רובנה א על אריה אבטיחי 1
על אריה (לייב) אבטיחי (גרבוז) מפי בתו חוה יערי בסדרת פגישות עימה בביתה שבשכונת בורוכוב בגבעתיים במהלך שנת 2013
נולד בסטולין ב 1895. נתייתם מהוריו בגיל צעיר וגודל ע"י אחיותיו הבוגרות ברובנה. מהפעילים העבריים והציונים המובילים בעיר. עלה לראשונה ארצה באוקטובר 1920. היה סטודנט בפוליטכניקום בקייב כשהבריח את הגבול לפולין (רובנה) ביחד עם חברו יעקב (אדל) עדיני ומשם בדרך תלאות דרך ורשה, לארץ ישראל. (מתוך "רובנה ספר זכרון" עמ' 110: "באוקראינה שבה משלו כוחות הצבא האדום, מחזיקי השלטון רדפו את הציונות וכל הקשור בתנועה הלאומית לפי רצונה של ה"יבסקציה" ועל המתכננים לצאת לארץ-ישראל ריחפה הסכנה של השתייכות לכוחות "ראקציוניים-לאומיים" מזה ועזיבת המקום באופן בלתי לגאלי מזה". וכן, מתוך מרדכי אלטשולר – "הציונות והשמאל האנטי-ציוני בקרב יהדות רוסיה" ב "הציונות ומתנגדיה בעם היהודי", קובץ מאמרים, בהוצאת הספריה הציונית, ירושלים תש"ן, עמ' 167: "שמאל אנטי-ציוני-בולשביקי זה התארגן בסקציה היהודית במפלגה הקומוניסטית, היבסקציה, והשתדל להטיל את הדיקטטורה הפרולטרית על הציבור היהודי. הכוח המרכזי, או אחד הכוחות המרכזיים, שעמד בדרכה של היבסקציה היה הציונות. רדיפת הציונות הוצגה אפוא כחלק ממאבק השלטון נגד הבורגנות והלאומנות היהודית, והיבסקציה הפכה ליוזמת ולמבצעת של דיכוי התנועה הציונית"). כל פעילותו הציונית החינוכית הענפה של גרבוז נעשית איפא כשהוא בסוף שנות העשרה ובראשית שנות העשרים לחייו !
בארץ התחיל דרכו בעקרון (כיום מזכרת בתיה) שם הוא עובד שדה (עם עוד שני ערבים) אצל איכר בשם ארקין. משם הוא עובר לגליל למחנה "הר כנרת" אשר חבריו עובדים בכל מיני עבודות מזדמנות, ובעיקר, בסלילת כבישים. בהיותו בגליל מקבל גרבוז הזמנה מסניף "התאחדות" ברובנה לייצג את התנועה בקונגרס הציוני ה 12 בקרלסבד (ח' בחודש אב תרפ"א = 12.8.1921).
בשובו לווהלין לאחר הקונגרס הציוני, עוצר אבטיחי בעיירת הולדתו סטולין, שם יש לו אחות ומשפחתה, ומקים את בית הספר "תרבות" במקום. במישור האישי, הוא עושה להשגת האמצעים הכספיים הדרושים להקים לעצמו בארץ משק חקלאי. לצורך זה הוא נפגש ומתפייס עם אחיותיו ברובנה שעדיין נטרו לו על שעזב את הפוליטכניקום בעלותו לראשונה ארצה. הוא משכיל לשכנע את אחותו הצעירה דורה שתעלה אף היא לארץ ישראל בעקבותיו והיא אכן עלתה זמן לא רב לאחר מכן. המשפחה שנשארה מאחור נספתה בשואה כמובן.
בדרכו חזרה ארצה אחרי כשנה בנכר, בחניית ביניים בוורשה, פוגש אבטיחי את מי שתהיה אשתו לעתיד, פנינה, בת הרבי מסלונים. היא עזבה קודם לכן את בית הוריה לטובת חיים עצמאיים בוורשה והיתה מזכירת סניף "התאחדות" בעיר, דבר לא נתפש כשמדובר בבת רב כה גדול, אבל היא שכרה חדר בבית קרובים רחוקים ורק כך השיגה הסכמת הוריה. כהרף עין מציע לה אבטיחי ומשכנע אותה לעלות עימו ארצה ולהינשא לו. הוא נוסע ראשון ומסדיר לה "סרטיפיקט" ואז היא עולה אחריו.
