רובנה תנועות הנוער הציוניות השומר הצעיר 7ב
אודות רחל וינוקור מתוך ספרו של מנחם גלרטר "הגמנסיה העברית תרבות ברובנה", עמ' 193-94 (עם מספר מינימלי של פעולות עריכה).
רחל בת אברהם ואטל וינוקור, ילידת 1912, בוגרת המחזור השלישי של גמנסיה "תרבות" ברובנה (1933). משנפתח השלב השני של המלחמה עם פלישת גרמניה לרוסיה ב 22 ביוני 1941, השתרר בעיר תוהו ובוהו כשפצועים והרוגים ברחובותיה. רחל שהיתה אחות קופת חולים באותה עת, מחליטה לעזוב את העיר ולהימלט לרוסיה. עודנה עומדת על ה"גראבניק" (בית הקברות, הנוצרי כמשתמע) שם התלקטו כל מי שהעז לנדוד לרוסיה, בא אצלה אביה ועודד אותה במילים: "טאכטער פאהר" (סעי בתי). רחל יצאה לרוסיה ובכל טלטולי הדרך עבדה כאחות.
עם בעלה, ד"ר יצחק מרגולץ, נפגשה רחל באקראי בלובלנה ליד פולטבה ומאותו זמן היו יחדיו ועד טשקנט הגיעו. שם המשיכה רחל לעבוד כאחות בבית חולים גדול שבעלה היה מנהלו.
בתום המלחמה ועם הכלת הסכם ה"ריפטריאציה", חזרו השניים לפולין, שם נמסר לד"ר מרגולץ הפיקוח הרפואי על שש מאות ילדים מניצולי השואה, הידועים כ"ילדי הקואורדינציה" (ארגון "הבריחה" בראשיתו) שנאספו בפולין בדרכים-לא-דרכים מידי משפחות נוצריות להן הם נמסרו ע"י הוריהם בניסיון של הרגע האחרון להצילם לאחר שהם עצמם נלקחו אל מחנות העבודה ואל קרונות המוות.
אותם שש מאות ילדים, חלקם תינוקות ממש, הוברחו ע"י אנשי "הבריחה" קבוצות קבוצות ותוך סכנות עצומות, מפולין לצ'כוסלובקיה ומשם לאוסטריה ולבסוף למחנה לילדים עקורים בדורנשטד ליד העיר אולם (Ulm Dornstadt) בדרום גרמניה. ד"ר מרגולץ ורחל כאחות לצידו היו אחראים על הטיפול בשלש מאות מהם, למן הגעתם בקיץ 1946 עד לחיסולו של המחנה עם השלמת עליית הילדים בספטמבר 1949.
בחודש פברואר 1950 עלו רחל וד"ר יצחק מרגולץ ארצה ושוכנו ביד אליהו במזרחה של תל אביב, שכונה שהוקמה בתום המלחמה כפרויקט "דירות שיכון" לעולים. המדינה הכירה בתרומתם הגדולה והשניים עוטרו ב"אות הלוחם בנאצים" ו"עיטור לוחמי המדינה".
