רובנה משפחת בורינטר מכתביה של חנה 10א

תמלול הטקסט

מלכה'לי, בטח ידוע לך שהאם שלחה לי את הלבנים ועוד חפצים של חנה עה"ש (= עליה השלום), לי קשה מאד הדבר. החפצים האלו אפילו מאד נחוצים לי, הכותנות שלי כבר הרבה מהם עברו "לא יצלח" אבל זלמן (= בעלה של הכותבת) ירא שאינו נותן לי להשתמש בהן. אני חושבת עוד פעם לכבס את הכל (כאן בפולנית) "ביסודיות" ואז להשתמש בהן. כתבי לי מה את חושבת ע"ד (= על דבר) זה ? .... "אזוי איז די מעשה" (ביידיש, כך הוא המעשה).

ועכשיו מלכה'לי, ידיעה זו: חנה בורינטר נשאת לפייסי פישגויט, את בטח זוכרת אותן, הוא בחור הגון, מרויח לא רע ואוהב את חנה. מצבה של חנה מאד לא נעים הוא, היא אינה יודעת מה לעשות, היא כל הזמן חלמה שתוכל לעזוב את פולין ועכשיו, כשאין לה יותר אילוזיות (= חלומות/שאיפות) קשה לה פשוט. כמו כל הדורות הקודמות, להינשא ליאוש. שיקה אחיה התחתן .... הוריה מציקים לה, והיא, אין לה מוצא אחר, ובפרט שפייסי הוא בחור טוב באמת. מלכה'לי, אם את רוצה כתבי לה מכתב, אפשר במכתב אלי.

מלכה'לי, כתבי לי הכל בפרוטרט, מה עושה אחותה של בוזיה ? פרישת שלום לבוזיה. אני משאירה דף בשביל זלמן. אני עיפה לכתוב, היי שלום.

הערות

חנה רוטנברג, אחותן הבכורה של חיה ומלכה המתכתבות כאן, נפטרה ממחלה בארץ ישראל ב 22 בדצמבר 1935 וככתוב כאן, "האם" שלחה לבתה ברובנה חלק מחפציה האישיים. מן הסתם, חלק אחר נמסר למלכה בכפר ויתקין.

ה"חנה" הנוספת במכתב, זו אשר עליה זרקור חקירתנו, היא חנה בורינטר, חברתן הקרובה של האחיות התאומות לבית רוטנברג, מלכה כאמור בארץ בכפר ויתקין, והכותבת חייקה ברובנה. שלש הצעירות הנהדרות והמוכשרות הללו, בנות אותו גיל, חניכות ב"שומר הצעיר" משחר ילדותן ולאחר מכן מפקדות מובילות בקן התנועה בעיר, אשר רק נסיבות חיים טרגיות הפרידו ביניהן. כאן אנו למדים, מנקודת מבט חסרת פניות של חברות בלב ובנפש, עד כמה עצומה היא גדלות רוחה של הבחורה הזאת ועד כמה דומיננטית ופורצת דרך היתה בה ההכרה הציונית-חברתית עד למעשה רגע מותה בשואה.

תודה נוספת לחיים רזי, בנה של מלכה לבית רוטנברג, על שהמשיך את צוואתה הרוחנית של אמו זכרה לברכה ושמר באדיקות על כל אותם מסמכים, מכתבים או תמונות שהשאירה אחריה אשר כיום פותחים לנו צוהר לעולמות שהיו ואינם.