התחנה הראשונה של בני הזוג בארץ היא נחלת יהודה שם רוכש אבטיחי אדמה משלו, חלומו זה מכבר. אחרי כשנה וחצי של חיים קשים ביותר במשק, מקבל אבטיחי הצעת עבודה באגודת מגדלי הטבק ובני הזוג מוכרים את משקם ועוברים לתל אביב.
אהבתו הראשונה לחקלאות המעשית, מביאה אותו בשנת 1927 לקבוצת יוזמי הקמתו של "כפר הדר" שבשרון (כיום בתחום השיפוט הוד השרון) ולאחר נפילת בנו מנחם במלחמת השחרור, להקמת מושב "משמר השבעה". תמיד החלום להיות חקלאי ליווה אותו בחייו הבוגרים בארץ, אומרת חוה. עבד באגודת "פרדס" שכשלה וסגרה את שעריה ב 1943 ובמשך שנים פעל בתחום בתוקף תפקידו כאחראי על נושא משקי עזר בהתיישבות החדשה בארץ ב"מרכז החקלאי".
בשנת תשי"ב עורך אבטיחי את ספר הזיכרון לעיירת הולדתו סטולין ובשנת תשי"ז את ספר הזיכרון המקיף, המעמיק והרהוט לקהילת רובנה. כמו כן, עורך עד ליומו האחרון את ההוצאה לאור של מפעל התעוד וההנצחה החשוב - "ילקוט ווהלין". תרומתו העצומה היא הן בכתיבה והן בעריכה. לעיתים הוא מוסיף לחתימת שמו על דברים שכתב את השם "הדרי" (ע"ש כפר הדר, מציינת חוה). אבטיחי גם מיוזמי מפעל ההנצחה הגדול בהקמתו של "בית יהדות ווהלין" בגבעתיים.
חוה זוכרת מילדותה שני ביקורים רבניים רבי עניין בביתם: הראשון, ביקור הרבי מסטולין (ר' משה, בן "הינוקא" רבי ישראל) בביתם ברח' שלום עליכם בתל אביב. זה היה בשנת 1934 והרב הגיע אליהם מלווה בפמלייה של 3-4 צעירים שומרי ראשו. הוא היה מוכן להתארח ולסעוד בבית רק בגלל שגבירת הבית היא בתו של ראש ישיבה. חוה דקלמה בפניו את "שירת דבורה". ביקור שני היה של הרבי (החסידי) של סלונים בעת ביקורו בארץ ב 1936-37. הוא ראה לעצמו חובה להביא איתו בחזרתו לפולין, פריסת שלום מבתו של עמיתו, הרבי (המתנגד) של סלונים, אביה של פנינה אבטיחי. הוריה של פנינה אגב, הרבי מסלונים ורעייתו כאמור, ניצלו בשואה כשמצאו את דרכם ארצה בנתיב הבריחה דרך וילנה ב 1941. הם התגוררו ברח' ביאליק ברמת גן והרב הקים את ישיבתו ברח' המעגל בסמוך.
שאלתי את חוה לגבי קשריו של אביה עם חבריו הרובנאים לאחר שעלו (מי שעלו) ארצה.
חברו הקרוב ליסוד גמנסיה "תרבות", משה קיפר (נחשון) היה בארץ מורה למתמטיקה בגמנסיה הרצליה, חוה אפילו למדה אצלו שנה אחת. לדבריה, היה אדם מאד שקט ומצניע לכת בכל דרכיו והיה בקשר קרוב עם אביה.
יעקב אדל (עדיני) ואבטיחי, חברים קרובים ושותפים לעליה לארץ ישראל, שמרו בארץ על קשרים אמיצים ואף שעדיני התגורר בחיפה, תמיד היה מתארח בבית מש' אבטיחי כשהיה מגיע לביקור בתל אביב.
ככלל, אומרת חוה, בית המשפחה ברחוב שלום עליכם בתל אביב ("בית קטן בודד עם שני חדרים ומרפסת וחצר") היה בית פתוח ותמיד המה מבקרים ומתאכסנים !
עם רבים מחבריו לדרך ברובנה היה נפגש דרך קבע בשנים שעמלו על הוצאתו לאור של ספר הזיכרון לקהילה והפרסומים הקבועים של "ילקוט ווהלין".
אבטיחי נפטר בשנת 1968, רעייתו בשנת 1988.