כך, על זה יש הרבה והרבה לדבר, אלה הם התנאים של בתי הספר "תרבות" בפולניה וביחוד של הסמינריונים העבריים בוורשה וכן גם בווילנה. נכשלתי גם אני אף שמכל יתר המקצועות קבלתי טוב וטוב-מאד, ולא קבלתי את תעודת הסיום. נשארתי בפולניה בכדי להבחן שוב בבחינות הסופיות. קבלתי משרה, בדעתי שאם גם לא אבחן, אז ערך רב תהיה גם לתעודה של שנת עבודה פרקטית בבית ספר. השנה מתקרבת לקיצה וגמרתי (= גמרתי בליבי) בהחלט לעלות השנה. איני יודעת רק מה לעשות עם הבחינות, הייתי כל השנה עסוקה ולא יכלתי להתכונן לבחינות, ומלבד זה, חסרים לי גם הספרים הדרושים. האם תעודת הסיום תפריע לי מאד בקבלת משרה בא"י ? תעודה שגמרתי את הקורס השלישי של הסמינריון ושהנני ניגשת לבחינות הסיום יש לי. (אף שאני חושבת להכנס לקבוץ בעלותי ארצה, אולם אני בכל זאת רוצה לדעת).

ועתה השאלה העקרית והכי חשובה בשבילי, והיא שאלת "הדרישה". הנני חלוצה מהסתדרות "השומר הצעיר", כפי שאתה בטח יודע, ונותנים מעט מאד "סרטיפיקטים" לבחורות ועליית החלוצה קשורה בהרבה ברבה קושיים. נשארת רק ברירה אחת: לעשות את הפיקציה ולתחתן (= נישואים פיקטיביים) ואני איני רוצה לעשות את הפיקציה, ויתר על כן, שזה יכול לגרום לי מכשולים עוד יותר גדולים בבית. גם כך לא תעלה לי בנקל העלייה. ולכן, הנני מבקשת אתכם – אותך, את יהודה וזיסקה (= שני אחיו הצעירים של מנחם), שתשתדלו, אם זה רק באפשרותכם, לשלוח לי "דרישה", אין לכם מושג כמה הייתם מקילים עלי את העלייה. בבית תהיה לי מלחמה גדולה אולם בכם אבא ואמא מאמינים מאד, ואם יראו שאתם מאמינים בי, יהיה להם יותר קל להפרד ממני. גם אותם אי אפשר להאשים כל כך, אחרי שהנני כעת אצלם בת יחידה. (אתם בטח יודעים שפייגלה מתה *).

אני בטוחה שתרצו להתענין בי ותעשו הכל מה שביכלתכם, הלא כן מנחם יהודה וזיסקה ?!

בכל אופן, הייתי רוצה מנחם שתענה לי תכף על המכתב וכתוב גם מה חייך, מה הם חיי יהודה וזיסקה (= זוסיה), מה נשמע בארץ ומהוא המצב כעת ? התאמין, יש לפעמים ותוקפים אותי געגועים חזקים אליכם. אתם השארתם רושם חזק בנשמתי הילדותית.

בכליון עינים הנני מחכה לתשובתך, שלום רב לכם, שלום רב (גם) לאשתך הבלתי ידועה לי ! חנה.

כתובתי (בפולנית): ח. בורינטר, מורה בבית ספר "תרבות", הורוכוב, ווהלין.

הערות

בעוד שחנה, בת 21 בעת הזאת, מנחם בן דודה בוגר ממנה ב 8 שנים. "פייגה", אחותה הצעירה של חנה, חלתה בדיפטריה ומתה בשנות העשרה שלה.