רובנה משפחת בורינטר מכתביה של חנה 10א

תמלול הטקסט (הדף שלישי מתוך ארבעת דפי המכתב המקורי)

מלכה'לי, בטח ידוע לך שהאם (אימן של הכותבת והמכותבת) שלחה לי את הלבנים ועוד חפצים של חנה עה"ש (= עליה השלום. חנה רוטנברג, אחותן הבוגרת של האחיות התאומות, נפטרה ממחלה בא"י בדצמבר 1935). לי קשה מאד הדבר (אבל) החפצים האלו אפילו מאד נחוצים לי. הכותנות שלי כבר הרבה מהם כבר "לא יצלחו" אבל זלמן (= בעלה של הכותבת) ירא ואינו נותן לי להשתמש בהן (קרוב לוודאי מחשש "עין הרע"). אני חושבת עוד פעם לכבס את הכל (כאן מילה בפולנית) כהוגן ואז להשתמש בהן. כתבי לי את מה את חושבת ע"ד (= על דבר) זה ? .... "אזוי איז די מעשה" (ביידיש: וזה כל הסיפור).

ועכשיו מלכה'לי, ידיעה זו: חנה בורינטר נישאת לפייסי פישגויט, את בטח זוכרת אותו, הוא נעשה בחור הגון, מרויח לא רע ואוהב את חנה. מצבה של חנה מאד לא נעים הוא, היא אינה יודעת מה לעשות, היא כל הזמן חלמה שתוכל לעזוב את פולין, ועכשיו, כאשר אין לה יותר אילוזיות (= חלומות/שאיפות/אשליות), קשה לה פשוט, כמו כל הדורות הקודמות (כך במקור) להינשא לאיש (ההדגשה במקור). שיקה, אחיה (שיקה הוא יהושע, אחיה הצעיר של חנה) התחתן .... הוריה מציקים לה, והיא, אין לה מוצא אחר, ובפרט שפייסי הוא בחור טוב באמת. מלכה'לי, אם את רוצה כתבי לה מכתב, אפשר במכתב אלי.

הערה לטקסט

הכותבת מתייחסת עם כן לחתונתה הקרבה של חנה בורינטר, חברתן הקרובה שלה ושל אחותה התאומה. השלוש הן בנות אותו גיל וחברות בלב ובנפש משחר ילדותן כשמאחדים אותן המסירות המוחלטת לפעילות בקן "השומר הצעיר" בעיר, תחילה כחניכות ולאחר מכן כמדריכות ומפקדות, ולרעיון הציוני בכלל. הטרגדיה שבדברים כאן היא שחלום העליה לא"י של חנה שנמוג עקב נישואיה – "היא כל הזמן חלמה שתוכל לעזוב את פולין, ועכשיו, כאשר אין לה יותר אילוזיות, קשה לה פשוט" – היה מנת חלקה גם של הכותבת עצמה ! לא רק שהצעד הזה של נישואים והקמת וביסוס התא המשפחתי יוצר קושי אובייקטיבי להתחלה חדשה במקום חדש, גם הסיכוי של זוג לקבל את ה"סרטיפיקט" המיוחל משלטונות המנדט בעת הזאת הופך אפסי למעשה.

כמו כן, בדברים של הכותבת, אינטיליגנטית, אמיצה ומפוכחת ללא ספק ! גם ביקורת "פמיניסטית" וחברתית מובלעת על הכורח של בנות ישראל בגולה "להינשא לאיש", גם במחיר פגיעה בחלומות ובשאיפות האישיים !

חנה, בעלה ובנם בן השנתיים נספו בשואה, חייקה אף ליום הזה לא הגיעה.

תודה נוספת לחיים רזי, בנה של מלכה רזי לבית רוטנברג, על שהקפיד ופעל ברוח צוואתה הלא-כתובה של אמו זכרה לברכה ושמר באדיקות על כל אותם מסמכים, מכתבים ותמונות שהיו לה כבבת עיניה ואשר פותחים בפנינו כיום צוהר לעולמות שאינם עוד.