מלחמת השחרור נופלי חרבת סיקה 1

על הקרב בחרבת סיקה מפי משה ברידא והשלמות מפי אלחנן ענני

 

פלוגה א' של גדוד 33 בפיקודו של שלמה בטמן (אמבר) ישבה באותה תקופה בדואימה, בנפרד ממפקדת הגדוד שישבה בחרבת אטללה. מחלקה בפיקודו של קלמן שביל המ"מ ומשה ברידא סמל המחלקה קבלה משימה לבדוק את הדרך בשטח האויב המובילה מחרבת סיקה לדהריה שבדרום הר חברון, מרחק של כ 8 ק"מ מבסיס היציאה. השכם בבוקר ביום 20.12.48, לאחר שאכלו ארוחה חפוזה, יצאה המחלקה רגלית לדרכה. בסביבות השעה 13:30, התקבלה קריאת קשר במפקדת הגדוד שבחרבת אטללה שהכוח במצוקה. כוח חילוץ שכלל מחלקה וכן את סיירי הגדוד, יצא לדרכו. הסיירים (אלחנן ענני ביניהם) נעו עם ג'יפ הסיור שלהם. כשעה לאחר מכן הגיעו למקום הארוע. התברר שהכוח המקורי נע לגבעה 484 והתכונן למשימתו לבדוק את עבירות הדרך מחרבת סיקה דרומה לדהריה כאשר נתקל בשיירת מבריחים שנעה עם גמלים וחמורים (בחילופי האש נתפזר מטען של סיגריות). הלוחם מאיר פריד נהרג. כוח תגבורת ערבי גדול הגיע מחרבת סיקה ובקרב שהתפתח התפצלה המחלקה כאשר כוח בפיקוד המ"מ נשאר בואדי ואילו הכוח הנותר בפיקוד סמל המחלקה משה ברידא תפס עמדות על הרכס. ברידא סרב לקריאתו של המ"מ לחבור לכוח שבואדי והחליט לשפר עמדות לגבעה שולטת. בחילופי האש נהרג הלוחם אוריאל גולדפרב. למרבה האירוניה, שני כדורים פגעו וחוררו את כובע הפלדה שלו אבל הוא עצמו לא נפגע ואף סימן לברידא בגאווה עם שתי אצבעותיו, סימן לשני הכדורים שחוררו את הקסדה, אולם ברגע שהניחה שוב על ראשו, נפגע מכדור נוסף ונהרג. ברידא הקפיץ את לוחמיו למדרון אחורי ותפס עמדות כדי לקדם כוח ערבי שנע לעברם. חיכו בסבלנות וכשהכוח העולה נתגלה להם, פתחו לעברו באש ופגעו ברבים. בשלב זה החלו לנוע לעבר הרכס הגבוה יותר מבלי שנורה לעברם אפילו כדור אחד. בעודם על הרכס עצמו החלה שוב לחימה ושם גם נפצע בצווארו/בכתפו לוחם נוסף (היה מאוחר יותר חבר קיבוץ נתיב הל"ה). הלה המשיך להילחם בגבורה וביעילות עד לנסיגה. הלוחם חיים וייסזנד נהרג ולוחם נוסף, יוסף הדקי, שנפצע קשה בבטנו, היו ככל הנראה בכוח שבפיקוד המ"מ בואדי. מי שהציל את היום היה דווקא ג'יפ הסיור של כוח החילוץ. הוא הגיע לשטח עם אגזוז שבור שהרעיש עולמות והערבים היו בטוחים שכח גדול נע לעברם. מחלקת הסיוע פתחה באש יעילה מגבעה שלטת לעבר הכוח הערבי והג'יפ המרעיש הגיע מתחתית הואדי. הכוח הערבי נסוג. חבירת הכוחות נעשתה רק בערב היות שלקח זמן רב לכוח ברידא שעל הרכס לעשות דרכו מטה וכשהוא נושא איתו את גופת הלוחם ההרוג אוריאל גולדפרב. גופתו של מאיר פריד מעולם לא נמצאה. בשלב מאוחר יותר חזרו לחפש את הגופה ואף דברו עם ערבים בחרבת סיקה אבל החיפושים לא העלו דבר.

ג'יפ הסיור שחזר באותו לילה לחרבת אטללה נשא איתו, קשורות למכסה המנוע, את גופות שני החללים. את פצוע הבטן השכיבו על ברכי שני הסיירים שישבו בירכתי הג'יפ כשביניהם עומד החובש הגדודי (מיכאל שווייגר) ומטפל בו (הלה החלים מפציעתו !). ליד הנהג ישב הלוחם שנפצע מירי בצווארו/בכתפו.

הפרטים נמסרו לי מפי אלחנן ענני בביתו שברמת גן ביום 8.5.2012 ומפי משה ברידא בביתו בתל אביב ביום 13.5.2012 (י.ע.).

 

ראויה לציון הנקודה החשובה והדרמטית הבאה: לחלל מאיר פריד היה אח תאום בשם נתן ושניהם שרתו יחד בפלוגה. טרם היציאה לפעולה, ניגש ברידא למאיר והציע לו שלא לקחת בה חלק היות שאחיו היה באותה עת פצוע מפעולה קודמת. מאיר סרב בכל תוקף וכאמור יצא לפעולה אשר ממנה לא חזר.

 

מפקד המחלקה קלמן שביל, רמת גני במקור שלאביו היה אטליז ברחוב ביאליק 47 מול קולנוע "אורדע", עזב את הארץ לאחר המלחמה והשתקע בקנדה. מאחיו ידידיה בתל אביב אני למד כי הוא חי כיום במיאמי וכי מצבו הבריאותי ירוד.

 

משה ברידא עצמו עזב את היחידה מיד לאחר הקרב ויצא לקורס קצינים.

error: Alert: Content selection is disabled!!