1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 14ב
על העברת כספים מרוסיה לא"י למימון הלימודים ומצבם של "התלמידים הבודדים"
כפי שכבר אפשר היה להתרשם, העברת כספים למימון לימודיו ומחייתו של זלמן יצחק בארץ ישראל לא היתה עניין של מה בכך, במיוחד עבור משפחה שאינה משופעת באמצעים. ואולם, מעבר לקשיים המובנים, עולמו של זלמן יצחק, כמו עולמם של מאות התלמידים הבודדים בגימנסיה, עמד לספוג זעזוע עצום בעטיה של מלחמת העולם שבפתח, זעזוע שהדיו ישנו כמובן את כל מהלך החיים בארץ ישראל.
על מצבם הכלכלי והכללי של תלמידי הגמנסיה שהיו בבחינת בודדים בארץ, אצטט כאן בהרחבה מתוך מאמרה המעמיק ורב ההשראה של אורית ברקאי בר-שירה "גימנסיה הרצליה במלחמת העולם הראשונה". המאמר מבוסס על עבודת הגמר של ברקאי בר-שירה לתואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה, אוגוסט 2007.
"עלייתם של בני הנוער לארץ ישראל תבעה ניתוק מהמשפחה ומסמכויות ברורות וכן ניתוק חד ומהיר מהמסורת. את מקום המשפחה תפסה עתה הקבוצה האינטימית של בני אותו גיל, שהעניקה לכולם את תחושת השיתוף והתמיכה הרגשית והפכה למסגרת המחייבת, בה עוצבה מערכת הערכים וההתנהגות החדשה. בשנת תרע"ב, בשנה השישית לקיומה של הגמנסיה, היו בה קרוב ל 200 תלמידים, מהם 33 אחוז בני חוץ לארץ. כעבור שנתיים, עמד מספרם על למעלה מ 500 תלמידים, מחציתם בני חוץ לארץ. כל אניה הביאה אתה תלמידים חדשים, ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב 1914, כבר היו בגימנסיה קרוב ל 800 תלמידים, יותר ממחציתם מחוץ לארץ .... הטיפול בתלמידים הבודדים (התחיל) כבר בקבלתם בנמל (יפו) ומרדכי לדרר (= אב הבית של התלמידים הבודדים) היה האיש שדאג לכל מחסורם: היה אחראי על מגוריהם, כלכלתם, לבושם, יצא אתם לטיולים בשבתות ובחופשות וערך אתם מסיבות ריקודים, ערבי קריאה והרצאות. לדרר היה אף אחראי לפנסיון שהיה בגימנסיה ולמטבח שבו.
.... כל תלמיד ששהה בארץ ללא הוריו חויב באפוטרופוס מתוך תושבי תל אביב – יפו, ולא – אמור היה להיות תחת השגחת הגימנסיה, אך נאסר עליו להירשם עד שיצרו ההורים קשר עם ההנהלה ויבטיחו את קיומו והוצאותיו – כל רבע שנה מראש. שכר הלימוד עודכן, ועל פי החלטת הוועד המפקח משנת תרע"ג, צריכים היו ההורים להיות חברים באגודת הגימנסיה העברית ולתרום 250 פרנק (או 100 רובל), בבת אחת או במשך שנתיים.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1914, וכניסתה של תורכיה למלחמה שלושה חודשים מאוחר יותר, טרפו את הקלפים .... כבר באוגוסט 1914 תורכיה סגרה את מצרי הבוספורוס והדרדנלים ובכך מנעה מאניות רוסיות מלהגיע לארץ ישראל, והדבר ניתק את הקשר של הנתינים הרוסים עם משפחותיהם, בתוכם תלמידי הגימנסיה הבודדים, שמעתה נקטע גם מקור כלכלתם".
